ארבעים יום השניים

נתקלתי אתמול בדברי הג"ר חיים דוד הלוי בספרו קיצור שלחן ערוך מקור חיים, פרק ק:
ארבעים יום עשה משה רבינו בהר, וירד אל המחנה בי"ז בתמוז, שבר את הלוחות והרג עובדי העגל, ועשה ארבעים יום במחנה. בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה.

אינני יודע מה המקור לדברים שכותב "ועשה ארבעים יום במחנה" (אין בידי כרגע את מקור חיים השלם, כך שלא בדקתי שם), זה לכאורה נגד חז"ל כפי שרש"י מביא על הפסוק (דברים ט יח):
וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיסוֹ:

ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום - שנאמר (שמות לב, ל) ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה. באותה עלייה נתעכבתי ארבעים יום. נמצאו כלים בכ"ט באב. שהוא עלה בשמונה עשר בתמוז, בו ביום נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל ואמר לו למשה (דברים י, א) פסל לך שני לוחות, עשה עוד ארבעים יום, נמצאו כלים ביום הכפורים. בו ביום נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ואמר לו למשה (במדבר יד, כ) סלחתי כדברך. לכך הוקבע למחילה ולסליחה. ומנין שנתרצה ברצון שלם, שנאמר בארבעים של לוחות אחרונות (דברים י, י) ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים, מה הראשונים ברצון אף אחרונים ברצון, אמור מעתה אמצעיים היו בכעס:

האם יש דעה החולקת על דברי רש"י אלו?

אשמח להחכים