ביקורת ספרים: "רבנות: האתגר"

הספר "רבנות: האתגר" יצא לאור ע"י המכון הישראלי לדמוקרטיה ועם עובד. הספר, בעריכת ידידיה שטרן ושוקי פרידמן הינו שני כרכים עבים (יחד מעל 1000 עמודים) ובהם אסופת מאמרים בנושא רבנים ורבנות.
אלו שעוקבים אחר הדברים שאני כותב יודעים שמחלק מהמאמרים בספר נהניתי מאד, והם בהחלט עוררו אותי למחשבה, כדוגמת מאמרו של פרופ' שטרן בנושא "רבנות כמנהיגות רלוונטית" ומאמריהם של הרב ד"ר בני לאו והרב ד"ר מיכאל אברהם. ואף על פי כן תחושתי הכללית מהספר הנה של אכזבה. כרב מכהן המחפש אחר אתגרים בעבודתו זו, הייתי בטוח שלאחר סיום קריאת רוב המאמרים בספר תהיה לי רשימה ארוכה של אתגרים שעלי לקחת ללבי בשנים הקרובות. בפועל את מספר המאמרים שעסקו באתגרים בעולם הרבנות אפשר לספור על אצבעות יד אחת.
יתרה מזאת, יש מאמרים בספר שלאחר קריאתם לא היה ברור לי שמחברם אי פעם נפגש עם הרבנות בישראל. לדוגמא אני מוכן לנקוט במאמרה של ד"ר גילי זיון, שכלל לא הבנתי מדוע הוא נכלל בספר הזה. המאמר עוסק בשאלה הבאה:

כיצד זה שדווקא בעידן הנוכחי שבו התבססה בחוגים נרחבים ההכרה הפוסט מודרנית שיש יותר מסמכות ידע אחת ושאין לאף ממסד מונופול על האמת בה"א הידיעה - הולכת ומתפתחת בחלק ניכר של חוגי הציונות הדתית דמות של רב 'כל יכול' שידו בכל תחום ותחום? רב המספק תשובה אחת אמתית וברורה לכל האנשים הפונים אליו, הלוא היא 'תשובת ההלכה'? ולא עוד אלא שפסיקתו איננה מצטמצמת בד' אמות של הלכה, אלא הוא בקיא בשאלות בטחון ומדיניות ובשאלות חברתיות ופסיכולוגיות - ואין אתר פנוי מיניה? 

המחברת אגב אינה מביאה אפילו דוגמא אחת לאותם רבנים יודעי כל.
כדי לענות על השאלה הזו, המחברת כותבת ב15 עמודים את מה שחכמינו אמרו במשפט אחד (היא אגב לא מזכירה אפילו את המשפט הזה, משום מה):

עשה לך רב והסתלק מן הספק. 

הספר מכיל עוד מספר מאמרים שהתאכזבתי מהם קשות, דווקא בגלל השמות המבטיחים של מחבריהם, אך בפועל לא מצאתי בהם תוכן מחודש, כדוגמת מאמרו של הרב ד"ר יהודה ברנדס הנקרא "על מבוכת הרבנות" שבו הוא בסך הכל מסביר לקורא שיש סוגים שונים של רבנים: ראש ישיבה, מורה הוראה, מלמד תינוקות וכד'.
סיכום הביקורת שלי עד כה הוא שעל העורכים היה לסנן בין המאמרים שקבלו ולהסתפק בעריכת כרך אחד של מאמרים חדשניים ומעניינים.

ציינתי בעבר לביקורת אחרת שעוררה הספר הזה - מקומם של הספרדים והמזרחיים בין הכותבים. אני מסכים עם הביקורת הזאת לחלוטין, ודי נבוך למצוא את מאמרו של פרופ' צבי זוהר, עלה התאנה של הספר מהבחינה הזאת, מוטל בעמודיה האחרונים של הכרך הראשון. ישנם עוד שני מאמרים המשווים בין רבנים ספרדיים לבין רבנים אשכנזיים. תוכלו לראות בעצמכם בתוכן העניינים של הכרך הראשון:

[המאמר של רוזנק, אגב, מקדיש 17 עמודים לרב סולובייצ'יק, עוד 9 עמודים לראי"ה קוק ובסוף 4 עמודים לרב חיים דוד הלוי.]
אולי תוכלו אתם להסביר לי מה עבר בראשו של זה שכתב את כותרות המאמרים. שימו לב לתארים של הרבנים האשכנזים מול התארים של הרבנים הספרדיים:

הרי"ד סולובייצ'יק, הראי"ה קוק והח"ד הלוי.
ר' יעקב שאול אלישר והרב אברהם יצחק הכהן קוק

אינני יודע להסביר זאת.