יש רבנים בירושלים

התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.

ישנו סיפור ששמעתי פעם על אחד מגדולי האחרונים, כמדומני שהוא סופר על הנודע ביהודה או על החתם סופר. אותו גדול הסביר שהסיבה שהתורה פרטה את כל הסבל הרב שמשה רבינו סבל מהעם במדבר הינו כדי שהרבנים יידעו שהעם מאז זמנו של משה לא השתנה הרבה. אך יש בזה גם צד שני, אם העם לא השתנה מאז זמנו של משה, אנו מוכרחים לומר שגם הרבנים לא השתנו יותר מדי מאז זמנו של משה, שאם לא כן העם לא היה מוכן לקבל אותם כרבנים...

בימים האחרונים אנחנו עדים מעל גבי כיפה להתקפות מצד הרב ברוך אפרתי על רבני הדור שלנו. זה התחיל לפני מספר ימים כאשר, הרב ברוך אפרתי החליט למנות ברבים שלושה חטאים שיש לדעתו בקרב הרבנות הציונית:

א. שנאה יוקדת כלפי חרדים.

ב. מתן תשובות הלכתיות באופן לא תורני השם את המוסר לפני ההלכה.

ג. מיעוט העיסוק בגמרא בעיון רציני.

דבריו הצליחו להוציא אותי משלוותי. לא כי אין בי את החטאים שהוא מונה, אלא מפני שאצל רוב הרבנים שאני מכיר (ואני מכיר) אין אפילו אחד מהחטאים הללו.

גם לא הבנתי מיהם "הרבנים" שאת חטאיהם החליט הרב אפרתי לחשוף. "רבנים" זה שם כולל למקצועות הבאים: רבני ערים, רבני שכונות, רבני קהילות, ר"מים בישיבות גבוהות, ר"מים בישיבות תיכוניות, ראשי אולפנה, חוקרים במכוני מחקר תורניים, דיינים בבתי דין לממונות, דיינים בבתי דין של המדינה, מומחי כשרות, ראשי מדרשות ומכללות, ראשי כוללים, ועוד ועוד. האם כל אלו חוטאים, לדעת הרב אפרתי, בשלושת החטאים?

יתרה מזאת, יש להוסיף ולשאול: גם אם נניח שחטאים אלו אכן קיימים, מי התיר לרב אפרתי לפרסם אותם ברבים? (עי' חפץ-חיים הל' לשון הרע כלל א,ה וכלל ד,ט וכלל ה,ד)

אמש, הבהיר הרב אפרתי (לאחר שקרא טיוטה של המאמר המופיע לפניכם) שתלונותיו אינם כנגד כלל רבני הציונות הדתית, ואפילו לא רובם, אלא רק נגד מספר כוכבים, שחטאיהם אינם מסתכמים רק בשלושה המנויים לעיל אלא מגיעים עד לדיוטה התחתונה של "עגיבה על אופניים עם חיוך שובב". אין לי רצון להתייחס לדבריו האחרונים, גם מכיוון שבמיעוט שכלי לא הבנתי איך הם מתקשרים לדבריו הראשונים, וגם כי אין דרכי להתייחס לפרצי זעם. ייתכן והדברים הבאים שאכתוב ידועים היטב לרב אפרתי, ואני מאמין שאכן כך, אך מעיון בטוקבקים על דבריו נראה שהרבה אנשים ימצאו בהם חידוש.

בשבת בצהריים, בזמן המוקדש ללימוד עצמי, ניגשתי לספרייה התורנית הזמינה לי ולגמרי במקרה הוצאתי ממנו שני ספרים שנזקקתי להם: גמרא הלכה ברורה, וכרך ל"ב של תחומין. מי שחושב שאין כיום בקרב הרבנות הציונית-דתית לימוד בעיון ושתשובות הלכתיות ניתנות באופן לא תורני, כנראה לא מכיר את שני המפעלים הללו.

גמרא הלכה ברורה מביא סיכומים של סוגיות הש"ס. סיכומים אלו מכילים חומר רב ומסכמים את דעות הראשונים והאחרונים על הסוגיא. ספרים אלו יצאו מבית מדרש ציוני-דתי למהדרין וכותבים אותם רבנים ציונים-דתיים. רבנים אלו אכן עוסקים בגמרא בעיון רציני. לא נסתפק בזה, בכל זאת זה לא ה"עיון הקלאסי", אלא לימוד אליבא דהלכתא, אני מזמין כל אחד שחושב שה"חטאים" דלעיל רווחים במחוזותינו, לעקוב אחר מדור "נתקבלו במערכת" של כתב העת התורני "המעיין" ולראות שבכל גליון יש סקירה של לפחות ספר אחד העוסק בלימוד סוגיות גמרא בעיון. כך לדוגמא, בגליון האחרון נסקר הספר "תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים רינת שושנים" (כמובן, יש גם ספרים שנדפסים שראוי להם שלא באו לעולם, אך מדוע להסתכל על חצי הכוס הריקה?).

כרכי המאמרים של תחומין עוסקים בסוגיות הלכתיות מודרניות ורלונטיות במגוון רחב של תחומים. כותבי המאמרים הינם תלמידי חכמים ציונים-דתיים (ברובם), צעירים ומבוגרים. אני לא ראיתי שם עיסוק הלכתי באופן לא-תורני השם את המוסר לפני ההלכה. כן ראיתי שם התמודדות כנה ואמיתית עם מקורות ההלכה לנוכח המציאות המשתנה מול עינינו. גם כאן, תחומין בודאי איננו יוצא דופן, די אם נזכיר את סדרת הספרים "חבל נחלתו", המאמרים ההלכתיים המתפרסמים בכתבי העת המעייןואמונת-עתיך, ועוד ועוד.

אינני בוחן כליות ולב, כך שבניגוד לרב אפרתי אינני יכול לומר אם הרבנים שאני מכיר שונאים חרדים, אך ההתרשמות שלי היא שאין שנאה. יש מחלוקת סביב הרבה נושאים, ואפילו מחלוקת עזה, אבל שנאה אין.

ומה בכל זאת הם חטאי הרבנים? יש אכן רבנים שחוטאים בחטאים שמנה הרב אפרתי, יש גם רבנים שחוטאים בלשון הרע, יש רבנים שנכשלים בעבירות שבממון, ויש אחרים שמזלזלים ברמת המשכל של הציבור הרחב. לצערנו, יש גם רבנים שנכשלו באיסורי עריות. אני מקווה שכל אחד יודע שרב אינו חסין מעבירות ומחטאים. ועם זאת, ישנם גם רבנים הדומים למלאכי אלוקים.

בשנה וחצי האחרונות אני שותף בפורום רבנים אינטרנטי. בפורום חברים מאות רבנים, מכל קצות הארץ (וגם כמה מחוץ לארץ), רבנים העוסקים בכל מגוון המקצועות הרבניים שפרטתי לעיל. אני יכול לומר בבטחה: יש תלמידי חכמים בישראל. ישנם רבנים הבקיאים, לא בשלושה סדרים, אלא בששה סדרים – מזרעים ועד טהרות, יש רבנים הבקיאים בספרים שאני מעולם לא שמעתי עליהם, יש רבנים השולטים שליטה ללא מצרים בעיון הבריסקאי, יש רבנים הממשיכים את דרכי העיון שהיו מקובלים בקהילות הספרדים, יש רבנים היודעים לתת נקודת מבט תורנית מחודשת בכל נושא שמתעורר, יש רבנים המצטיינים במידות תרומיות, רבנים אלו אינם מיעוט שאינו ניכר, הם אינם רק זקני הדור, הם באים מבתי מדרש שונים ומגוונים. הצד השווה שבהם הוא שהם רבנים ציונים-דתיים (הגם שישנם בפורום רבנים ותלמידי חכמים גם מהמגזר החרדי).

מעבר לכך שלמדתי להיווכח שיש בינינו רבנים תלמידי חכמים גדולים מסוגים ורקעים שונים, למדתי שניתן לקיים דו-שיח בין רבנים שמתלבשים וחושבים אחרת. למדתי שמשיח זה כל הצדדים יוצאים מורווחים, ומצליח ללמוד ולהפנים מה מפריע לצד שכנגד. למדתי ששינויים יתרחשו כנראה רק מתוך דיאלוג המכיר איש בגדולתו של חבירו, ומתוך כך גם מסוגל למקד את ביקורתו לנקודות הרלוונטיות, ולא מתוך פרצי זעם, החרמות ופשקווילים. לדעתי, מי שבאמת רוצה לחולל שינוי לא יעדיף להטיח האשמות כנגד כל מי שחושב או מתבטא מעט שונה ממנו, אלא ינצל את האפשרות לנסות ולהיכנס עמם לדיאלוג.