רבנים בסטייל

התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.

אחד מקרובי משפחתי דואג להדגיש בפני בכל פעם שאני פוגש אותו, כי הוא מרוצה מרב הקהילה שלו, אבל הוא לא מצליח להבין למה הרב לא לובש חליפה בשבת. "אנחנו משלמים לו משכורת", הוא מספר לי בכל פעם, "אז למה הוא לא הולך וקונה לעצמו חליפה?". וכדי להבהיר את תחושותיו הוא מתאר לי: "אתה מבין, בחורף הוא מגיע עם סוודר!!!". המשפט הבא שלו הוא בדרך כלל משהו כזה: "אתה כותב טורים על רבנים, אולי תכתוב על כך שרב צריך להגיע לבית הכנסת בשבת עם חליפה".

לפני מספר שבועות כתבנו במסגרת המדור הזה, על כך שברמה העקרונית אין ביהדות הבדל בדרישות ההלכתיות מהרבנים לעומת הדרישות מהציבור הרחב. במהלך הדברים עשינו שימוש בשאלה: מדוע לבושם של רבנים שונה מלבושם של אינם-רבנים?

הפעם נתמקד יותר בשאלה הזו ונשאל: האם יש טעם לכך שלבושם של רבנים יהיה שונה? ואם כן, כיצד על רב להתלבש?

הרמב"ם כותב אודות תלמידי חכמים (הלכות דעות פרק ה' הלכה א'):
"כשם שהחכם ניכר בחוכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהם משאר העם, כך צריך שיהיה ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו ובבעילתו ובעשיית צרכיו ובדיבורו ובהלוכו ובמלבושו ובכלכלו דבריו ובמשאו ובמתנו ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים".

העולה מדברי הרמב"ם שהרב צריך להיות ניכר במלבושו. אך מה הכוונה "להיות ניכר"? האם מספיק שהוא יקפיד שבגדיו יהיו נקיים ולא יימצא עליהם רבב, או שמלבושו צריך להיות שונה משל שאר העם?

לכאורה, מהשוואה ליתר הפרטים שהביא הרמב"ם בהלכה זו, אין מדובר בלהתלבש שונה משאר האנשים, כשם שאין לצפות שמאכלו ומשקהו יהיה שונה משאר האנשים, אלא להקפיד יותר על לבושו. כך גם מסביר הרמב"ם שם בהמשך הפרק (הלכה ט'):
"מלבוש תלמיד חכם מלבוש נאה ונקי ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהן, ולא ילבש לא מלבוש מלכים... ולא מלבוש עניים... אלא בגדים בינוניים נאים."

בגדים בינוניים נאים!

ככה זה. אין שום יסוד הלכתי לכך שרב צריך ללבוש לבוש רבני. ואף על פי כן תוכלו למצוא במספר כוללים של הציבור הציוני-דתי בארץ שבשעה שאברך בכולל מחליט שהוא מעוניין לצאת מכותלי הכולל לעבר משרה רבנית, הוא משנה את לבושו ומתחיל ללבוש רק חולצות לבנות, שרוולים ארוכים וכד'. מדוע הם עושים זאת? מדוע רבנים כן מרגישים צורך להתלבש באופן שונה? האם יש איזו שהיא קדושה במעילים עם כפתורים מאחורה? ומה הסיפור עם הכובעים האיטלקיים?

התשובה היא אולי מפתיעה, אך בכל הקשור לביגוד בעולם שאנו חיים בו, לרוב דעת הקהל היא הקובעת. כמעט כל אחד מאתנו מתלבש באופן שהחברה שמסביבו דורשת, בין אם זה נוח ובין אם לאו. גם ה"לבוש הרבני" ממלא במובנים רבים את הצורך להיראות כרב בעיני הציבור. רבים מהציבור מצפים שרב יתלבש באופן מסוים וגם אם נוכיח באותות ובמופתים שאין סיבה שזה יהיה כך, לא נצליח לשכנע אותם. בנוסף, אם הלבוש זה עוד כלי שיסייע לציבור הרחב להתחבר לרבנים ולאנשי תורה, ראוי לרב להתלבש באופן שיעורר כבוד מצד הציבור.

בנוסף, יש לקחת בחשבון עוד שני גורמים, שלפעמים סותרים זה את זה: האקלים בו אנו חיים והמזג התרבותי בו אנו מנהלים את חיינו. מאחר שהקהילה רואה ברב כחלון ראווה של קהילתם כלפי קהילות אחרות וכלפי האורחים המגיעים לקהילה, הם מצפים ממנו להתלבש כפי שמצפים מכל נבחר ציבור אחר: ראש עיר, חבר כנסת וכד'. בנוסף, בקהילה שבו רוב בעלי הבתים הולכים לעבודתם כשהם נועלים נעליים שחורות מבריקות ועונבים עניבה על צווארם, בודאי שעל הרב ללמד את בני קהילתו שעליהם לכבד את השבת לפחות כפי שהם מכבדים את מקום עבודתם. רב לא יוכל לעשות זאת אם הוא עצמו מגיע לבית הכנסת עם סנדלים לרגליו. מאידך, איננו גרים באירופה הקרה והביגוד שלנו בודאי צריך להיות תואם לאקלים השורר בחוץ.

אז לסיכום, הביגוד הרבני הוא לא יותר מ'כלי' הנועד להפוך את הרב למה שהחברה מצפה ממנו שיהיה. תמיד ראוי לזכור שכל עוד הרב מציג את תורתו בחלון הראווה שלו והוא מקיים את ההלכה הכתובה ברמב"ם, אין סיבה אמיתית שהוא יצטרך לכל מיני 'גימיקים' וסגנונות לבוש שונים ומשונים. ומאידך, אם הרב לא ידאג לקשט את חלון הראווה גם בביגוד נאה כפי שמצפים ממנו, יש סיכוי שהציבור לא יבוא בכלל להסתכל בחלון הראווה.