עד כה עברתי על ה"מעין הקדמה" של מוסר אביך. הפירוש אמור להיות דומה לפירוש קהתי למשנה. כלומר, בחלק העליון של העמוד נמצא הטקסט של הרב, כשהוא מנוקד ומחולק לפסקאות, ובחלק התחתון של העמוד מופיעות שוב מילות הרב, עם פירוש המשולב בתוך המילים של הרב. הספר יצא בכריכה קשה ע"י ידיעות ספרים ודברי שיר.
לצערי, בעמודים הספורים שקראתי מהספר עד כה גליתי פגמים לא קטנים, הן טעויות שהיו נחסכות עם הגהה יותר טובה, והן ביאור לא מספיק פשוט.
הנה עמוד אחד מתוך ה"מעין הקדמה":
נתחיל מהשוליים. רוחב השוליים הוא כמעט כרוחב החלק המודפס. אינני יודע מדוע יש צורך בשוליים כה רחבים. אמנם אני מכיר את הוורטים על השוליים הרחבים של "אורות הקודש" שהדפיס הרב הנזיר, אך רוב ספרי האורות שיצאו לאור ע"י מוסד הרב קוק נדפסו עם שוליים ברוחב סביר. איני יודע מה מוסיפים השוליים הרחבים.
בעמ' 41 כותב הרב כך:
התפלה היא בחינת העבודה, ואינו ראוי לעבודה כי אם כשיהיה במצב דעת יראת ד' כל כך, עד שיהיו עניני התפלה קרובים אל לבבוהרב כותב כאן שאדם לא נמצא במצב של עבודת ה', אלא רק אם הוא מתחבר לנושאים עליהם מתפללים בתפילה. והרב ממשיך אח"כ להסביר שמתוך מילות התפילה והנושאים עליהם מתפללים ניתן לראות מהם הדברים החשובים באמת. וכשהאדם ירגיש שיש לו צורך להתפלל על אותם דברים חשובים באמת, אז הוא גם יהיה במצב של עבודת ה' עמוקה.
הביאור מסביר כך את הדברים:
התפלה היא בחינת העבודה - האופן שבו מתפלל האדם הוא הד של רחשי ליבו, ומלמד על רצונותיו הכמוסים, ואינו כי אם רק כשיהיה האדם במצב אישי של דעת יראת ה' בהזדהות ואכפתיות עמוקה כל כך עד שיהיו עניני התפלה קרובים אל לבבו וכשיאמר את מילות התפילה הקבועות שניסחו חכמים, הוא יעשה זאת בכמיהה עמוקה, לא פחות מזו שבבקשותיו האישיות.בביאור כאן בחלק המודגש דילגו, לא ברור אם בטעות או בכוונה, על שתי מילים "ואינו ראוי לעבודה כי אם וכו'". לענ"ד הביאור אינו מספיק כדי להבין את דברי הרב. זאת ועוד, שהמבאר הוסיף כאן ענין קטן שלא מופיע כלל בדברי הרב ולא ברור הצורך בו: "לא פחות מזו שבבקשותיו האישיות". לענ"ד לא רק שמילים אלו מבלבלות את הקורא, אלא שהם גם פוגמים בדברי הרב. מטרת המשפט (וההמשך) הוא לומר שממילות התפילה ניתן להסיק אלו עקרונות חשובים לחיי עובד ה'. הכנסת הבקשות האישיות כאן הוא אינו מן הענין, לענ"ד.
הרב ממשיך:
ואם לא ידע מעלת נפשו איך יתפלל ברצון שלם והרגשת חסרון שיחנהו השם יתברך דעה בינה והשכל, כיון שאינו מכיר, אחרי שיש לו עשר וכבוד וכל טוב, מה חסר לו אם חס ושלום לא ישכיל ויבין.בפשטות כוונת הרב הוא כך: אם אינך מכיר שחסר לך משהו, מדוע שתתפלל על "דעה, בינה והשכל" (מילות התפילה מתוך ברכת "חונן הדעת")? ואיך תדע שחסר לך משהו אם לא תכיר לעומק את מעלת נפשך?
הביאור כותב כך:
ואם האדם לא ידע מעלת נפשו שהיא חלק אלוה ממעל, איך יתפלל ברצון שלם והרגשת חסרון השם יתברך בכוחות רוחניים גדולים כדעה בינה והשכל, כיון אחרי שיש לו עושר וכבוד וכל טוב חומריים, מה חסר לו אם חס ושלום לא ישכיל ויבין - אדם שחייו סובבים סביב הנוחות הגשמית האישית שלו, ואין בהם להט רוחני ושאיפת התעלות, ואין בהם צימאון לאל חי ובקשת אלוהים בלתי פוסקת - על מה יתפלל? וכי מה חסר לו?גם כאן חסרה מילה. הרב כתב: "איך יתפלל ברצון שלם והרגשת חסרון שיחנהו השם יתברך דעה בינה והשכל", ואלו בביאור כתוב: "איך יתפלל ברצון שלם והרגשת חסרון השם יתברך דעה בינה והשכל". הפעם, זה נראה שמדובר בטעות דפוס פשוטה.
המבאר מסביר שהאדם צריך לדעת את מעלת נפשו, "שהיא חלק אלוה ממעל". ניתן לקבל ביאור זה, אך נראה שהעיקר חסר, וזה: שלאדם יש פוטנציאל גבוה אליו הוא צריך לשאוף.
נמשיך. רק אם האדם ידע את מעלת נפשו, הוא יוכל להתפלל לה' שיחונן אותו ב"דעה, בינה והשכל". פשוט הדבר שזהו ציטוט ממילות התפילה לפי נוסח אשכנז:
אַתָּה חוֹנֵן לָאָדָם דַּעַת וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה.אך אין זכר בביאור לכך שמדובר בציטוט מהתפילה.
(וְ)חָנֵּנוּ מֵאִתָּך דֵּעָה בִינָה וְהַשְכֵּל.
בָּרוּך אַתָּה ה' חוֹנֵן הַדָּעַת.
המבאר מסיים את ביאורו למשפט זה במילים: "אדם שחייו סובבים סביב הנוחות הגשמית האישית שלו, ואין בהם להט רוחני ושאיפת התעלות, ואין בהם צימאון לאל חי ובקשת אלוהים בלתי פוסקת - על מה יתפלל? וכי מה חסר לו?". וכי מה היה חסר למבאר לו כתב: "אדם שחייו סובבים סביב הנוחות הגשמית האישית שלו, ואין בהם להט רוחני ושאיפת התעלות - על מה יתפלל? וכי מה חסר לו?"? מה מוסיפות המילים "ואין בהם צימאון לאל חי ובקשת אלוהים בלתי פוסקת"? הרב קוק לא הזכיר עד כה "בקשת אלוהים בלתי פוסקת".
הנה שני העמודים האחרונים ב"מעין הקדמה":
הרב כותב כך:
והנה התפלה היא בדיקה גדולה לאדם אם הוא מטהר נפשו באמת כרצון יוצרו ית' ואם הוא קרוב רצונו כרצון קונו (משפט זה מופיע בעמ' 43 בספר)
על כן, מאד חייב האדם להזהר שלא ימשך אחר רצון עצמו בהנאות הגוף ממאכל ומשתה וכיו"ב, כי יוטבע בו טבע החמרי עד שלא ירגיש בעצמו שהדברים האמתיים הקדושים חסרים לו, ואם כן יאבד תפלתו שהיא כלל גדול בעבודה, כי כיון שמתנחם במה שיש לו לאכול ולשבעה וכאלה ההבלים לא יצייר בהתפללו בשבח "עלינו לשבח" ו"על כן נקוה", שיתוקן עולם במלכות שדי והאלילים יכרתו והרשעים יפנו אליו יתברך, כי מה יזיקו האלילים לאשר עיניו ולבו למלאות כרסו מעדנים, ובהיות ציורי התאוה בלבבו לא ישכיל ולא יבין.כלומר, מתוך הנושאים שהתפילה עוסקת בהם ניתן לבחון האם האדם מכוון לנושאים הנכונים. אך אם הוא יתרכז רק בעניינים גשמיים, אזי מילות התפילה יהיו זרות לו לחלוטין.
לדוגמא: אם האדם לא מרגיש שחסר לו משהו, כי יש לו מספיק מה לאכול, על מה הוא יכוון בשעה שהוא מתפלל "לתקן עולם במלכות שדי" וכד'?
גם כאן יש טעות דפוס מינורית אך מציקה, כשהביאור כותב כך על המילים "ואם כן יאבד תפלתו שהיא כלל גדול בעבודה" (עמ' 44):
ואם כן יאבד את תפילתו, כלומר יפסיד את היכולת לשאוף לגדלות ולשלמות רוחנית. נמצא אם כן שהתפילה שהיא כלל גדול בעבודה ובבקשת השלמות.כמובן שהמשפט השני אמור להיות: "נמצא אם כן שהתפילה היא כלל גדול בעבודה ובבקשת השלמות".
אך מעבר לטעות הדפוס, נראה שהביאור הוא לא מדויק. כשהרב כותב "יאבד את תפילתו" הוא מתכוין לרמה הכי בסיסית: למילות התפילה לא תהיה ערך, כי הן מדברות על נושאים שאינם כלל נוגעים לאדם, במצב הירוד בו הוא נמצא. גם לבאר "שהיא כלל גדול בעבודה", בתור "נמצא אם כן שהתפילה היא כלל גדול בעבודה", אינו ביאור נכון בעיני.
הרב מסיים את המשפט דלעיל במילים: "ובהיות ציורי התאוה בלבבו לא ישכיל ולא יבין". הביאור מבאר כך:
ובהיות ציורי התאוה בלבבו לא ישכיל ולא יבין - לא יוכל להבין מהלכים עמוקים של גילוי יחודו של ה', הטבה לכל הבריאה ושאר נושאים העומדים ברומו של עולם.שוב, ביאור זה הוא מפותל ומסובך. הביאור הפשוט צריך היה להיות כך:
ובהיות ציורי התאוה בלבבו לא ישכיל ולא יבין - לא יוכל להבין מה הענין והחשיבות שיתוקן עולם במלכות שדי ושהאלילים יכרתו ושהרשעים יפנו אל ה' יתברך.כאמור, קראתי עד כה כ12 עמודים מהספר. הבאתי בפניכם ארבעה מהם, ויכלתי להביא עוד, אך דומני שהבאתי מספיק דוגמאות לדברי. יש לפרוייקט הזה פוטנציאל עצום להנגיש את תורת הרב בפני ציבור עצום שצמא ללמוד את דברי הרב. אך כדי שהפרוייקט יצלח יש לבצע עבודה יסודית יותר, הן של הפשטת הביאור, והן של הגהה מדוקדקת.
בנוסף, אני מקווה שההוצאות ישכילו להוציא גם מהדורת כיס (בתקווה שלפחות בה יורידו חלק מהשוליים, כדי שהכתב יהיה קריא), כדי שהספר באמת יזכה לתפוצה רחבה וללימוד המוני.
[במהלך הרשימה הזאת השתמשתי במובאות ממוסר אביך המופיע בויקיטקסט]
