ה' מֶלך ה' מָלך

בסליחות של הספרדים אומרים פיוט עם המילים "ה' מֶלך ה' מָלך ה' ימלוך לעולם ועד":
בטרם שחקים וארקים נמתחו - ה` מֶלך.
ועד לא מאורות זרחו - ה` מָלך.
והארץ כבגד תבלה. ושמים כעשן נמלחו - ה` ימלך לעולם ועד:
ה` מלך. ה` מלך. ה` ימלך לעולם ועד:

ועד לא עשה ארץ וחוצות - ה` מֶלך.
ובהכינו יצורים עלי ארצות - ה` מָלך.
ועת יקבץ נפוצים מארבע תפוצות - ה` ימלך לעולם ועד:
ה` מלך. ה` מלך. ה` ימלך לעולם ועד:

מיוחד באהיה אשר אהיה.
הוא היה והוא הוה והוא יהיה.
הוא ממית ומחיה. לפניו לא נוצר אל.
ואחריו לא יהיה:

כידוע ה"פסוק" "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד", איננו פסוק אלא הוא מורכב משלושה פסוקים "ה' מלך עולם ועד", "ה' מלך ירגזו עמים", "ה' ימלוך לעולם ועד".
על פי הדקדוק השגור בפינו היום אזי הפסוק מסודר באופן של הווה-עבר-עתיד.
כך גם כותב רבינו בחיי (במדבר ו כז):
ומה שהתחיל הרמז בהווה מפני שהזמנים כלם הם בהווה בהקב"ה שלא עברו משנותיו כלום, כעניין שכתוב: "ואתה הוא ושנותיך לא יתמו".
אלא מאי, שהפיוט הוא לחלוטין לא מסתדר לפי זה:
בטרם שחקים וארקים נמתחו - ה` מֶלך.
ועד לא עשה ארץ וחוצות - ה` מֶלך.
שני משפטים אלו מדברים על העבר הרחוק, אך המחבר צרף להם את המילים ה' מלך (בסגול).

בנוסף, מעיר הג"ר חיים דוד הלוי (שו"ת עשה לך רב ח"ו סי' ב) שאם סדר זה הוא נכון אזי סוף הפיוט היה צריך אחר ובמקום "הוא היה והוא הווה והוא יהיה" היה צריך הפייטן לכתוב "הוא הווה והוא היה והוא יהיה".
לדבריו יש מקום להבין שה' מלך (בסגול) פירושו עבר וש"דבר זה שנוי במחלוקת גדולה". הוא מראה כי מהזוהר משמע כפי ההבנה השניה, שכן כך מובא שם:
כתיב ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד. ה' מלך לעילא ה' מלך באמצעיתא, ה' ימלוך לתתא.
ומסביר הרב הלוי:
ופשוט שלעילא ה' היה מלך מאז ומתמיד ולכן ודאי שהוא לשון עבר.
הבעיה היא שגם אם נקבל שה' מלך (בסגול) זה עבר וה' מלך (בקמץ) זה הווה, הפיוט עדיין לא מסתדר. שכן בפיוט שניהם מובאים כלשון עבר.

אשמח אם אחד הקוראים יוכל להחכים אותי בנושא זה.

ראה המשך - כאן.