"וביום השמיני" - ואפילו בשבת. (גמ' שבת קלב ע"א)
נחמה ליבוביץ' באחד מגליונותיה שואלת את השאלה הבאה (קישור):
איך אפשר ללמוד מפסוקנו – על דרך הפשט – שמילה דוחה שבת?
למישהו יש רעיון?
מחשבות והגיגים משולחנו של רב קהילה מתחיל Thoughts and Reflections of a Beginner Communal Rav
"וביום השמיני" - ואפילו בשבת. (גמ' שבת קלב ע"א)
נחמה ליבוביץ' באחד מגליונותיה שואלת את השאלה הבאה (קישור):
איך אפשר ללמוד מפסוקנו – על דרך הפשט – שמילה דוחה שבת?
למישהו יש רעיון?
לרשימות הקודמות בנושא:
לפני מספר ימים התייחסתי לדבריו של הרב אליעזר מלמד על חיישנים. בנושא קרוב, הרב מלמד דן גם בשאלה המודרנית הידועה: מה עושים במקרה שאזעקת רכב מתחילה לפעול בשבת ומפריעה את מנוחת השכנים, הדורשים מצדם לכבותה? הרב מלמד מביא את הדעות השונות בנושא ומכריע להקל (עמ' 419): ונלע"ד שגם בזה אפשר להקל בשינוי, כי אין רצונו שהפנסים ידלקו, וגם ביום חול אין לו שום תועלת שיהבהבו כאשר הוא מכבה את האזעקה. ואמנם בעת שהוא מפעיל את האזעקה בימות החול הוא מעוניין שידלקו, כדי שידע שהאזעקה מחוברת, אבל אין שום תועלת שידלקו בעת שהוא מכבה את צפירתה, אלא כל רצונו אז הוא לכבות את האזעקה. וכיון שאין בזה איסור תורה של הדלקה, הרי שלגבי ההדלקה הוא פסיק רישא דלא ניחא ליה, שלדעת רוב הפוסקים איסורו דרבנן, כמו גם עצם כיבוי האזעקה שהוא איסור דרבנן. ואם יפעיל את השלט בשינוי, הרי זה שבות דשבות שאפשר להקל לצורך מצווה.
נאמר לי שבכל המכוניות החדשות בארץ כבר לא מתקינים אזעקות, כך שהשאלה תהיה בקרוב לא רלוונטית. אך עד אז אני מבקש להעיר על דברי הרב מלמד.
טיעונו של הרב מלמד הוא כזה:
- כיבוי אזעקה הוא דרבנן.
- הגם שאורות המכונית מהבהבים בעת שמכבים את האזעקה, שזה לכאורה איסור תורה, הרי שמדובר בפסיק רישא דלא ניחא ליה (אינני בטוח למה התכוין הרב מלמד כשהוא כתב: "וכיון שאין בזה איסור תורה של הדלקה", אני מקווה שהבנתי נכון את דבריו), ופסיק רישא דלא ניחא ליה לרוב הדעות זה איסור דרבנן (ויש דעות שזה מותר).
- לכן, אם האדם יעשה את האיסור דרבנן בשינוי, הרי יהיה כאן שבות דשבות.
יש בדברים אלו חידוש לא פשוט. הסיבה שאדם העושה מלאכה בשבת בשינוי חייב רק דרבנן, זה מפני שהמלאכה שהוא מבצע בשינוי איננו מלאכת מחשבת, שכן כך לא עושים האומנים. אך הסיבה שפסיק רישא דלא ניחא זה איסור דרבנן (לאותם דעות) זה מאותה סיבה בדיוק. כך שלכאורה אין כאן שבות דשבות, אלא שבות אחת בלבד.
על כגון זה חילק ה"אגלי-טל" בסוף הפתיחה בין שני סוגי שינוי: שינוי בפועל ושינוי בנפעל. שינוי בפועל, שבו אנו דנים כעת, הינו שהאדם עושה את המלאכה באופן "מוזר", כגון עם מרפקו. שינוי זה נחשב לשינוי רק במלאכות שבת, בגלל שנצרך "מלאכת מחשבת" ולא בכל התורה כולה (כגון אדם הכותב גט ביד שמאל – שזה נחשב לכתיבה, מה שאין כן לכותב בשבת). שינוי בנפעל, הנחשב לשינוי בכל התורה כולה, הוא כאשר החפץ שבו מבצעים את הפעולה הוא שונה. הדוגמא שה"אגלי-טל" מביא לשינוי זה הוא בזריעה בעציץ שאינו נקוב, הנחשב אכן לשינוי הן במלאכות שבת והן בכל התורה כולה.
התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.
לפני שנשכח את פורים לגמרי וניכנס לחלוטין להכנות לפסח, אני מבקש לשתף אתכם בנושא שקשור בקשר רופף לפורים, ומהווה עמדת תצפית לאחד הנושאים הבוערים העומדים כיום בפני רב הקהילה.
בטור הקודם במדור זה הזכרנו בין היתר את דברי השפת-אמת, על כך שאדר הינו חודש של תשובה מאהבה המגיע לפני ניסן שהינו ראש השנה לחודשי השנה. ובכן, באחת הערים שבין הודו לכוש התארגנה קבוצה של אנשים לא דתיים, חלקם דתל"שים וחלקם סתם אנשים שרוח ההתחזקות העוברת בעם נגעה גם בהם, והחליטה שהם מעוניינים לקיים קריאת מגילה בליל פורים עבורם ועבור ילדיהם ובני משפחותיהם. חדורי אמונה הם הצליחו למצוא אולם באחד מבתי הספר שבו יוכלו להתכנס. התכנון שלהם לאירוע בליל פורים כלל קריאת מגילה ולאחריו הפעלה לילדים וקצת כיבוד למבוגרים. הצעד הבא של הקבוצה היה לפנות לאחד מהרבנים המקומיים בבקשה שימצא עבורם מגילה כשרה שיוכלו להשתמש בה, ואדם שיוכל לקרוא עבורם את המגילה כנהוג.
לכאורה, עד כאן הכל נשמע מצויין. אשריהם ישראל שלא ממתינים שהקב"ה יעמיד עליהם מלך קשה כהמן, וחוזרים לאביהם שבשמים.
אלא, שלא הכל מושלם. התכנון של המארגנים היה כמובן לבוא כמשפחה, ולשבת כמשפחה לשמוע קריאת מגילה. בפני הרב שאליו פנו היו כמה אפשרויות להשיב, הוא יכול היה להחליט בין לשתף אתם פעולה ולשלוח להם אדם שיקרא עבורם מגילה, או לנסות להתנות את שליחת האדם בהפרדה בין המינים (עם מחיצה או בלעדיה), או לומר להם שהוא לא מוכן לשתף פעולה עם היוזמה.
קשה לומר שיש כאן תשובה של שחור או לבן. אם הרב יאמר להם שהוא לא מוכן לשתף פעולה, הוא במקרה הטוב דוחף את המארגנים לפנות לתנועה הרפורמית (כאשר ברור שהם יכלו לפנות לתנועה הרפורמית מראש, אך העדיפו את הרב האורתודוכסי), ובמקרה הרע ממית את ההתארגנות הנוכחית וכל התארגנות דומה בעתיד. אם הרב יתנה את קיום האירוע בהפרדה, הוא לוקח סיכון שהמארגנים לא יסכימו לתנאי ואז חזרנו לאפשרות הקודמת. גם אם המארגנים יסכימו אין לו שום דרך לדעת אם בפועל התנאי שלו יתקיים. ואם תנאו כן יתקיים, יש סבירות גבוהה שהרבה אנשים שיגיעו לאירוע ולא יידעו מראש על ההפרדה ופשוט יסתובבו על עקבם (דבר זה אני כותב מנסיון מקריאת מגילה פתוחה לקהל הרחב שאני השתתפתי בה) וגם אם יחליטו להישאר - כנראה שהם לא יחזרו בשנה שאחרי. אם הרב יסכים לחלוטין לבקשתם מבלי להעלות את עניין ההפרדה בין המינים כלל, מלבד הבעיה ההלכתית, הוא בעצם מרים ידיים ומודה שלו, כרב אורתודוכסי, למעשה אין מה להציע לציבור הזה.
איך מחליטים בשאלה כזו? בדרך כלל זה עובר דרך התייעצות של הרב עם רבותיו ועם חבריו הרבנים המכירים מציאות דומה במקומם. הרב המדובר התייעץ עם מורה הוראה ידוע מהציבור הדתי-לאומי, ונתן את ברכתו והסכמתו לאירוע.
המארגנים, ששמחו לקבל את עזרתו של הרב הקהילתי, התחילו לפרסם את האירוע תחת הכותרת "כ-ו-ל-ם באים לקריאת מגילה". הם פרסמו מחוץ למוסדות החינוך באזור ובעזרת המתנ"ס המקומי גם במקומונים ויידעו את חבריהם בעזרת מיילים ובפייסבוק. בערב שבת שלפני פורים האולם כבר היה מוכן עם מאתיים כסאות. לקריאת המגילה במוצאי שבת הגיעו כשלוש מאות וחמישים איש, שרבים מהם נאלצו לשבת על הרצפה או לעמוד למשך קריאת המגילה ולהפעלה של הילדים שאחרי. למארגנים ולרב שסייע להם הגיעו לאחר מכן תגובות רבות של משתתפים ששמחו מאד על ההזדמנות שניתנה להם לבוא ולשמוע קריאת מגילה עם כל המשפחה.
למחרת האירוע שלחו המארגנים ידיעת יח"צנות למקומונים באזור יחד עם תמונות מהאירוע, ולא שכחו כמובן להודות לרב הקהילתי שסייע בידם. כמה ימים אחרי זה התמונות עם הידיעה פורסמו במקומון הנפוץ באזור. למחרת, הרב המדובר מקבל שיחת טלפון מרב העיר המזוהה יותר עם הציבור החרדי. הוא לא היה שמח. "אתה מנסה להקים לי עוד בית כנסת רפורמי בעיר? לא מספיק הבעיות שגורמים לי הרפורמים הקיימים, שאתה הולך ומעודד עוד קהילה רפורמית?", נוזף בו רב העיר.
הרב מצליח איך שהוא לסיים את השיחה עם רב העיר, והוא מקבל שיחה נוספת, הפעם מראש המארגנים של קריאת המגילה. "הרב, רציתי שוב להודות לך על כל העזרה והתמיכה. תשמע, אני כבר התחלתי לחשוב על השנה הבאה. בעקבות ההצלחה של השנה וחוסר המקום באולם שהשתמשנו בו, חשבתי שבשנה הבאה אולי נפתח שתי קריאות במתכונת הזאת. הבעיה זה המקום. אתה חושב שנוכל להשתמש באולם האירועים של בית הכנסת שלכם?"
החיים לא פשוטים...
לרשימה הקודמת בנושא: ביקורת ספרים: הרחבות לפניני הלכה שבת I
נושא נוסף שנדון בספרי 'פניני הלכה' על שבת זה השימוש במכשירי חשמל בעידן המודרני, כאשר המכשירים מופעלים ע"י שלטים וחיישנים למיניהם.
בעבר, בבלוג זה (קישור) שאלתי אתכם הקוראים את השאלה הבאה:
נניח שאדם היה גר בשכנות לאדם רשע. לא מצא חן בעיני הרשע ששכנו יוצא להתפלל בשבת, אז הוא התקין מחוץ לדלת ביתו גלאי שכל פעם ששכנו יעלה או ירד במדרגות הבניין ויחלוף על פני ביתו של הרשע יידלק אור חשמלי שהדלקתו כרוכה באיסור דאורייתא. האם ייתכן ויהיה אסור לאותו אדם לצאת מביתו בשבת?
הרב אליעזר מלמד משיב על השאלה הזו.
לדעתו (הרחבות לפניני הלכה שבת עמ' 392-393):
המדליק מכשיר בשלט נחשב כמדליק אותו בידיים. וכן המתקרב לדלת חשמלית וגורם לפתיחתה נחשב כעושה מעשה ישיר. וכן ההולך בשביל הפרטי לביתו, והתקין לו שם חיישן שמדליק פנס כדי להאיר את דרכו, נחשב כמדליק אותו בידיים.
ובהמשך:
כאשר אדם הולך ברחוב וגורם לחיישנים לקלוט את דמותו ולצלמו או להפעיל פנס, אין פעולה זו נחשבת אפילו גרמא, ולכן היא מותרת לכתחילה... שהואיל והוא הולך לתומו, פעילות החיישנים הנגרמת עקב כך בלא שהוא מעוניין בה כלל, אינה מיוחסת אליו כלל.
דבר זה נראה מוזר מאד. שכן לפי כללי הלכות שבת, אם הפעלת חיישן מוגדר כפעולה בידיים, איך אפשר לומר שאם הוא לא מתכוין זה הופך למותר לכתחילה? לכאורה, אם הוא לא מתכוין זה אמור להיות 'פסיק רישיה' באיסור תורה, שזה כמובן אסור מדרבנן (כי זה לא מלאכת מחשבת). על דבריו של הרב מלמד כבר העיר בעבר הרב ישראל רוזן (כאן וכאן). עיין גם בשו"ת שיח נחום סי' כה לג"ר נחום אליעזר רבינוביץ' הכותב גם כן ברוח דברי הרב מלמד.
הרב מלמד מביא מקור לדבריו מדברי הרשב"א הידועים המובאים בבית יוסף אורח חיים סימן שטז:
וכתב הר"ן (לח. ד"ה מתני' השני) בשם הרשב"א (קז. סוד"ה אף) דבירושלמי (שם ה"ו) נראה שהתירו לנעול בתחלה [ביתו] לשמור ביתו וצבי שבתוכו דכיון שהוא צריך לשמור ביתו אף על פי שעל ידי כך ניצוד הצבי ממילא מותר ובלבד שלא יתכוין לשמור הצבי בלבד. ותמה עליו הר"ן דאטו מפני שהוא צריך לנעול את ביתו נתיר לו לעשות מלאכה בשבת ולא עוד אלא שאני אומר שאפילו אינו מתכוין לנעול בעד הצבי כל שהוא ידוע שהצבי בתוכו ושאי אפשר לו שלא יהא הצבי בתוכו ניצוד אסור דמודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות. וזו שאמרו בירושלמי ענין אחר הוא לומר שאם נתכוין לנעול את ביתו ולא נתכוין לצבי כלל אף על פי שאחר כך מצא הצבי שמור בתוכו מותר כלומר שאינו מחוייב שיפתח את ביתו. וגם הרב המגיד כתב בפרק י' (הכ"ג) דברי הרשב"א וכתב שאין להקל כל כך:
הרב מלמד כותב שעל אף שבדרך כלל לא פוסקים הלכה כדברי הרשב"א הללו (אלא כר"ן החולק עליו), אלא רק מביאים אותם כסניף להקל, במקרה שלנו ש"אין לאדם תועלת במלאכה ואינו מתכוון אליה והיא נעשית בגרמא, נראה שגם הפוסקים יסכימו שאין בזה איסור".
לאור דבריו אלו, ועל אף שהוא נוטה להחמיר בשימוש במכשירי חשמל בכלל בשבת, הוא כותב שאין איסור בגרימת תוספת זרם ולכן (עמ' 401):
וכתבתי שטוב שהמעלית תפעל בפיקוח של אחד המכונים. אבל אין זה מעכב, כי גם בלא השיפורים של המכונים ההלכתיים, כל מה שנעשה שם הוא בפסיק רישא וגרמא כמבואר.
[לאור דברים אלו אפשר לשאול מה יהיה הדין במקרה שהאשה התקינה תאורה המאירה את הדרך לבית, אך בעלה איננו מרוצה מכך כי הוא לא מעוניין שתהיה תאורה בצד זה של הבית. האם במקרה כזה לבעל יהיה מותר לגשת אל הבית לכתחילה בשבת, שהרי הוא לא מעוניין בתאורה, ואילו לאשה יהיה זה איסור דאורייתא?]