כל שנה וההלכה שלה - פעם נשאל על הופעה של בנות בפני הורים. בשנה הראשונה הוא אמר לראש האולפנא "מעט מעט אגרשנו מפניך". אינך יכול בבת אחת להפסיק מנהג של שנים, אע"פ שיש בו חוסר צניעות. ויש על מי לסמוך באותה שנה. שנה אחר כך הוא אמר לו: עכשיו הגיע הזמן להפסיק.
(הרב שמואל אליהו, "מקל או מחמיר?- על דרך הפסיקה של הרב מרדכי אליהו זצ"ל", עלון "השבת" - צהר, פרשת ראה ה'תש"ע)
מובן הדבר שכמו שתהיה ביד הבית דין הגדול כח להקל לפעמים בדברים הנהוגים להחמיר כשימצא להם טעם מספיק וראוית מן התורה, כן יהיו ודאי רשאים וחייבים להחמיר לפעמים במה שתהיה השעה צריכה לכך לגדור גדר בתורה ולאמצה. אם כן כל שתהיה האומה מוחזקת יותר בשמירת התורה כן יהיה ביד בית דין להקל לפעמים באיזה סייגים וגדרים. ולעומת זה כל שתהיה הפריצות וחלישות רגש הדת נוהג יותר באומה, כן יהיו חייבים להיחמיר ולעשות סייג לתורה.
(הראי"ה קוק, לנבוכי הדור, פרק י"ג)
תגובה 1:
שם השולח: ירון תאריך: 20/08/10, 10:07:28
אבל במקום שהוא זכרונו לברכה היה יושב לא היה שום מעין כזה, והיה בדעתו לנסע על פסח למקום שיש שם מי מעין כזה. כל כך נכנס בחומרות ומרה שחורות ודקדוקים יתרים. אבל עכשו הוא מתלוצץ מזה כי אין צריכין לחפש אחר חומרות יתרות, אפלו בפסח:
והאריך בשיחה זו הרבה אז כי עקר העבודה באמת הוא תמימות ופשיטות להרבות בתורה ותפלה ומעשים טובים בלי לחפש לחדש דוקא חומרות יתרות. רק לילך בדרך אבותינו הקדמונים. ולא נתנה התורה למלאכי השרת.
שם השולח: ירון תאריך: 20/08/10, 10:09:18
סורי, התבלבל לי סדר התגובות.
מכיוון שהנושא נהיה קצת מצחיק, אז אני מצרף דברים חביבים ואקטואליים (ידועים?) בעניין.
שיחות מוהר"ן רל"ה
כבר מבאר ב"לקוטי תנינא" סימן מ"ד שרבנו, זכרונו לברכה, הזהיר מאד לבלי להחמיר חומרות יתרות בשום דבר, כי 'אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו' (עבודה זרה ג.) ולא נתנה התורה למלאכי השרת (ברכות כה:) וכו'. ואמר אז: שאיתא שראוי לכל אדם שיבחר לעצמו מצוה אחת, שבאותה המצוה ידקדק הרבה ויקים אותה המצוה עם כל החומרות והדקדוקים (תכב), וכעין שמצינו בגמרא (שבת קיח:): 'אביך במאי זהיר טפי' וכו'. ואף על פי כן גם באותה המצוה אל יכנס בחומרות של שגעון ושטות ומרה שחורות, רק ידקדק בה בלי שגעון בכל החומרות. אבל בשאר כל המצוות אין צריכין להחמיר כלל. והלואי שנזכה לקים את כל מצוות התורה כפשוטן ממש בלי שום חומרות:
וגם בענין החומרות יתרות בפסח לא היה מסכים כלל על המרבים לדקדק יותר מדאי ונכנסים במרה שחורות גדולות. והאריך בשיחה זו אז כי איש אחד מאנשינו שאל לו זכרונו לברכה שאלה אחת בענין איזה חומרה בפסח איך להתנהג. ואז התלוצץ ממנו מאד. והרבה לדבר מענין זה שאין צריכין לחפש אחר חומרות יתרות ושגעון ובלבולים. ואמר שהוא בעצמו גם כן כבר היה שקוע בענין זה מאד שהיו עולים על דעתו חומרות יתרות מאד מאד. ופעם אחד היה חושב מחשבות בענין המים על פסח שחשש שמא יש איזה משהו במים ששואבין. ואם יכין לו מים על כל ימי הפסח כמו שנוהגין קצת, גם זה לא הוטב בעיניו, כי קשה לשמר היטב המים מערב פסח על כל ימי הפסח. ולא הוטב בעיניו שום מים רק מי מעין הנובעים ויוצאים והולכים ובאים מים חדשים בכל עת.
המשך הפיסקה בתגובה הקודמת.
שם השולח: א תאריך: 23/08/10, 12:34:56
חומרות יתירות דייקא! יש לו על מי לסמוך זאת עגבניה שבעלת בית ממודיעין העשירה והשבעה מאוד לא היתה מגישה לשולחן... (לקוח מפוסט קודם) (ממתי כל כך מתגאים בכסף ובעשירות? בני שים לב זה חוזר כמה פעמים! וזה צורם לי)
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 23/08/10, 13:17:12
א,
צר לי אבל אין לי מושג על מה כתבת ואל מה מתייחסים דבריך.
אנא כתוב בצורה בהירה.
שם השולח: א תאריך: 23/08/10, 14:32:50
כאשר התייחסת לנגיעות בעגבניות כתבת שאף בעלת בית שאתה מכיר לא תשתמש בעגבניה כזאת- כך מנהג עשירים, אני מכיר רבות וטובות שיורידו את החלקים הלא כל כך נעימים וימשיכו הלאה.
כמו כן, כאשר כותבים יש לו על מי לסמוך במקרים כאלו- הרי זה ממש כמו להגיש על השולחן עגבניה שכזאת. אין זה חומרא יתירה אלא בפשטות לא ראוי אפילו שיש על מי לסמוך.
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 23/08/10, 16:15:09
ליתר דיוק כתבתי בזמנו "היכן שאני גר אנשים לא נוטים לאכול עגבניות שנראות כמו זו". עדיין אינני מבין איך זה קשור לדברים שכתב הרב שמואל אליהו על חומרות.
הוסף רשומת תגובה