ואהבת לרעך כמוך

ביום רביעי שעבר השתתפתי בצ'אט ראשון מסוגו (לפחות עבורי) בטוויטר על פרשת השבוע. הצ'אט מתוכנן להתקיים מדי שבוע ביום רביעי בשעה 22:00. אפשר לעכוב אחריו ב#הפרשה. הדברים הבאים התבהרו לי בעקבות הדיון שם. 

אנו רגילים להסביר ש"ואהבת לרעך כמוך" פירושו לאהוב את חברך כמו שאתה אוהב את עצמך. אך נראה שיש מקום לומר שהפשט הוא אחר.
הלל הזקן שמלמד את הגר את כל התורה על רגל אחת אומר לו: "דעלך סני - לחברך לא תעביד" כלומר, מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הלל מתבטא באופן של "סור מרע" - מהם הדברים שאין לעשות? אם נמיר את דבריו לאופן של "עשה טוב" - מה כן יש לעשות, נקבל: מה שאהוב עליך - עשה לחברך.
מתוך כך ניתן להסיק שהפשט של "ואהבת לרעך כמוך" איננו: אהוב את חברך כמו שאתה אוהב את עצמך, אלא: אהוב את חברך כמו שאתה מעוניין שיאהבו אותך.

על פי ההסבר הזה, נסביר גם את הפסוקים הבאים:

(לג) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ:
(לד) כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:

[עוד על פסוקים אלו ראו גם בפוסט גר צדק וגר תושב]

התורה מצווה גם ביחס לגר לאהוב אותו "כמוך" - האם יש הבדל בין אהבת הרע לבין אהבת הגר? על פניו אין, שהרי את שניהם יש לאהוב "כמוך". אך על פי ההסבר שנתנו לעיל, הפירוש הוא שיש להתייחס אל הגר כפי שהיית רוצה שיתייחסו אליך כשהיית גר "כי גרים הייתם בארץ מצרים". 

על פי דברינו, התורה מצווה אותנו להתייחס לחבר כפי שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו. מדובר בציווי מאד "אנושי" - קל מאד לכל אדם להבין שכדאי לו להתנהג לחברו באופן תקין, כדי שגם חברו יתנהג אליו באופן תקין. 

מענין ששני הפסוקים עליהם אומרת התורה "ויראת מאלהיך" מדברים אודות מצבים שאין שקילות בינך לבין חברך:

- לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ
- מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ

כאן התורה מוסיפה "ויראת מאלהיך" כי השיקול של הכדאיות החברתית יורדת כשמצד אחד עומד אדם צעיר/בריא ומהצד השני אדם מבוגר/חרש/עיור. 

יוצא שציווים אלו של התורה, יחד עם דברי רבי עקיבא ש"ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה", אינם משום מעלתו הגבוהה של כל אדם שנברא בצלם אלוהים, אלא משום שאחרת לא ניתן לייסד חברה מתוקנת. 

באופן זה יש להבין את דברי בן-עזאי במדרש על דברי רבי עקיבא: 

רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה
בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה

 בניגוד לרבי עקיבא האומר ש"הכלל הגדול בתורה" הוא הביסוס החברתי והכדאיות למצוות בין אדם לחברו, אומר בן-עזאי שהכלל הגדול יותר הוא זה המבוסס על כך ש"בצלם אלוהים ברא אותם".