הבלוג יוצא לחופשה

בזמן הקרוב אני מתכוין להקטין את הפרסומים בבלוג, ורק סיכומי דברי תורה או שיעורים יתפרסמו.
כרגע אינני יודע לומר אם ומתי הבלוג יחזור לפעול כרגיל. בזמן הקרוב צפוי לי עומס רב ואני זקוק לכל רגע פנוי העומד לרשותי.
בעז"ה אמשיך לצייץ מדי פעם דרך הרשתות החברתיות על מאמרים שעניינו אותי.

גלאים בשבת - דעת הג"ר נחום אליעזר רבינוביץ'

עוד בנושא:
גלאים בשבת - דעת הג"ר אשר וייס
גלאים בשבת - דעת הרב ואזנר
הראשל"צ הרב שלמה עמאר על חשמל בשבת

כבר עבר הרבה מאד זמן מאז שעסקנו בנושא הגלאים בשבת, אך לא ניתן לעזבו עד שלא ניראה גם את דעת הרב נחום אליעזר רבינוביץ כמובא בשו"ת שיח נחום. 

כזכור, כבר ראינו את דברי הרב ואזנר שחידש שכאשר האדם אינו עושה פעולת מלאכה, אלא הולך ברחוב לפי תומו, אזי אם הוא אינו מתכוין לביצוע המלאכה, המלאכה הנגרמת כתוצאה ממעשיו (ע"י גלאים וכד') כלל אינה מיוחסת אליו. 

הרב רבינוביץ' כתב גם כן את החידוש הזה, אך מרחיב אותה יותר, ואומר שאף אם האדם מתכוין שהמלאכה תיעשה, כיוון שאין פעולת מלאכה, המלאכה הנעשית כלל אינה מיוחסת לאדם העושה (שיח נחום עמ' 73):

בנידון שאלתנו - אין האדם עושה שום פעולה ישירה לא בנורה ולא בדלת, אלא הכל נעשה על ידי חיתוך קרני אור, או על ידי פליטת חום הגוף. והיכן מצינו שבכגון אלה יש בהם משום מעשה כל שהוא, ואין צריך לומר מלאכה?

על גבי החידוש הראשון, יש להוסיף עוד נקודה חשובה בשיטתו של הרב רבינוביץ. לדבריו, כל פעולה חשמלית שאין בה הבערת חוט להט, אינה אסורה מהתורה, ומדרבנן היא אסורה רק משום עובדין דחול. 

ואמנם, במידה והאדם מתכוין למלאכה, ייתכן והדבר אסור מדרבנן. אך במידה והמלאכה המתבצעת, גם אם היו עושים אותה בידיים, אינה מלאכה האסורה מהתורה (מכיוון שאין בה הבערת חוט להט), הרי שיש כאן תרי דרבנן.

הקושיא הגדולה על שיטת הרב רבינוביץ היא שלמעשה אפשר להפוך את השבת לחול. טכנולוגיה היודעת לזהות את הימצאותו של האדם החדר ועל פי זה לכוון את הטמפרטורה, תאורה, מוסיקה, וכד' על פי הנוחות שלו ומבלי שהוא עושה כל פעולה ממשית, כבר קיימת כיום. אם נאמר שאין בזה כלל מלאכה, שבתותינו לא ייראו כשבתות! 

הרב רבינוביץ ער לשאלה הזאת והוא מתייחס אליה באופן שהוא לא פחות מחודש מדבריו דלעיל:

אמנם אם נקבל סברא זו לכאורה שוברה בצידה. איך ניתן להעלות על הדעת שהמושג "דרך עשייתה של המלאכה" יורחב עד כדי כך שאפילו החושב מחשבה יתחייב כעושה מעשה בידיים? ברור הוא שצריך להיות גבול עד היכן ניתן לייחס לאדם פעולות הנעשות לגמרי ע"י אוטומציה. אף ברור שהגבול מוגדר בכך שהאדם הפועל הוא בעצמו נפרד מן המערכת עליה הוא פועל (כלומר אין להחשיב את האדם עצמו כחלק של המערכת), והפעולה שהוא עושה תהיה ניכרת לחושים - כלומר, האדם עושה פעולה על הנפעל שהיא ניכרת לחוש. אבל אם פעולת האדם על המערכת אינה אלא באופן בלתי נראה ובלתי מוחש - כי אז אי אפשר לייחס לאדם מעשה שבת. 

אם ניקח את דבריו של הרב רבינוביץ מעט לקיצוניות, הוא בעצם אומר שאין שום סיבה לחשוב שהשבת שלנו צריכה להיראות כפי שהיום נראית השבת שלנו. בהחלט ייתכן והיא תראה אחרת לגמרי, וכל מיני מערכות אוטומציה יהיו חלק מהשבת שלנו (כפי ששעון השבת והחשמל שינו את אופי השבת של הדורות הקודמים). אופי השבת שתישאר תהיה כזאת שמקפידים בה על כך שהאדם לא מבצע פעולות הניכרות לחושים המחוללים את אחת מהמלאכות האסורות בשבת. 

רעיון לפרשת נח

פרשת דור הפלגה היא רבת פירושים ורבת קשיים (בראשית פרק יא):

(א) וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים:
(ב) וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:
(ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר:
(ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ:
(ה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם:
(ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת:
(ז) הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ:
(ח) וַיָּפֶץ יְקֹוָק אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר:
(ט) עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל יְקֹוָק שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְקֹוָק עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ: 

הרב אלחנן סמט, בסדרה הראשונה של "עיונים לפרשת השבוע" מביא שישנן כיום הוכחות ארכאולוגיות המוכיחות את הבנתם של חז"ל בפרשה, שרצונם של דור הפלגה היתה באמת להגיע לשמים - לגעת באלים הנמצאים בשמים. זה שהם היו "עם אחד ושפה אחת לכלם" סייע בידם להאמין כי הם יוכלו להגיע לשמים.
הדגש בפרשה על הירידה של ה', שתי פעמים, "וירד ה'", "הבה נרדה", באה כהתרסה לדברי בני האדם. הם חשבו שהם בונים מגדל עד השמים, אך בפועל ה' צריך לרדת ירידה אחר ירידה על מנת לראות את המגדל.
ההפרדה של האנושות לקבוצות שונות ולעמים שונים נועד ליצור קנאה ותחרות בין העמים כדי שאף אחד מהעמים לא יגיע למסקנה שבני האדם יכולים להגיע לשמים. תמיד יהיה מי שיצעק בקול שאתה סך הכל בן האדם.

מסופר על אחד מחברי להקת "החיפושיות" שהסביר פעם מדוע הם, "החיפושיות", לא מצאו את סוף דרכם בעזרת מנת יתר וכד', כפי שקרה לזמרים מפורסמים אחרים. הוא תיאר כיצד לאחר כל הופעה הם היו חוזרים לחדרם ושם יורדים וצוחקים האחד על השני. זה החזיר אותם למציאות ולתובנה שהם סך הכל בני אדם בעלי תכונות טובות ורעות, צדדים חיוביים ושליליים. לעומת זאת, אצל זמרים שהופיעו לבד, לא היה אף אחד שידבר אליהם בגובה העיניים כדי שיעזור להם לחזור לקרקע המציאות.

פיזור העמים נועד לאפשר לכל עם להתפתח בדרכו הוא, אך גם ע"י כך להזכיר לעמים האחרים שהם סך הכל בני אנוש, ומקומם על הארץ ולא בשמים.

מוקדש לאחייני צוריאל ספיר לרגל הגיעו לגיל מצוות, במזל טוב. 

ביקורת ספרים: האיש על העדה, יחיאל פריש וידידיה הכהן

הרב שאר ישוב כהן, או בשמו המלא הרב אליהו יוסף שאר ישוב כהן, הינו דמות מרתקת. הוא גדל כנזיר מבטן בבית אביו הרב הנזיר זצ"ל, הי
ה למעין נכד למרן הרב קוק, נלחם במערכה על עצמאות ישראל, נפצע קשה ונפל בשבי יחד עם לוחמי ותושבי הרובע היהודי, כיהן כרב חיל האויר תחת פיקודו של גיסו הגדול הרב גורן, נבחר לכהן כחבר מועצת העיר ירושלים ולאחר מכן כיהן כרב הראשי של חיפה לכשלושה עשורים.
את כל זה מכנסים המחברים לתוך ספר בן פחות משלוש מאות עמודים, ועם לא מעט תמונות מחיי הרב.

נהניתי מהספר. הוא כתוב בצורה נאה, משולבים בו תמונות יפות והוא סוקר, דרך חייו של הרב שאר ישוב כהן, למעשה גם את דברי ימיה של מדינת ישראל. אך גם נשארתי עם מספר שאלות:
- האם הרב שאר ישוב כהן ממשיך בחלק ממנהגי הנזירות של אביו אך ורק כשמירה על מנהג בית אבא, או שהוא גם מאמין בזה כאידאולוגיה, כפי שהאמין אביו? האם הוא מזדהה עם הקמפיין השונים ברחבי העולם בדבר הרתיעה מאכילת בשר וכד'? בפסח האחרון נתגלה בפני התלבטות הלכתית בדבר האם להתיר לצמחוניים וטבעוניים מרצון אכילת קטניות, בניגוד למנהג אבותם. בשאלה זו מתחבאת שאלה יסודית יותר: האם ההלכה מכירה בצמחונות/טבעונות כערך שיש לשאוף אליו?
- הייתי מעוניין ביתר הרחבה בכל הקשור לאתגרים הייחודיים שהרב מצא ברבנות בחיפה. כיצד הרב מסתדר עם הקהילה החרדית הגדולה בחיפה? מנגד, כיצד הרב הסתדר עם ה"אדמומיות" של חיפה? מה היו הקשיים הגדולים ברבנות בעיר זו? המחברים מפרטים נושאים הלכתיים שונים בהם טיפל הרב שאר-ישוב כהן, אך לטעמי היה מקום להרחיב יותר בכל האספקטים הציבוריים של הרבנות הזו?
- אין ספק שהרב שאר-ישוב כהן מתאר ביראת הוד את אביו, הרב הנזיר. אך כיצד היה הרב הנזיר כאבא? האם זה אפשרי להיות איש-אלוקים במלוא מובן המילה וגם להיות אבא שיודע לצחוק עם ילדיו? בספר מרומז שהרב הנזיר לא יצא מהבית לפגוש את בנו החוזר מהשבי - כיצד חש עם זה הרב שאר ישוב? האם קיבל זאת בהבנה? אינני יודע לומר בודאות שהעניין שלי בשאלות אלו אינו רק בגוון הצהוב שלהם, אך אני גם מרגיש שמי שבאמת רוצה לעמוד על טיבו של הרב שאר ישוב הכהן ייאלץ לשאול את השאלות הללו.

הספר הנוכחי יצא לאור לכבוד יום הולדתו ה85 של הרב. אני תקווה שבמהדורות הבאות של הספר שייצאו אי"ה לכבוד יום הולדתו ה90 והמאה, נזכה אולי גם לתשובות על השאלות דלעיל.

חלק לא קטן מהספר מבוסס על יומן שכתב הרב שאר-ישוב כהן בהיותו לוחם בעיר העתיקה העומדת בפני חורבן ובהיותו בשבי הירדני. היומן עצמו הוא מרתק, וסגנון כתיבתו של הרב שאר-ישוב הצעיר הוא נעים מאד. במהלך הקריאה פעמים שהעיניים מתמלאות בדמעות. עם זאת, לדעתי, טוב יותר היו עושים מחברי הספר אם היו מפרידים בגופנים בין מה שהוא מהיומן עצמו לבין מה שנתווסף בשנים מאוחרות יותר (אם כי יש לציין שהם השתדלו לציין בהערות שוליים איזה חלקים אינם מהיומן המקורי).

לכל אורך הספר ישנן הערות שוליים רבות, אך לא רבות מידי, המפנים למקורות לדברים ולמאמרים העוסקים בנושאים בהם נוגע הספר. יישר כחם של המחברים על העבודה היפה שעשו בזה.