ציוצים מכנס היסוד של "בית-הלל"

נוכחתי הערב בכנס היסוד של "בית-הלל" וצייצתי משם. לנוחיותכם אספתי להלן את הציוצים (לא ערכתי אותם, כי אני עייף ורוצה ללכת לישון וגם מחר לא יהיה לי זמן. אם מישהו מהקוראים רוצה לערוך אותם ולשלוח לי אותם בצורה ערוכה - אחליף את הפוסט למה שישלח).

הגעתי, קצת באיחור, לכנס בית הלל. ובעז"ה אנסה לעדכן במה שקורה כאן.

ההתרשמות שלי זה שיש כאן בין מאה למאתיים איש ואשה.

עוברים כעת לדיונים במעין ועדות. אני רשום (לבקשתי) לועדה בנושא חברה ודמוקרטיה.

במחילה מכבודכם, לא הצלחתי להתחבר לרשת במשך הועדות. אצטרך בהזדמנות אחרת להשלים את זה.

בסופו של דבר נכנסתי לועדת בנושא "חברה וחינוך". הדיון נסב יותר סביב חינוך.

רוב הדיון היה סביב נושא מורכבות בחינוך. איך מחנכים לחינוך?

הציבור שנמצא כאן הוא יחסית מגוון. יחסית, כמובן.

יש אמנם הרבה רבנים מגולחים, אך יש גם הרבה זקנים לבנים. מתוכם: הרב דוד מישלוב, הרב אהרן כ"ץ, הרב דניאל שילה, הרב שמואל דוד, הרב יואל בן-נון.

הקול שאני שומע מכאן הוא לא רצון לשבור מוסכמות, ובודאי שלא לפלג את הציבור, אלא להציג נושאים באופן יותר אמיתי.

בועדה בו הייתי, "חברה וחינוך", היה קול ברור האומר שהחינוך למורכבות היא שולית, יחסית לצורך לחינוך לאמונה.

המשמעות היא שאם ניגשים לאמונות ודעות שונות כשיש אמונה אמיתית, אז יכולים להתמודד גם עם דברים מורכבים. אני חושב שיש הרבה אמת בדעה זו.

עכשיו מדבר יו"ר מרכז הבינוי הישראלי, אדם לא דתי, המתגורר ברמת השבים.

הוא מדבר על "ציבור הכיפות השקופות", על החיזוק הרחב שיש בציבור הכללי.

על אף החיזוק הגדול שיש, הציבור הדתי במקום לצאת החוצה מתכנס עוד ועוד לתוך עצמו.

למי שלא ראה, יש סיכום של חלק מהדברים שהיו בכנס בדף הפייסבוק של בית-הלל: ‎https://www.facebook.com/B.Hillel‏

המשך דבריו של ערן רויס, ממרכז הבינוי: אם הציבור שמאמין ברמה האידיאולוגית בחיבור, לא יעשה משהו כדי לצאת מהבועה ולהתחבר קצת, אף אחד לא יעשה

יש כעת סיכום של הועדות.

ועדה שעסק במעמד האשה: לא התמקדנו בנושאים הלכתיים פרטניים, אלא בנושאים העקרוניים יותר.

הנשים מרגישות פיצול אישיות - בעולם החיצוני הן שוות בין שווים, בעולם הדתי - הן לא חלק מהציבור ובודאי שלא שוות.

האם רוצים לגשר על הפער בין העולם החיצוני לעולם הפנימי, או שעדיף לומר שאין מה לעשות - ככה זה ביהדות.

ועוד, האם יש לנו צורך או חובה לזעוק ולמחות על הדרת נשים (בין היתר כמו בכנס פועה)?

עצם המפגש שבו השתתפו נשים וגברים היה בו משהו מאד פורה. אחד הרבנים בועדה: אחרי הרבה דיוני רבנים שישבתי בהם זה הראשון שיושבות בו גם נשים.

מיכל טיקוצ'ינסקי היא המציגה את סיכום הועדה.

מיכל טיקוצ'ינסקי היא ראש בית המדרש לנשים בבית-מורשה.

המשך: לא צריך להתבייש להשמיע את הקול שלנו, שאפשר לנסות להחזיק את החבל משני קצותיו.

היתה הסכמה: שהפתיחות צריכה להיות באיטיות ובהדרגה, מתוך מחויבות הלכתית.

הרב רונן לוביץ' מציג את מסקנות הועדה שעסקה בנושאים הקשורים לדמוקרטיה: סירובי פקודה, יחס לגויים וכד'.

עיקר הדיון בועדה נסוב סביב סוגיית שירת הנשים בצבא.

מה שעלה, די בקוסצנזוס: חשוב שלא תהיה כפיה דתית (או אנטי דתית) על חיילים. אך יחד עם זאת, ערכים שהם נר לרגלנו נזנחו בשיח.

ערכים כמו: אחדות עם ישראל, כבוד הבריות, ויתור על האישי למען הכלל. ערכים אלו צריכים לחזור ולתפוס את מקומם הנכון. כל זה מתוך מחוייבות להלכה.

אנחנו דבקים ברצון לשמור על ההלכה, אך יחד עם זאת לא לזנוח את הערכים העומדים בבסיסה של הציונות הדתית.

בשם אורי אורבך (שהשתתף בדיון): צריך לומר דברים מתונים, אך בתקיפות.

הרב מאיר נהוראי מציג את הנקודות שעלו בועדת החינוך.

היתה הסכמה שצריך חינוך למורכבות. אך עלו הרבה קשיים במימוש.

האם עדיף לחנך ליראת שמים מצומצמת ורק בגיל מבוגר יותר מציגים את המורכבות, או שמחנכים מגיל 0 למורכבות ולדעות שונות.

עלתה זעקה שאסור להתעלם מהחינוך הדתי שאינו חינוך ישיבתי (מקיפים למיניהם). במוסדות רבים אין בכלל שאלת מורכבות.

במוסדות רבים עיקר עבודת הצוות החינוכי הוא לחבר את התלמידים למשהו! לא משנה מה! העיקר שיתחברו!

סיום דבריו: אנחנו עדיין בית שמאי עם תורה בשמיים, צריך להוריד את הרעיונות לארץ.

עכשיו הערות ושאלות מהקהל.

אורי אורבך: מחכים לקול שלכם. התורה מוצגת כקול גס ולא רלוונטי ומחכים לשמוע תורה מחוברת.

חשוב שהציבור יזדהה עם מסרי התורה הנאמרים בציבור. הלל לימד את התורה על רגל אחת - רגל אחת של הלומד, המלמד צריך להיות עם שני רגליים על הארץ.

הרב יואל בן-נון: כבר ברכתי שהחיינו בהתחלה.

כתוב בגמרא על הלל שיושב לפני שמאי כפוף לפני שמאי והיה קשה אותו יום שיום שנעשה בו העגל.

הלל הלך בדרכו של אהרן - מן הסתם הוא הבין שבדרכו של אהרן יכול לצאת עגל. זה מה שחשב שמאי על הלל. עם הקולות שלו יכול לצאת עגל. המדרון החלקלק.

הלל אומר: מכל דבר הם (שמאי) עושים עגל. וזה חורבן עולם. לכן היה קשה כיום שנעשה בו העגל - שני הצדדים מסכימים שיש כאן עגל...

אני קצת כמו בבא בן בוטא - תלמיד של שמאי, שהבין שההלכה צריכה להיות כהלל. בתקיפות של שמאי - טען כהלל.

הרב דניאל שילה: כשדנים בבעיות כואבות זה חשוב מאד, אך שלא יווצר רושם שיש כאן עוד ארגון מיליטנטי. לא צריך לתקוף.

צריך להזמין קולות נוספים לדיון: כדוגמת עלי, קשת וכד'. אם כולם מסכימים עם כולם - זה בעיה.

לא להצטייר כקבוצה לוחמנית - אלא להוסיף אורה. [גם העיר על השם "בית הלל" שהוא עוקצני מדי].

הרב צבי קורן: הגרי"ד הוסיף שיש עיקר 14 - שזאת התורה יכול להתקיים בכל מקום ובכל זמן. זה מטרת הכינוס כאן - להוכיח שהתורה רלוונטית תמיד.

מאד אוהב את השם בית-הלל (הרב דני שילה: מצויין. זה בדיוק מה שרציתי - שתהיה מחלוקת!).

לא צריך לכלול יותר מדי קולות. צריך אמירה ברורה, שלא לכולם יהיה נוח איתה. לאחר מכן, אפשר לנהל דיאולוג עם קבוצות אחרות.

אין סיבה שלא יתקיים שיח עם הרב שלמה אבינר שהתנגד למקומן של נשים בהנהגה. לא צריך לדבר על, אפשר לדבר עם.

דברי סיום של הרב רונן נויברט.

הסקר שהתפרסם לאחרונה על 80% שמאמינים. אסור לעסוק רק בציבור הדתי. הציבור הכללי מעוניין בחיבור לאמונה - ויש שם מקום לרבנים.

צריך לעסוק ב"מה", וגם צריך לעסוק ב"איך". לשנות את השיח הרבני לשיח לא-מתלהם ולא-משמיץ. אנחנו מכבדים גם את אלו שאנחנו לא מסכימים איתם.

אי העמידה על קוצו של יו"ד זה דבר חשוב מאד בהתנהלות שלנו כארגון.

רוצים דמוקרטיה מלאה בארגון. איך בדיוק זה יתנהל - יתגבש בהמשך.

החשיפה התקשורתית: המטרה היא לשקץ לציבור את הדעות של כולם (היושבים כאן). לא רק את דעות המקימים, ולא רק את דעת הדוברים.

החשיפה התקשורתית בימים האחרונים היתה גדולה לאין ערוך ממה שצפינו.

הערה ביחס לצהר: לא מתחרים בצהר, אלא להוסיף על פעולתם. כל המהלכים כאן נעשו בתיאום עם צהר.

לא פיצול ולא מחלוקת, אלא רצון גם להשמיע את הקול שלנו בציבור.

עד כאן מכנס היסוד של בית-הלל במלון בלו-ביי.