נטיעות בט"ו בשבט - הלנו הם?

מקובל לחשוב שמנהג הנטיעות המתקיימות בט"ו בשבט הוא המצאה חילונית. על פי ויקיפדיה מנהג הנטיעות החלו כבר בתקופת העליה הראשונה - עליה שהיתה בעיקרה דתית (קישור):
בט"ו בשבט בשנת תר"ן 1890 יצא המורה והסופר זאב יעבץ עם תלמידיו מבית הספר בזכרון יעקב לנטיעה חגיגית, וקבע בכך אופי חדש לט”ו בשבט. נימוקו לצעד זה: "למען חבב את הנטעים, נטעי הארץ אשר נטע ה' לאבותינו לשבוע מטובם ולהתענג מיופיים, יש לבית-הספר לעשות יום טוב את היום אשר נועד מימי קדם בישראל לראש השנה לאילנות, לערוך בו במערכת, כרוב חן והדר, את העצים, הנטעים, השושנים". יוזמה זו נקלטה במושבות עבריות נוספות, ובשנת 1908 הכריזה הסתדרות המורים על ט"ו בשבט כחג הנטיעות, ומאוחר יותר אימצה הקרן הקיימת לישראל את המועד הזה.

מעניין לציין ששניים מתוך שלושת הפתגמים שכתב הרב קוק לחדש שבט עוסקים אף הם בנטיעות:
- מטעי עצי פרי על אדמת קדש, יפריחו תקות דור דורים.
- חשק נטיעת אילנות, נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים, המובלט בתקפו בעץ החרוב.