יש נקודה אחת שהיתה בולטת בגליון הנוכחי יותר מאשר בגליונות הקודמים, לדעתי, וזה השוני הגדול בין המאמרים ה"ישיבתיים" ובין המאמרים ה"אקדמאיים". בהתייחסותי למאמרים "ישיבתיים" כוונתי למאמרים הנכתבים בלשון ישיבתית. כמעט שקשה להאמין ששני סוגי המאמרים שוכנים יחד באותו כתב-עת. לדעתי, יש מקום שהמאמרים הישיבתיים יכתבו בלשון יותר מובנת לכלל הציבור.
ההערות שלי בשחור.
בתוכן:
תגובה בענין מי שהיה נשוי שלוש נשים / פרופ' ישראל אומן - תגובה למאמרים שנכתבו בכתב-עת כנגד מאמרו הידוע של פרופ' אומן בביאור משנת "מי שהיה נשוי שלוש נשים". כתב העת שפרסם את המאמרים שביקרו את פרופ' אומן לא איפשרו לו לפרסם תגובה.
כיבוש ארץ ישראל ויישובה - שיטת הרמב"ם כפי שנתבארה על ידי מרן בעל "אבני נזר" זצ"ל / הרב שבתי א' הכהן רפפורט
על מדרש ופרשנות / הרב משה גנץ - החידוש במאמר זה הוא שמדרשים (לפחות מדרשי אגדה) נועדו לחנך את הלומד. המחבר לא הביא שום מקור לקביעה זו, על אף שהוא מנסה להדגים את אופן החינוך הנעשה ע"י לימוד המדרש. אחת הדוגמאות היא "ותשלח את אמתה" - המדרש על אורך ידה של בת-פרעה בא להמחיש, אליבא דמחבר, כיצד כל השתלשלות הארוע היה באופן ניסי, ולא שידה באמת התארכה במציאות. עיקרון זה, שהמדרש לא בא לתאר דברים שקרו בפועל כבר מופיע בפירוש בדברי הרמב"ם בהקדמה לפרק חלק, כך שלי לא לחלוטין ברור מה המחבר בא להוסיף. עם זאת, אולי החידוש הוא דווקא במסקנותיו שעל אף שהמדרשים באו לחנך, ומטרת לימוד התורה בכלל היא לחנך את האדם, בתקופה שלנו יש להיזהר מללמד ילדים מדרשים כדי שלא יחשבו שמשקרים להם.
"פסיק רישיה ולא ימות" – המשל והנמשל / הרב נעם קניגסברג - המחבר דן בשיטת הערוך ב"פסיק רישיה". תורף דבריו: כיוון שלערוך פסיק רישיה דלא ניחא ליה דינו כדבר שלא-מתכוין, כשהגמ' שואלת 'והלא זה פסיק רישיה', כוונתה בעצם לשאול 'איך אתה יכול לומר שזה לא-מתכוין, הרי זה בהכרח יקרא ולכן זה מן הסתם גם ניחא ליה?', ואז הגמרא ממשיכה להסביר מדוע במקרה הספציפי הזה זה לא ניחא ליה. זאת, בניגוד להבנה האחרת בראשונים המסבירים את שאלת הגמ' כך: 'איך אתה יכול לומר שזה לא-מתכוין, הרי זה בהכרח יקרה - ולכן מן הסתם הוא גם מתכוין לזה?'. יש משהו לא חלק בהסבר, שאני לא מצליח להניח עליו את האצבע.
אֵימא לי איזי, ואמרִי לה כּדִי / אוריאל פרנק - מי שעוכב אחרי הבלוג הזה יבחין שחלקים ממאמר זה פורסמו כאן בעבר.
מתי פרכינן ומתי לא פרכינן? / הרב חיים סבתו
ייחוס סגולת אמירת 'נשמת' לרבי יהודה החסיד / הרב יעקב ישראל סטל
קשרי הרב מרדכי גימפל יפה ותלמידו רי"מ פינס באספקלריית פרשת החרם בירושלים / איתם הנקין - ר' איתם הנקין, צריך להגיד יותר? רוצו לקרוא.
זיכרון להולכים
דברי פרופ' משה ארנד בשבחו של ר' יונה עמנואל / ד"ר אהרן ארנד
תגובות והערות
עוד בדבר פירוש מסכת ראש השנה המיוחס לרמב"ם / פרופ' יעקב ש' שפיגל
שתי הערות מיימוניות / פרופ' דוד הנשקה
השלמות ותיקונים ע"פ כתה"י המקורי לדרשת הרב קוק זצ"ל על הדגל / הרב ד"ר ארי יצחק שבט
עוד בענין גנב הבא במחתרת / הרב יוסף הלוי שישא
'וחזרה מלכות לישראל'?! / הרב יואל קטן - "מלכות ישראל" זה גם במלכות שנראית כמו מלכות החשמונאים (ולא בהכרח בדורות הראשונים...).
ארבע תשובות בענייני הדלקת נרות חנוכה מאת מו"ר רבי חיים קנייבסקי שליט"א / הרב יעקב קאפל רייניץ - אני אולי קצת חצוף, אך אינני יודע מדוע מפרסמים דברים כאלו בכתב-עת.
נתקבלו במערכת / הרב יואל קטן - יש כאן מספר ספרים שר' יואל מצליח לעורר חשק לעבור עליהם. הספר האחרון שהוא מתייחס אליו זה הספר "תורת המלך", שבגינו כנראה עצור בשעה זו מחברו הרב יצחק שפירא. הרב יואל כותב כך:
ספר זה גרם לרעש גדול בתקשורת כאשר יצא לאור, ואף להתבטאויות קשות של כמה תלמידי חכמים נגדו. הנושא הכתוב באותיות קידוש לבנה על שער הספר, והמחברים אנשי יצהר ה'חשודים' להיות קנאים וקיצוניים, 'הקפיצו' הרבה יהודים טובים, שהניחו שאין מדובר על ספר תורני מן המנין, המברר הלכות כשהוא מסתמך על ש"ס ופוסקים, ראשונים ואחרונים, כדרכה של תורה – אלא על ספר 'הלכתי פוליטי' בכיוון מאוד מסויים, ומאוד מסוכן לדעתם... אולם בעיון מרפרף בספר ניתן להיווכח שאכן זהו ספר למדני הלכתי קלאסי, שיש למדוד אותו במבחנים למדניים-הלכתיים, כאשר כל פוסק יודע שלעיתים יש הפרש בין ההלכה העקרונית-תאורטית - לבין ההלכה למעשה, בה יש להתחשב בגורמים נוספים – לקולא או לחומרא – מעבר למה שכתוב בגופה של הלכה. כך הוא בהלכות שבת ובהלכות צניעות ובהלכות פיקוח נפש, וכך הוא גם בהלכות הקשורות לייחס לגוי בזמן הזה הנידונות בספר. עיון למדני ימצא בספר דברים שיש לדון בהם כדרכה של תורה, ככל ספר למדני-הלכתי אחר. הרעש התקשורתי סביב הספר מובן לענ"ד הרבה יותר מאשר הרעש שעשו סביבו כמה ת"ח, שמסתמא לא עיינו בו כל צורכם.
אני למדתי מרבותי שיש דברים שבעצם פירסומם יש משום חשש לאיבה, וזה שהם כתובים בלשון הלכתית לא מעלה ולא מורידה. בנוסף, חבל שהרב יואל לא מגדיר מהו הגבול. האם יוכל להתקבל על שולחנו ספר הלכתי למדני הדן במקרים בהם יהיה מותר להזיק לגוי (ואולי אף להמיתו) על מנת לקחת ממנו איברים להחיות בהם יהודים?
תגובה 1:
שם השולח: אלחנן תאריך: 26/01/10, 21:22:57קשה לי להבין איך אפשר לומר בכזו קלות על תלמידי חכמים שביקרו ספר בחריפות, ש"מסתמא" לא עיינו בו כל צרכם.
אבל כמובן, בהתחבר למספר רשימות קודמות, יש לא מעט ת"ח ש"מותר" לעלוב בהם כך...
שם השולח: אלחנן תאריך: 26/01/10, 22:13:00אגב, אין קשר ישיר בין המעצר והספר.
הרב שפירא זומן לחקירה כדי לברר אם ידע על מעשי תלמידיו החשודים בהצתת המסגד ביאסוף.
זה היה צריך להיות בירור פשוט, והסיבה היחידה למעצר היא סירובו העקרוני להשיב על שאלות בחקירה. לפי עורך דינו, הוא אמר לחוקרים כי "לאור ההתנהלות של משטרת ישראל וההתייחסות לרבנים בתקופה האחרונה הוא לא משתף פעולה איתם" (ynet).
הוסף רשומת תגובה