כמה הפניות על המירוץ ועל הרבנות הראשית

- מהדקות האחרונות: הגר"ע יוסף על הרב סתיו: "איש רשע, מסוכן ליהדות". ומתוך דבריו:

הקב"ה יודע מחשבות, יודע שכל מחשבותינו לשם שמיים. אני לא מכיר את האיש הזה, לא ראיתי אותו. אבל כל חבריו אנשי המפד"ל באם אצלי ואומרים 'תזהרו לכם, האיש הזה מסוכן ליהדות. ואיך אני יחריש?

- הרב אריאל בראלי הגיב למאמרו של הרב רמי ברכיהו במוסף שבת של מקור-ראשון (באותו עמוד, אגב, גם תגובה של הרב חיים אמסלם בענייני גיור), והרב רמי ענה לו.
מתוך דבריו של הרב רמי ברכיהו:

הטענה כי רבני צהר מנסים להתאים את התורה לתרבות המערבית תמוהה בעיני, משום שנשיא צהר הוא הרב יעקב אריאל שליט"א. ובכל הכנסים שמארגנים רבני צהר ושבהם השתתפתי, הרב יעקב אריאל שותף מלא לדיונים, וההחלטות של הנהלת צהר מתקבלות בעצה אחת עם הרב יעקב אריאל. לדברי הרב בראלי אם הרב אריאל היה מעמיד עצמו למשרת הרב הראשי לישראל הוא היה תומך בו, וכאן הציבור שואל, לתמוך בנשיא צהר לגיטימי ולתמוך ביושב ראש צהר לא לגיטימי? אתמהה.
זו גם המטרה שציינתי את עזרתו הרבה של הרב דוד סתיו ובני קהילתו לאנשי טלמון, כיוון שמעשה טהור זה לא קיבל במה תקשורתית כפי שמנסים להדביק לרב סתיו, וכל כולו מבטא צניעות, ענווה, עזרת ישראל מיד צר, וניסיון כן ואמתי לעזור לקהילה הנמצאת במצוקה.
גם בנושא הגיור צריך לרדת לעומק הדברים ולא לנהוג בשטחיות, הרב סתיו פרסם דעתו במקומות רבים שאין גיור ללא קבלת עול מצוות, ולא היה מקרה אחד שבו הוא ישב בדין של גיור והוא וויתר על עול מצוות, כולל הרכבים שבהם היה שותף אביו זצ"ל של הכותב. ומה שאמר הרב סתיו במרכז לדמוקרטיה, הרי מדובר בסקירה הלכתית כידוע בהרצאות מסוג זה, ולא בהכרעה הלכתית של דעתו האישית.


גם על הניסיון להדביק לרב סתיו את הסיבה לכישלון המהלך להריץ את הרב יעקב אריאל ברצוני להעיר, לפני כשלושה חודשים במסגרת יום עיון שערכנו בבית המדרש לשוטרים, שאלתי את הרב יעקב אריאל על המהלך למינויו לרבנות הראשית לישראל, והרב אמר בנוכחות רבנים נוספים "אין לזה כל סיכוי". אז למה להפיל על הרב סתיו ניסיון לחבל במשהו שאפילו הרב יעקב אריאל לא האמין בו?

- ראיון עם הרב דוד לאו התפרסם השבת בעולם עולם קטן (קישור) בעמ' 6-7.

- מאמר של הרב אהרן ליכטנשטיין מלפני כעשרים שנה על הרבנות הראשית (קישור). מתוך דבריו:

חלומו של הרב קוק התייחס להיבט הלאומי המיוחד של הרבנות הראשית - לממד הממלכתיות שהועלה על נס על ידי הציונות הדתית. אולם, ממד זה כורך עמו הנחה בדבר האפשרות להחילו על ספקטרום חברתי רחב ויכולתו לדבר אל ולמען מגזרים שונים ומגוונים, מבחינה תרבותית ואידיאולוגית. באווירה הטעונה של חיי הדת במדינת ישראל, יכולת זו הוכחה כמתעה ומוליכת שולל במידה מרובה, ומסיבות מובנות. מבחינה סוציו-פוליטית, רק מתי מעט מסוגלים להיוותר מעוגנים בעולם התורה והישיבות - שאליו, במידה מסוימת, נושאת הרבנות הראשית את עיניה בבקשה ממנו אימון ולגיטימציה, ובה בעת לפתח יחסי גומלין אמיתיים עם הציבור החילוני הכללי.

- מאמר של שולמית אליאש על יחסי הרבנות הראשית והמזרחי בתקופת המנדט (קישור)

- נסיים בהפניה לרשימה של גלעד סרי לוי על ובר והרבנים הראשיים