סדרת הספרים, שהשנה יצא השלישי (ועד כמה שידוע לי האחרון), של הרב דר' בני לאו העוסק בעולמם של חכמים הפך בשנים האחרונות להיות IN. על אף שלא קראתי את "ממרן עד מרן" של הרב בני לאו ואינני עוכב כל כך אחר המאמרים שהוא מפרסם, הרגשתי צורך להסחף בטרנד ולקרוא את הספר "חכמים". כאשר מוסיפים את חוסר הידע הכללי שלי בנושא היסטוריית בית שני, שגובל לפעמים ממש בבורות, קריאת הספר, העוסק במחציתו השניה של תקופת בית שני, הפך עבורי ממש לחובה.הספר מתקדם לאורך הפרק הראשון של מסכת אבות, הפרק המסודר באופן כרונולוגי עפ"י שרשרת מסירת התורה, ומסביר ומעמיק בתיאור התקופה ההיסטורית בה פעלו החכמים. הספר נכנס למחלוקות העיקריות שהתעוררו באותן תקופות, פרושים מול צדוקים, כהנים מול חכמים, קנאים מול מתפשרים, בית הלל מול בית שמאי וכו'. לאור התיאור ההסטורי של התקופה, המחבר מנסה לתת הסבר ורקע לאמירות, תקנות ופעולות של החכמים.
לדוגמא: בדור שלפני דור החורבן, שבו רבן גמליאל היה הנשיא, היה הנשיא אביו של רבן גמליאל - רבי שמעון בנו של הלל. דור זה הוא דור אחד אחרי דורם של הלל ושמאי. המחבר מוצא קשר עז בין העובדה שאיננו יודעים שום דבר על אותו רבי שמעון, לבין התקרבות החורבן. זה בעצם הפך להיות הדור הקריטי, דור שאצל החכמים רבתה המחלוקת בין תלמידי הלל ושמאי ובעצם נעלמה לחלוטין הסמכות של החכמים מהעם. דבר שהולך יד ביד עם קירוב החורבן.
הספר מחולק לשערים המחולקים לפרקים, כאשר כל שער מתמקד בתקופה אחרת. בסיום כל שער יש פרק המנסה להשוות ולהסיק מסקנות אקטואליות ממה שתואר במהלך השער. פרקים אלו הינם מעניינים ומעוררים מחשבה.
הספר משלב ידע היסטורי ממקורות שונים ומגוונים יחד עם סקירה נרחבת של אגדות ומאמרי חז"ל משני התלמודים והמדרשים השונים תוך כדי השוואה ביקורתית בין המקורות. יחד עם הצגת המקורות השונים, המחבר יוצר פסיפס שלם המתאר את התקופה יחד עם החכם ופועלו בדורו. הרצון של הרב בני לאו להגיע לסינטזה בין המקורות האקדמאיים לבין המקורות היהודיים איננו תמיד עולה בקנה אחד עם השיטות המקובלות באקדמיה או עם הדעות המקובלות בבית המדרש. כך לדוגמא כאשר המחבר דן בנושא חנוכה ונס חנוכה, הוא מציג בפני הקורא את הבעייתיות שהעלה הלימוד האקדמי בכך שנס פך השמן מוזכר אך ורק בתלמוד הבבלי (הנתפס כפחות אמין מבחינה היסטורית בעיני האקדמיה). המחבר מתאר כיצד היהודים בגלות לא היו יכולים להדגיש את נס המרד של חנוכה, ולכן היה עליהם להסב את חג החנוכה סביב נס פך השמן, או "כך נולד סיפור חדש, סיפור על נס שלא מאיים על שום אימפריה". המחבר איננו "מגלה" לנו האם הוא אישית מאמין שהתרחש נס פך השמן, אך הוא כן ממשיך לבאר שתודעת הנס היא חשובה לבניין שלם של חג המשלב בתוכו הן את שמירת עיקשת על המסורת והן של רוח הנעורים של המרד במוסכמות.
אני מניח שמי שקרא עד כאן יכול כבר להבין בעצמו שלמי שמפריע סגנון אקדמי בלימוד תורה, כדאי שיתרחק מהספר הזה. למי שיכול לסבול או אפילו נהנה מכתיבה כזו, אני יכול לומר שהספר הזה מוסיף הרבה רוחב דעת ופותח את העיניים לדברים קטנים שלא תמיד שמים לב אליהם (לדוגמא: האם אי פעם שמתם לב ששמו של אנטיגונוס איש סוכו מעיד עד כמה התרבות ההלניסטית חדרה עמוק לתוך החברה היהודית בתקופה שלאחר אלכסנדר מוקדון?).
הדבר שהכי לא מצא חן בעיני בספר היה סידור הערות השוליים. הערות השוליים מרוכזות בסוף כל שער. דבר זה מקשה מאד על קריאת ההערות, ודי מודע אפשרות לעכוב אחריהם במהלך הקריאה.
מבחינת הכתיבה, הטקסט זורם ולא משעמם לא בתיאורים ההסטוריים ולא בניתוחי המדרשים. עם זאת, ההרגשה שאני יצאתי איתו לאחר קריאת הספר היתה שהניתוח של חלק ממקורות חז"ל לא מגיע עד למיצוי. זה רק הרגשה, כך שקשה לי לתת דוגמא לכך, אך אנסה בכל זאת. בעמ' 174, המחבר דן עומד על ההבדלים בין הלל לשמאי. תוך כדי הדברים מובא הסיפור על הגוי המבקש להתגייר "על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת". המחבר דן בתגובתו של הלל לעומת תגובתו של שמאי, אך איננו נכנס לדיון של מדוע הלל ענה דווקא את מה שענה וכיצד תשובה זו משקפת (או לא) את שיטתו.
עוד הערה על הספר הוא המחיר. הספר יצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים, הוצאה שדי מבטיחה חשיפה מירבית לקהל הקוראים הפוטנציאלי. עם זאת, על אף (או אולי בגלל) החשיפה המרובה, מחיר הספר איננו זול. המחיר הרשמי של הספר הוא 98 ש"ח. עבור ספר של 300 עמ' לא צפופים, לדעתי זה הרבה כסף. אפשר לדוגמא להשוות לספר ההר הטוב הזה המכיל כ550 עמודים על נייר כרום ומחירו כ80 ש"ח. אחת הסיבות שייקח לי זמן עד שאתחיל לקרוא את הכרך השני בסדרה הוא שאעדיף להמתין עד שיהיה מבצע באחת מחנויות הספרים.
