יועצת הלכה ומניינים שוויוניים

בשעה שאני כותב את השורות הללו מתקיימים בשכונה שלי שני כינוסים.
הראשון הוא ערב המיועד לנשים שאני הייתי בין יוזמיו ובמרכזו מפגש עם יועצת הלכה. הקשר עם יועצת ההלכה, שגם הביא לארגון הערב, נוצר לאחר שפרסמתי טור בנושא יועצות הלכה, ואני מקווה שזה יהיה פתח לקשר בין הקהילות בשכונה לבין יועצת ההלכה.
השני הוא אסיפה לכינון מה שנקרא מניין שוויוני בשכונה, ברוח מניין שירה-חדשה הירושלמי.

שני האירועים קשורים מאד למושג הנקרא "העצמת נשים", כלומר נתינת יותר מקום לאשה בקהילה שומרת המצות. אך גם ההבדל בין שני הדברים גדול מאד. בעוד שהמושג של יועצת ההלכה זה שינוי ממה שהיה מקובל בדורות עברו, עדיין זהו שינוי של עקב בצד אגודל. לעומת זאת, השינוי שיש בתופעת המניין השוויוני, הוא שינוי גדול ובעצם יש בה פריצה מהמסגרת המסורתית. זאת התפיסה הרווחת, בין אם יודו בכך המארגנים ובין אם לאו.
אם הייתי צריך לשים את כספי ולהמר איזה משני השינויים ישפיע לאורך זמן על ההלכה היהודית ועל עבודת ה' של עם ישראל, אין לי ספק שאני הייתי הולך על יועצת ההלכה.

תשאלו, הרי אני כתבתי על כך שהתורה מפלה נשים לרעה, ושיש מקום לשינויים מרחיקי לכת בכל מה שקשור ליחס ההלכה לנשים, מה יש לי כנגד מניינים שוויוניים?
אנסה לנסח את תחושות לבי, מלבד זה שאני שמרן.
גישת המניין השוויוני אומרת בא נלך עד לקצה הגבול שההלכה היבשה מתירה. לדוגמא: אין שום איסור הלכתי שאשה תהיה חזנית לפסוקי דזמרא, לכן נתיר לאשה לעבור לפני התיבה לפסוקי דזמרא. הרצון מאחורי הגישה הזאת זה הרצון שבאמת יהיה שוויון הזדמנויות בין גברים לנשים גם בשטח בית הכנסת.הבעיה היא שגם אחרי שנוקטים בגישת "נלך עד הגבול", לא מגשימים את הרצון לשויון הזדמנויות. עדיין נשארים תחומים רבים וחשובים בבית הכנסת שהם סגורים בפני נשים, כדוגמת קריאה בתורה וכד'.
במצב זה, איזה מין מסר העברנו לדור הבא? לטובת הערך החשוב של שויון הזדמנויות אנחנו מוכנים לשבור את המסורת הנהוגה בבית הכנסת כפי שאנחנו גדלנו. מנגד, לטובת שמירה על ההלכה, שאינה מאפשרת לאשה להוציא ידי חובה בקריאה בתורה, אנחנו כפופים להלכה ואיננו מאפשרים שוויון הזדמנויות אמיתי.
אני מכיר בערך החשיבה המורכבת והחינוך לחשיבה מורכבת, אבל אני חושב שתסכימו אתי שזה כבר מוגזם. האם באמת ניתן לצפות מהדור הבא לומר: הורי עשו כל מה שניתן עלינו להשלים עם זה? ואם אנחנו מצפים מהם שיעשו את הצעד הנוסף שההורים שלהם כיום אינם מוכנים לעשות, משמעות הדבר הוא שיש כאן פגיעה לא רק במסורת הנהוגה בבית הכנסת אלא הרבה מעבר לזה.

יש כאלה שיטענו את אותה הטענה גם ביחס ליועצת הלכה: אם אתה משנה ומכניס יועצת הלכה, כדי לתת שוויון הזדמנויות לאשה, בסופו של דבר תגיע שתשנה עוד ועוד עד שתגיע לאותה תקרת זכוכית שהמניין השוויוני כבר נמצא בו היום. אז אולי כדאי לרדת גם מרעיון יועצת ההלכה? אני חושב שכבר בטענה מורגש שזו טענה חלשה בהרבה, אך אנסה גם להסביר מדוע.

אני מודה שאינני יודע לאן יוביל השינוי של יועצות ההלכה (אני יכול להיתמם ולומר שתמיד היו יועצות הלכה בתפקיד נשות הרבנים וכד', אך אני מעדיף להציג את הדברים כהוויתם). אני גם לא חושב שיש מישהו שיודע לאן זה יוביל בדורות הבאים. אבל אני יודע שמדובר בצעד קטן מאד. אמנם צעד לכיוון הנכון וצעד שאינני חושב שיהיה ניתן לחזור ממנה, אך בכל זאת צעד קטן מאד. הצעד הקטן הזה, לא נוצר מתוך רצון לייצר שוויון הזדמנויות, אלא מתוך חשיבה שזה דבר נכון באופן עצמאי. אינני רואה בעייתיות להמשיך ולומר שאיננו יכולים ליצור שוויון הזדמנויות כי אנחנו כפופים להלכה, גם כשיש יועצות הלכה וגם בעוד כמה דורות כשפריצת הדרך של יועצות ההלכה תתרחב גם לתחומים נוספים.

ועוד הערה אחת לסיום: בסופו של דבר אני חייב לציין שכרב של קהילה ספרדית בשכונה, לכינון מניין שוויוני (אם אכן הוא יצליח לקום) אין כמעט שום השפעה עלי. קהל היעד של המניין הזה הוא שונה בתכלית מקהל היעד של בית הכנסת שלי. כאב הראש הפעם הוא בעיקר של האשכנזים באזור.