בניה גולדברג הוא ידיד שלי משנות נעורי, וכיום סטודנט לתואר שלישי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן. הדברים הבאים נכתבו על ידו בעקבות הפרסום בתקשורת למען חתימה על ההסכם לכבוד הדדי.
אקדמת מילין
לאחרונה התנועות הדתיות
הליברליות החלו במסע פרסום נרחב לשכנע את הציבור לחתום על "הסכם לכבוד הדדי"
(=הל"ה). לאחר מספר דיונים עם חברים, התברר את אשר כבר ידוע, אי אפשר
לנצח מילה כתובה אלא באמצעות מילה כתובה אחרת. משכך, התיישבתי לכתוב. קורא נאמן
הביע דעתו כי אשר נכתב אינו קריא עבור קורא שאינו משפטי. חככתי בדעתי מעט והכנתי
גרסה מקוצרת ופחות מנומקת והרוצה להעמיק יקרא את הגרסה הארוכה (קישור).
*אדגיש כי בדבריי לקמן אני
מתייחס להל"ה בלבד, ולא לנספחיו או לכל הסכם ממון אחר.
מהו הל"ה?
אין כדברי הנחתום המעיד על עיסתו,
אז פשוט אצטט מאתר "בית הלל" (ההדגשה שלי):
"הסכם
קדם נישואין, דוגמת ה'הסכם לכבוד הדדי', מביא את שני בני הזוג להידברות דווקא
במצבים שבהם יש תסכול או כעס בין הצדדים. מתוך ההידברות הם מגיעים להסכמה – או
להתגרש בשיתוף פעולה או לחזור לשלום בית בעזרת משקם נישואין. זה נעשה באמצעות
לחץ כלכלי על שני הצדדים. מנגנון ההסכם יוצר התחייבות כספית למזונותיו של בן הזוג
האחר כל זמן היותם נשואים, מצד בן הזוג המסרב/ת להתגרש. השלבים של מימוש
התחייבות זו הם:
א.
שליחת הודעה מבן זוג למשנהו.
ב
תקופת ניסיון שיקום נישואין של 180 יום מיום ההודעה (עם אפשרות של הארכה לתקופה
נוספת של 90 יום); במהלך תקופה זו תתקיים הידברות בין הצדדים מתוך שאיפה להגיע לגט
בהסכמה אם לא ניתן לשקם את הנישואין.
ג.
בתום התקופה, תכנס לפועל ההתחייבות הכספית של המסרב/ת להתגרש כלפי הצד השני, עד
אשר בני הזוג מתגרשים בפועל. הידיעה שהמציאות אכן תשתנה בתום שישה או תשעה חודשים
תגרום לסרבן/ית להבין שלטובת עצמו/ה כדאי להסכים לגט – אחרת ישולם סכום נכבד של
כסף כדמי מזונות חודשיים לבן הזוג".
הל"ה כחוזה
הל"ה איננו תרופת פלא וברמה
העקרונית הוא חוזה לכל דבר ועניין. היינו, כשם שאם קניתם דירה והקבלן מסרב למסור
אותה לידכם עליכם לפנות לבית משפט כדי לממש את זכותכם, ועד שבית המשפט יורה על
אכיפת החוזה, כל שיש לכם ביד הוא פיסת נייר, כך גם עם הל"ה. כדי לממש את
זכותכם לחיובים המגיעים לטענתכם (אותם מזונות מוגדלים), עליכם לפנות לבית משפט
לענייני משפחה או לבית הדין הרבני (=בד"ר), ורק לאחר שהוא יפסוק ויקבע
כמה מגיע לכם, הזכות תהיה אכיפה וברת ביצוע. מאחר ולאכיפה יש צורך בגוף שיפוטי
ממילא הדברים אינם כה פשוטים וקלים. הצד הסרבן יכול לטעון כי הל"ה חסר תוקף
כפי שניתן לתקוף כל חוזה (טענות דוגמת טעות, הטעיה, כפיה, עושק, חוסר תום לב וכד').
לטענתי, מעמדו של הל"ה
(שלא קיבל אישור של גוף שיפוטי) יהיה אף גרוע יותר ממעמדו של חוזה מסחרי. בלשון
פשוטה יהיה יותר קל לבטל את הל"ה מאשר חוזה לרכישת דירה. הל"ה הוא חוזה
מן המוכן, שניתן להוריד מן המרשתת ולחתום עליו ללא כל ייעוץ משפטי, וללא מחשבה מרובה.
הל"ה דרך כלל נחתם על ידי זוג צעיר ולקראת חתונה. לעיתים תוך לחץ של אחד
הצדדים, הורים, רבנים או חברה סובבת. כל הנסיבות הללו יתמכו בטענת צד המעוניין בביטול כי הוא חתם
מתוך טעות, הטעיה, עושק וכד'.
לעניין זה אעיר, כי לדעתי
ייתכן ומחברי ההסכם אופטימיים מדי. ניתן למצוא התבטאויות מהן עולה כי לדעתם אין
לבית המשפט או בית הדין שיקול דעת, והם ייאלצו לבצע את ההתחייבות שנקבעה
בהל"ה (המזונות המוגדלים). מי שמכיר את העולם המשפטי והרבני במקצת, יודע
שלבית המשפט ובד"ר לעולם יש שיקול דעת, ומעולם לא אילץ אותם אדם לעשות דבר
מה, אלא אם כן רצו בכך.
ההיגיון העומד מאחורי
הל"ה פגום לכאורה
הרציונל העומד מאחורי
הל"ה הוא כי סרבן גט פוטנציאלי לא יעמוד בסירובו, שכן כל עוד הוא מסרב, הוא
יחוב בתשלום מזונות מוגדלים (1,500$ או חצי ממשכורת חודשית), וכידוע אף אחד לא
אוהב לשלם כסף. לטענתי, הרציונאל הזה פגום.
1. כעיקרון, בעל חייב במזונות
אשתו כל עוד הם נשואים. קשה להאמין כי בעל סרבן יהיה מוכן לשלם מזונות רגילים, אבל
ברגע שיתחייב במזונות מוגדלים הוא יזדרז ליתן גט.
2. פעמים רבות בן הזוג מסרב
ליתן גט כדי להשיג יתרון כלכלי כלשהו. אם נניח שהסירוב נובע מהתעקשות על קבלת חצי
דירה (שווי של 300,000 ₪), הרי שלכאורה הסירוב עדיף על פני ההסתכנות שבחיוב של
המזונות המוגדלים.
3. אם בן זוג אכן סרבן כדי
להשיג יתרון כלכלי שאינו זכאי לו, מדוע שלא ינקוט באותו אופן אף כלפי המזונות
המוגדלים? נדגים: האישה רוצה חצי מהדירה, נניח שלא כדין, ומסרבת לקבל גט עד שתירשם
מחצית הדירה על שמה בטאבו. הבעל פועל על פי הל"ה והאישה מתחילה לחוב במזונות
מוגדלים (הכוונה 'לחוב' "על הנייר", שכן בינתיים אין פסיקת
בי"מ/בד"ר בעניין). אז עכשיו האישה תוסיף לדרישותיה לקבלת הגט, כי בנוסף
למחצית הדירה, על הבעל גם למחול לה על כל המזונות המוגדלים, שבהם התחייבה.
4. בישראל על סרבן גט יכולות להיות מופעלות
מספר סנקציות, חלקן בעלות אופי ממוני (פיצוי לבן הזוג) וחלקן בעלות אופי עונשי
(איסור יציאה מארץ, החזקת כרטיס אשראי, חשבון בנק, מאסר וכד'). אם בן הזוג הסרבן
לא נרתע מאותן סנקציות מדוע שיירתע מהסנקציה של מזונות מוגדלים?
רק כדי לשבר את האוזן, בעניין
אחד נפסק לאישה על ידי בית משפט פיצוי בסך 400,000 ₪ ועוד 4,000 ש"ח לחודש עד
שהבעל יסכים ליתן גט. אם פסק דין שכזה, לא מרתיע סרבנים פוטנציאליים, קשה לי
להאמין שהל"ה ירתיע.
גט מעושה
כידוע אין האיש מגרש את האישה
אלא מרצונו החופשי. גט שניתן שלא מרצון חופשי, הינו גט מעושה, שהינו גט פסול
מדאורייתא. הצד השני של המטבע הוא כי גם האישה אינה מקבלת גט אלא לרצונה, ועל פי
חרם דרבינו גרשום. לכן, לגירושין במדינת ישראל צריך את הסכמת שני הצדדים.
כאמור, צד מסורב יכול לפנות
לבית משפט אזרחי בתביעת נזיקין, ולקבל פיצוי על הנזק שנגרם לו בשל סירוב בן הזוג
ליתן/לקבל גט. דא עקא, ובד"ר מסרב לסדר גט במקרה שקיים פסק דין שכזה.
בד"ר תופס חיוב שכזה כהתערבות שאינה ראויה בהליך הגירושין. בד"ר סבור כי
החיוב שמטיל פסק הדין האזרחי, שלא על דעתו, עלול לגרום לגט להיות גט מעושה.
בד"ר אף טוען "כי ייטיבו לעשות עורכי הדין העוסקים בדיני משפחה, אם
ישקלו היטב בטרם ימליצו לאשה להגיש תביעת נזיקין לבית המשפט האזרחי בגין סרבנות
גט. המלצה כאמור עלולה לעלות כדי רשלנות מקצועית, וספק בעיני אם אפילו החתמת
הלקוחה מראש על ויתור מפני תביעת רשלנות שכזו, תועיל...".
לדעתי, כשם שבד"ר מסרב
לסדר גט במקרה שבית משפט אזרחי פוסק חיוב נזיקי על צד סרבן, כך הוא גם יסרב לסדר
גט במקרה שבית משפט אזרחי יפסוק חיוב תשלום במזונות מוגדלים מכוח הל"ה. כך גם
ספק אם בד"ר יהיה מוכן לפסוק בעצמו מזונות מוגדלים, מחשש לכך שהגט יהיה גט
מעושה.
הל"ה כמקור לסכסוך נוסף
בין הצדדים
מעבר לכל האמור, אני מאמין כי
הל"ה יכול לשמש כעוד נושא שבגינו הצדדים יוכלו להסתכסך. בנוסף, לכל הנושאים
הרגילים (רכוש, משמורת ילדים וכד'), עתה הצדדים גם יכולים למצוא עצמם מתווכחים על
הפירוש שיש להעניק להל"ה, והאם מגיע אם לאו מזונות מוגדלים לאי מי מהם.
בנוסף, לטענתי הל"ה אינו
הסכם פשוט, והוא מכיל מספר קשיים, עליהם הרחבתי מעט בגרסה המורחבת.
גירושין מהירים כאידאל
הל"ה מבקש לעודד הליך
מהיר של גירושין, והשאלה היא האם זה תמיד טוב, או שמא אולי יש מקום ליתן הזדמנות
לשלום בית מעבר ל180+90 יום.
מעבר לכך נניח ומדובר בכהן.
ההשלכה של גירושין מהירים תהיה כפולה. האחת, כי המעוות לא יכול לתקון, והוא לא
יוכל להחזיר את גרושתו. השנייה, כי אם מדובר בכהן חרדי, הרי שהנוהג המקובל בחברה
הוא שידוך גרושה לגרוש, מה שיקשה על הכהן הגרוש למצוא לשידוך שני (כך על פי הרב
בס).
שיווק הל"ה
מעבר לאשר טענתי למעלה,
לענ"ד הדרך שבה משווק הל"ה אינה הוגנת אם לנקוט בלשון עדינה, וכדלקמן:
(א) אחת הטענות מדוע יש לחתום
על הל"ה הינה טענה בדבר 100% הצלחה בארה"ב, אלא שהדברים מטעים:
-
הדין
בארה"ב שונה מהותית מהדין הישראלי, כך שספק רב שניתן להשוות בין השניים.
-
קצת
קשה לדלות מהמקורות השונים של ד"ר לבמור (ראו כאן הערה 23), מה בדיוק הסטטיסטיקה, בכל אופן, איך
שיהא, אין המדובר במדגם של ממש שניתן להסיק ממנו משהו. נראה כי יש שתי אפשרויות
להבין את הסטטיסטיקה אודות הקיים בארה"ב וכדלקמן: (1) הכוונה כי עד לשנת
תשס"ה היו 15 זוגות שחתמו על הסכם קדם נישואין והתגרשו בהגינות ובשקט. כמובן,
שלא ניתן להסיק דבר מכך, כי אולי היו מתגרשים בהגינות ובשקט גם בלי ההסכם. (2)
הכוונה היא כי עד לשנת תשס"ה היו 30 זוגות שחתמו על הסכם קדם נישואין ומתוכם
28 התגרשו בהגינות ובשקט, ו-2 קצת התקשו אך כאשר הוגשה בקשה לממש את הסכם קדם
הנישואין הבעלים ניאותו ליתן גט. היינו, הל"ה עמד במבחן התוצאה רק פעמיים (גם
זה רק כפלצבו, שכן הל"ה לא נידון לגופו). לדעתי קצת קשה להסיק מכך מסקנות
מרחיבות כלשהן.
-
נציין
כי גם בשנת תשס"ט ד"ר לבמור מפנה לנתונים אלו, ולא ראיתי כי קיימים
נתונים יותר מבוססים או עדכניים במקום כלשהו.
(ב) שימוש במסורבות גט
כפרנזטוריות.
מסורבות גט כותבות מכתבים
ציבוריים המגוללים את סיפורם האישי, ומסקנתם כי סבלם היה נמנע לו היו חותמות על
הל"ה.
-
בעיניי
יש פסול לבקש טובה ממישהו שלא יכול לסרב. אותן מסורבות מקבלות עזרה וסיוע מאותם
גופים המבקשים מהן טובה חזרה. הן לא בדיוק בעמדה נפשית לסרב או לשקול באופן הגון
ושקול בקשה מעין זו.
משל
למה הדבר דומה. לרופא המבקש ממטופל לפרסם תרופה נסיונית אשר לטענת הרופא הייתה
יכולה לרפא את תחלואיו לו רק היה משתמש בה מבעוד מועד. האם המטופל, שחב את חייו
לרופא, מצוי בעמדה לסרב לבקשת הרופא?
-
מעבר
לכך, הסיפור שהן מספרות בדרך כלל הוא קשה. באותו מקרה קשה, ספק רב אם הל"ה
כלל היה מסוגל לעזור. כאמור, הל"ה לא יעזור להביא אדם מחו"ל, וכן לא
יעזור מקום בו בן הזוג מפגין התעלמות מחיוביים כספיים עצומים המוטלים עליו.
(ג) הל"ה קיים, ככל
הנראה, משנת 2001, היינו למעלה מעשר שנים. עד ליום זה, לפי מה שהצלחתי למצוא, הוא
לא נידון לגופו, ולא ניתן לדעת אם יש בו
משום תועלת או נזק. המשמעות הפשוטה של עבודה זו, כי החתימה על הל"ה מהווה
תרופה ניסיונית, שאין כל הוכחה שהיא עובדת בישראל (ולטענתי גם בארה"ב). מן
הראוי היה, לענ"ד, שלא להצניע עובדה זו.
(ד) עוד נעיר כי מהרוח הנושבת
ניתן להתרשם כי בעיקר מדובר בבעל סרבן, אולם לפי הודעת בד"ר באמצע שנת 2007
היו בישראל כ-180 מסורבות גט וכ-190 מסורבי גט (כך לפי ההגדרה שאומצה על ידם,
הגדרה עליה ארגוני הנשים חולקים).
(ה) האמת תיאמר, כבודם של
הרבנים וארגוני הנשים המצדדים בהל"ה מונח במקומם, אך אין דעתי נוחה מכך, שלא
ראיתי עורכי דין או שופטים המתעסקים בדיני משפחה המצדדים בהל"ה.
הל"ה כפלצבו
לטענתי, הל"ה בעיקר יכול
להיות בעל משמעות כתרופת פלצבו. כשם שזו יש בכוחה להועיל על אף שאין בה ממש הוא
הדין להל"ה. הל"ה יכול להרתיע בן זוג סרבן פוטנציאלי שיחשוש מהתשלומים
שהל"ה יטיל עליו, אז מלכתחילה בן הזוג לא יסרב וישתף פעולה.
האם זה נימוק מספיק טוב כדי
להצדיק את הל"ה, לטעמי לא, מאחר ולצד יתרון זה הוא יכול להציב קשיים רבים.
אתגר
אם תרשו לי, אבקש לאתגר (to
challenge) את רבני בית הלל המבקשים לעודד את הסכמי
קדם נישואין, ולהעלות למרשתת את ההסכמים האישיים עליהם הם חתומים. כידוע, הסכם קדם
נישואין, ניתן לעשות גם בתר נישואין, ואין בין זה לזה, אלא שזה האחרון נדרש לאישור
בד"ר או בית משפט בדווקא.
הערה לפני סיכום
הרב עמיטל זצ"ל היה נוהג
לומר "אין פטנטים". לדעתי, טוב שזוג טרם שיינשא יתכבד וילך לעורך דין
ויחתום על הסכם ממון אישי המותאם למידותיו. היתרון שבכך, הוא הסדרת הנושאים
הממוניים (ואולי עוד נושאים) קודם לחתונה, והפחתת נושאי החיכוך במקרה של גירושין.
סיכומון
אם אסכם, לדעתי להל"ה
יכולות השפעות חיוביות על צדדים שיאמינו בו ומראש ימנעו מהצבת קשיים, ובדומה לאפקט
פלצבו. מקרים אלו הם המקרים הקלים, כאשר לדעתי במקרים הקשים לא יהיה בו כדי לסייע.
בנוסף, לצד ההשפעות החיוביות, יכולות להיות להל"ה גם השפעות שליליות. ימים
יגידו האם הל"ה מסייע אם לאו, ואני לא באתי אלא לעורר את הציבור לדיון
בעניין.
* לצורך הכנת רשימה זו עיינתי
במספר מאמרים ובספרה של הד"ר לבמור, בחוברת של מרכז רקמן, בדבריו של הרב
קנוהל, בפסקים של בד"ר, ועוד מספר מקורות.
16 תגובות:
+1
אמנם יש לי הערות לגבי חלק מהנושאים המשפטיים שנידונו ברשימה זו, אבל בשאלת ה"חכמה" שבחתימה על הסכם כזה - אני מסכים מאוד. אינני רואה כיצד הסכם זה פותר את הבעיות הקיימות (לפחות אלו שאני מכיר שקיימות בישראל).
כמו כן, אני בהחלט שוקל לחיוב את ההמלצה לכתוב הסכם קדם נישואין אישי, אלא שאני ממליץ לעשות זאת כמובן אצל מישהו שמתמצא בהלכה, ע"מ שיהיה להסכם תוקף הלכתי ממשי (חלק מהבעיות ההלכתיות הפוטנציאליות: אסמכתא, דבר שלא בא לעולם, קניין דברים ועוד).
ככלל, כמדומני שהסכמים שכוללים בעיף פיצוי כזה או אחר, יכולים לבוא רק כאשר הנושא הממוני מוגדר מאוד. מעצם הדברים, חתונה נעשית בשלב מוקדם של החיים (20-30 בד"כ), וישנן התפתחויות כלכליות משמעותיות מאוד בהמשך (סיום לימודים, קבלה לעבודה, קידום בעבודה, רכישת נכסים ועוד). עובדה זו יוצרת קושי לבגדיר את הדברים בצורה מדויקת. נראה לי שעדכון ההסכם (כפי שלמשל עושים בצוואות) לא יהיה בריא מבחינה זוגית, ולכן ההסכם צריך להיות גמיש הרבה יותר.
אני ממליץ על קריאת המאמר הזה:
https://www.dropbox.com/s/646an48unt3thhm/%D7%A4%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9F%20%D7%9C%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9E%D7%99%20%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%9D-%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9F%20%E2%80%93%20%D7%94%D7%A8%D7%91%20%D7%A9%D7%91%D7%AA%D7%99.doc
ידידיה
ידידיה,
יישר כח. לא ידעתי על קיום המאמר הזה.
אף פעם לא הבנתי את הענין הזה, אולי תסבירו לי אתם.
ההסכמה של שני הצדדים להתחתן יוצרת בעיה פשוטה: מי יהיה זה שיוכל לפרק את המסגרת הזוגית ובאיזה תנאים. הנה כמה דוגמאות:
1. איש אינו יכול לפרק את המסגרת (נישואין קתוליים)
2. צד אחד יכול לפרק והשני לא (דין תורה הפשוט הוא שהבעל מגרש ברצונו והאשה אינה צד במשחק)
3. שני הצדדים יכולים, כל אחד, לכפות גרושין על הצד השני. זה היה דה-פקטו המצב בזמן הגאונים כשכפו על הגט בטענת מאיס עלי.
4. המסגרת תפורק רק בהסכמת שני הצדדים - זה המצב היום לאחר חדר"ג (והט"ז כותב להדיא שזה נעשה להשוות כח האשה לבעל).
הבעיות בכל אחד מן הצדדים ברורות. בפרט, בסיטואציה הנוהגת הצד שיש לו יותר "אויר" יכול לכפות על השני כל ויתור שהוא, או אפילו, אם הוא או היא בקטע של נקמנות, לא להסכים לגט בכלל.
כעת: מה המטרה כאן. האם מטרת הסכמי קדם-נישואין היא להחזיר את תקופת הגאונים, כלומר להביא למצב בו לכל צד יש זכות חד צדדית לפרק את הנישואין?
אם כן אז ההסכם צריך להיות פשוט מאד, כל צד מתחייב לתת או לקבל גט מיד עם הודעה מהצד השני, ואם לא ישלם אלפא זוזי, ואחר כך שיגמרו את ההתמחרות על הילדים והדירה בזמנם החפשי.
אם לא אז, כפי שבעצם צוין כאן, העסק מסתבך עד כדי חוסר תקוה. שכן כעת המטרה היא רק להגן, נאמר, על האשה מפני שרירות לבו של הבעל בסיטואציות שבהן הוא "לא צודק". אבל לשם כך צריך להעמיד מראש סטנדרט של אי צדק, והסיבוך של החיים - היא למדה מקצוע והוא הביא כסף מסבתא וקנה דירה ויש להם שלשה ילדים שאחד בחינוך מיוחד וכו וכו עד אינסוף - שהנסיון לפתור מראש את הקונפליקט, להעמיד סטנדרט של צדק לפני שהמקרה קרה, נראה אבוד.
הנושא של גט מעושה להחמיר או להקל בעיקר קשור למדיניות ההלכתית הרצויה
שו"ת הרא"ש כלל מג סימן ח:
ועוד אני אומר, שהגאונים שתקנו תקנה זו, תקנוה לפי הדור ההוא, שהיה נראה להם לפי צורך השעה בשביל בנות ישראל. והאידנא נראה הענין להפך, בנות ישראל בדור הזה שחצניות הן, אם תוכל האשה להפקיע את עצמה מתחת בעלה, באמרה: לא בעינא ליה, לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה, ויתנו עיניהם באחר וימרדו בבעליהן; על כן טוב להרחיק הכפייה".
רבני בית הלל לא מתייחסים כמעט בפרסומים לתקפות ההלכתית של ההסכם. בעבר פורסם שהדבר נעשה בהסכמתו של הגרז"נ אך הדברים כנראה לא היו מדוייקים וכך כתב בעניין זה הרב מלמד:
"בשיעור "הסכם קדם נישואין – לא לחתום" התייחסתי בשלילה ל'הסכם', שנועד לזירוז תהליך הגירושין ומניעת עיגון. הערתי עליו שתי הערות עיקריות:
א. אין קובעים בו באופן מוחלט כי כל דיון בכל הקשור לגירושין - מזונות, משמורת הילדים וכו' -ייערך בבית הדין. ב . לא נקבע כי הצד האשם בפירוד ישא בנזק הנגרם מהגירושין.
לפיכך הסקתי שאין לחתום עליו כל זמן ששני עקרונות אלו אינם מתוקנים בו.
מחברי ההסכם פרסמו כי ההסכם נכתב תוך התייעצויות מרובות עם חבר בית הדין הגדול, הרב הגאון זלמן נחמיה גולדברג שליט"א.
לאחר מכן הגיעה שמועה לאוזניי כי באמת הרב גולדברג מתנגד להסכם שפורסם. נדהמתי. חשבתי לתומי שיש בי יותר פיקחות, והנה גם אני נפלתי בפח, ובלא לדקדק בדברים האמנתי כי הרב גולדברג, מגדולי הרבנים והדיינים בדורנו, תומך בהסכם הזה. כשחזרתי ודקדקתי במה שפורסם, מצאתי כי אכן נכתב שההסכם חובר תוך התייעצויות רבות עם הרב גולדברג, אבל לא נכתב שהרב הסכים בפועל להסכם. לא רק אני טעיתי בהבנת משמעות הדברים - גם רבנים אחרים הבינו שהרב גולדברג תומך בהסכם ועל כן אפשר לסמוך עליו.
כדי לברר את הדברים לאשורם, שוחחתי עם הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א, והוא אמר לי במפורש כי הוא מתנגד להסכם שפורסם, וכי אין מקום לפרסם שהתייעצו איתו כאשר לבסוף לא עושים את מה שייעץ".
ואכן היום באתר ככפר עציון מקומו של הרב קנוהל מכין ההסכם מצויין:
"ראשיתו של הסכם זה בהסכם שחובר על ידי
הרב אלישיב קנוהל והרב דוד בן–זזון (ממכון
'שילובים' - ישיבת הקיבוץ הדתי, עין–צורים)
וטו"ר רחל לבמור שהתייעצו עם הרב פרופ'
דב פרימר, עו"ד משה דרורי (כיום שופט בבית
המשפט המחוזי בירושלים), עו"ד הרב דוד בס
ודיינים בבית הדין הרבני הגדול.
ההסכם הובא בפני קבוצת אנשי ונשות הלכה
ומשפט שכונסה ע"י "קולך - פורום נשים דתיות"
בה השתתפו: ד"ר רות הלפרין–קדרי, עו"ד סוזן וייס,
הרב ד"ר נעם זהר ועו"ד וטוענת רבנית דרורית
רוזנפלד.
חברי הקבוצה ביחד עם המחברים עיבדו, הוסיפו
וליטשו את ההסכם עד שהתגבש לנוסח המובא בפניכם.
השותפים ליצירת ה"הסכם לכבוד הדדי" ונספחו פעלו
מתוך תקוה שיתרום לעם ישראל לכינון הבית היהודי על
אדנים של כבוד, שותפות, הגינות ודרכי נועם.
עם כל הכבוד והיקר לרבנים ולחברים החשובים המוזכרים לעיל כמעט אף אחד מהם איננו בעל כתפיים רחבות ואינם פוסקים מקובלים שניתן לסמוך עליהם בעניין כה קריטי כמו גט מעושה כאשר גם מי שנטען שתמך בהסכם זה (הגרז"ן)התנער ממנו.
עניין זה מצטרף גם לפרסום החדש בעניין קדיש אשה.
כל מי שהתעניין בעניין יודע שניתן למצוא מקורות הלכתיים וסיפורים עובדתיים לפיהם קיימת אופציה הלכתית לומר קדיש ע"י אשה וכך אכן גם מנוסחת התשובה.
ולפיכך ברור שכל רב שנשאל יכול להתיר באופן פרטי למי שמבקשת לומר קדיש. אלא שברור שפרסום מאורגן כזה מצייר מגמה של הצהרה הלכתית של מהי ההלכה הראויה לכולם/ןולא מה ראוי שתעשה אשה שחשקה נפשה באמירת קדיש וברור לכל מי שכף רגלו דרכה אי פעם בבית כנסת כי ברוב בתי הכנסת של הציונות הדתית אין זו ההלכה הנוהגת ונסיון לעשות כן רק יביא לריב ומדון (וראו התייחסות רב צעיר לעניין אמירת קדיש בנוסח שונה מהנוסח הנהוג) לפיכך נראה כי יש כאן תהליך מכוון של נסיון לשינוי אופי בתי הכנסת האורתודכסיים בישראל והציונות הדתית בכללה לכיוונים סמי קונסרווטיביים . של פסיקה על פי מאמרים אקדמיים (ראו לעיל שמות עורכי ההסכם לכבוד הדדי) והסתמכות על הלכות קיימות המופיעות פה ושם אבל ברור שלא התקבלו (ואף נדחו, ראו מאמרו של הרב גוטל בעניין קדיש יתומה ביחס לתפיסת הרב עוזיאל) בפסיקה ההלכתית המקובלת בספרי הפוסקים המקובלים על רוב הציבור האורתודוכבסי והמנהג.
כאשר ארגון בית הלל הוקם שמחתי בו ושמחתי במתן מקום לתלמידות חכמים לקיים דיון ולהיות מעורבות בפיקת ההלכה אך נראה כי הבחירות של הנושאים שבית המדרש עוסק בו ודרך הפסיקה אכן יוליכו לכיוון דלעיל וחבל
להסיר ספק - דבריו של הרב מלמד הם רק אלה שבין המרכאות
כל הכבוד בניה!
כעו"ד ובפרט עו"ד משפחה, אני מסכים לגמרי. ההסכם הוא יפה בתיאוריה, אבל בפרקטיקה הוא רק יחמיר את המצב.
בפועל הרי בני הזוג ייגשו לבית הדין הרבני. בד"ר, לא נוהג לפסוק מזונות לבני זוג אלא לאחר כמה חודשים (ולפעמים גם שנה+) של דיונים - ובעיקר בגלל שיש הרגשה שתשלום מזונות לבת זוג (כמובן רק בזמן שהם נשואים) הוא שלב ראשון לגירושין, או מקשה על שלום בית. במציאות בד"ר לא ייתחשב כלל בהסכם במהלך החודשים הראשונים. לאחר מכן, ספק אם ירגיש מחוייב להסכם אשר נעשה לרוב בזמן שבני הזוג היו צעירים מאד ולא ידעו באמת את החלוקה הכספית בינהם. מה גם שההסכם הנ"ל אלול ליצור מצב מוזר, בו המבקש להתגרש - דווקא יעדיף למשוך את הזמן ולקבל פיצויים מופרזים.
למעשה אני יכול לנחש את הפרקטיקה שתתפתח מההסכם הנ"ל. כל צד יציע חלוקות רכוש מופרזים - ומיידית אם סירובו של הצד השני יטען בפני בית הדין כי הצד השני סרבן, וכי הוא זכאי למזונות בה"לה. הנ"ל יעודד הצעות בלתי אפשריות, בניסיון לזכות בכלי לחץ כנגד הצד השני.
כדורי,
האמת ניתנה להיאמר שבניה ביקש להכניס למאמרו גם את דברי הרב מלמד ואני מנעתי זאת ממנו.
יש בידי מכתב בכתב ידו של הגרז"ן ובו כתב כי "ניסוח זה שכתבתם מחייב על פי דין ואין בו חשש איסור", אלא שהוא מסתייג מפרסומו לרבים וממליץ רק במקרים שהרב המשיא חושד שיש משהו לא תקין בזוגיות של הזוג הנישא להחתים אותם על ההסכם.
מהרב קנוהל שמעתי שהיו גרסאות שונות להסכם, והנוסחא עליה כתב הרב מלמד את דבריו היא נוסחא שתוקנה לאחר התייעצות עם הגרז"ן והובאה לגרז"ן לאישורו ועל פיו כתב את המכתב הנ"ל.
בעניין השמות שעסקו בכתיבת ההסכם. אני לא יודע אם יש היום בארץ אדם שמצוי בפרטי הפרטים בכל הקשור לנושא הזה, הן ההלכתי והן המשפטי, יותר מהרב פרופ' פרימר.
אני מקווה שאני לא טועה, אך עד כמה שידוע לי הוא היה גם ממנסחי ההסכם שמשתמשים בו כיום בארה"ב.
בעניין קדיש יתומה. בא נדבר על זה בהזדמנות אחרת, זה לא באמת קשור לכאן.
עוד הערה אחת כתגובה לכדורי:
עד כמה שידוע לי בית הלל קבלו את ברכת הדרך למסע הפרסום אודות הסכמי קדם הנישואין מהרב רבינוביץ' והרב ליכטנשטיין, בטרם פתחו בקמפיין.
הייתי מצפה מדוקטורנט למשפטים לעבודת הכנה קצת יותר רצינית.
לגבי המצב בארה"ב - יש הרבה מאד חומר כתוב ומוקלט. ראו למשל:
http://theprenup.org/rabbinic.html
http://www.jlaw.com/Articles/ThePrenuptialAgreement.pdf
http://www.getora.com/resources/2012%20Rosh%20Yeshiva%20Letter.pdf
מיותר לציין שמדובר ברבנים חשובים ביותר בציבור המודרן-אורתודקס. ניתן למצוא הרצאות של הרב ויליג בהן הוא מפרט כמה ההסכם מצליח בארה"ב.
עם זאת, נכון שבארץ בתי הדין שמרניים הרבה יותר ורובם יתנגדו להפעלת ההסכם (מה גם שבהסכם לכבוד הדדי אין סמכות שיפוט ייחודית לבית הדין הרבני, מסיבה זו). זה לא אומר שאין בו תועלת, ויש עניין לחתום עליו כי ריבוי ההסכמים האלה עשוי בהחלט לשנות את הגישה.
לעמיחי -
א. אכן לא העמקתי בנעשה בארה"ב משום שלדעתי קיים ספק רב שניתן להשוות בין הנעשה שם לכאן.
ב. הבאתי את הקיים בארה"ב בהקשר הספציפי של "טענה בדבר 100% הצלחה בארה"ב". עיינתי בזריזות במקורות שצירפת ולא ראיתי כי הם מספקים מידע אודות ההצלחה בארה"ב.
גם אם הר' ויליג טוען שהוא מצליח מאוד בארה"ב, הייתי שמח למידע יותר סטטיסטי. אם אתה מכיר מידע שכזה, אשמח שתחלוק אותו עימי.
ג. לא הבנתי את סיפת דבריך. ההבדל בין הארץ לבין חו"ל הינו שונה מהותית משום שהחוק שונה. לא רק בגלל אופי שמרני כזה או אחר.
ד. כפי שכתבתי ברשימתי, אין וודאות כי הל"ה לא ישמש כמקור לסכסוכים רבים נוספים מעבר לאלו הרגילים הקיימים בין בני זוג. ראה למשל דבריו של בנימין מטודלה.
לבניה,
א. אנא הסבר כיצד החוק השונה, והוא אכן שונה מאד, נוגע לעניין שלנו. מי מונע מבית המשפט לאכוף את ההסכם או מבית הדין להטיל מזונות? ולמה בתי הדין מתגאים בארץ ביכולתם להטיל סנקציות, אך סטטיסטית עושים זאת כה מעט?
ב. אם זה לא מוצלח, ואם זה לקוי הלכתית, ואם זה גורם ליותר סכסוכים מאלה שבלעדיו- מדוע כל רבני הrca והyu תומכים בהתלהבות בהסכם? האם הם לא הבינו את הדברים הכה פשוטים שאתה מציע?
1. כל סנקציה בהסכם בחו"ל מוטלת אך ורק לפי החלטת בית הדין מי הסרבן, ולא אוטומטית לפי הליך של שליחת הודעות שיכול להיות ממושת ע"י בית משפט ללא התערבות בית הדין. (יש עוד כמה הבדלים, אבל זה המשמעותי ביותר.)
2. ההסכם בחו"ל נועד כדי לתת לבית הדין סמכות, ובארץ נועד להוריד ממנו סמכות שכבר יש לו. זו הסיבה העיקרית שהרב זלמן נחמיה גולדברג מתנגד להסכם בארץ, למרות שהסכים להסכם בחו"ל.
שרה -
את השאלות שאת שואלת צריך להפנות לאותם רבנים.
בניה הציג את טיעוניו בצורה די נרחבת (את יכולה לקרוא את הגרסה המורחבת אם רצונך בכך), כך שלא נראה לי שיש לו עוד מה להוסיף (אא"כ יש לך שאלות קונקרטיות).
אם אנסה להיכנס לראש של הממליצים (כולל הרבנים בארץ), אולי הכוונה היא כמו שציין בניה ליצור מעין נורמה ציבורית ששוללת את הלגיטימציה של משיכת הליכים.
אך כפי שכבר כתבו בניה ובנימין, עלול לקרות בדיוק להפך. לעו"ד ממולחים לוקח מעט מאוד זמן שינוי של "תנאי המגרש" והם מסתגלים אליו בקלות. מהר מאוד הם ימצאו את נקודות החולשה עליהם התביעו כאן, וינצלו אותן עד תום.
כשבאים לתקן משהו, צריך לשים לב שלא הורסים יותר בתיקון המוצע. צריך לזכור כל הזמן מה ה"בעיה". הבעיה, כפי שאני מבין אותה היא הימשכות הליכים בדרך לנתינת גט. ע"פ הידוע לי, יש יחסית מעט מקרים כאלו, שבאמת יש צד שמסרב לגט בכל תוקף, וברוב רובם של המקרים זו טקטיקה שהדיינים חושפים אותה, להשגת השגים בהסכם הגירושין. היות ואכן לכל צד יש את היכולת לסרב, קשה מאוד לדיינים להילחם בתופעה, אך הם מנסים להבהיר לצדדים מדוע מצבם יהיה גרוע יותר אם הם ימשיכו בסירובם.
הלכך, אינני רואה כיצד גורם נוסף, כגון ההסכם המוצע, יכול לשפר את המצב, מבחינה משפטית (וכאמור, גם מבחינה ציבורית).
יש משהו שכל כך צועק מההסכם והוא: "חוסר אמון". אם הבעיה היא סרבנות גט, אין הפתרון, לענ"ד , הורדת עוצמת קשר הנישואין אלא הפוך-חינוך טוב יותר לילדינו, שינוי תודעתי בעם לגבי היחס לקשר זוגי, וכך בע"ה לא יהיו סרבנים\ות והקשר עצמו יהיה חזק הרבה יותר. ואם כבר חושבים על פתרון ביניים עד הגאולה הקרובה בה כל הזוגות יחיו בתודעת "שכינה בינהם", אז כדאי לא לפגוע באותו אידיאל שלם ומתוקן, ולא להקטין את ערכם של חיי הנישואין
הוסף רשומת תגובה