הרב אלישע אבינר התייחס במאמר ב"באהבה ובאמונה" (הדברים התפרסמו גם באתר כיפה) למכתב שהתפרסם בעיתונות החרדית נגד אתרי האינטרנט החרדים.
במאמר הזה יש מספר דברים מטרידים מאד. המשפט הבא, לדוגמא:
אבל במבט שני - דווקא מפני שחלק מהאתרים התיימרו לפעול ברוח התורה ובהסכמת ה"גדולים", סברו "גדולי התורה" שתמיכתם הישירה או אפילו העקיפה מתפרשת כמתן לגיטימציה לתופעות השליליות שמתרחשות באתרים אלו. הם היו מודעים למחיר של סגירת האתרים, אבל הכריעו לטובת השיקול החינוכי. אפשר לחלוק על הכרעתם ולהעלות שיקולים הפוכים אבל אי אפשר לזלזל בצעד שנקטו בו.
אינני מזלזל ב"גדולי התורה", אך אני חושב שכל מי שחושב שאותם גדולים מבינים את כוחה של האינטרנט, את אפשרויותיה, ואת מידת מעורבותה בחיינו הוא טועה ובגדול. אין לי אפילו ספק קל שבקלים שאין אחד מהחותמים על המודעות הללו שמבין את המחיר של סגירת האתרים. בכלל, מתמיה אותי הצגת הדברים כאילו ש"גדולי התורה" הללו פועלים בעולם אוטופי חסר לחצים וכדומה.
המאמר מסתיים במשפט הבא, המטריד לא פחות:
היכן גדולי התורה, שאין להם מורא בשר ודם, שיורו על הפסקת פרסום טוקבקים מתלהמים, ואפילו על סגירת אתרים שאינם נשמעים להוראתם?!
מדוע, למען השם, זקוקים אנו לגדולי תורה שיורו על הפסקת פרסום טוקבקים מתלהמים או על סגירת אתרים? מיהו קהל היעד של הרב אבינר כשהוא כתב את המאמר הזה, חבריו הרבנים? האם אדם פשוט ונורמלי לא מסוגל להבין שאין שום סיבה שטוקבק שלא היה מאושר בynet יהיה מאושר בערוץ 7?
אחרי כל זה, אני צריך לומר שאני מסכים עם הטענה המרכזית של הרב אלישע אבינר, שצריך להקפיד על דיון תרבותי באינטרנט, הגם שמדובר במדיום אנונימי. כשהאינטרנט רק נולד היו רבנים שניסו להלחם לחלוטין בקיומו, מלחמה שלא היה לה שום סיכוי לחלחל לציבור. לאחר מכן, היו רבנים שהתנגדו לאנונימיות באינטרנט, כאילו שזה הגיוני שכל העולם יתנהל באנונימיות באינטרנט חוץ ממי ששומר תורה ומצוות שעליו יהיה אפשר לדעת על כל דעותיו, עיסוקיו ותחביביו בלחיצת מקש. המאבק (והייתי מעדיף בכלל מילה אחרת) באינטרנט צריך להיות על התנהלות באינטרנט - כיצד אנו, שומרי התורה והמצוות, נוכל ליצא החוצה התנהגות בריאה וחיים בריאים במסגרת הרשת, כמקבילה לחיים המלאים שאנו חיים בעולם הלא-וירטואלי.
בכנס הבא של אינטרנט ויהדות, שאני מקווה שיקרה מתי שהוא, צריך לדון לא בשאלה של האם אפשר להיות חברים בפורומים אנונימיים, והאם האנונימיות ברשת היא טובה או לא, והאם האינטרנט בכלל הוא רע או טוב, אלא כיצד הדרך הנכונה להתנהל באינטרנט וכיצד כל אחד מאיתנו, מהמשתמש הפשוט ועד לבעלי ועורכי האתרים, יכול לגרום לכך שהעולם הוירטואלי יהיה מקום טוב יותר.
תגובה 1:
שם השולח: שמעון האיתן תאריך: 03/01/10, 18:28:10
אני חייב להגיד שמאידך התפלאתי בראותי את הרב אלישע אבינר מאמץ בלא היסוס את ההסבר ה'חתרני' להוצאת האיסור כנגד אתרי האינטרנט החרדיים, משל לא נולד האיסור אלא מפאת חרדתם של כלי התקשורת המודפסת החרדיים מפני אובדן ההגמוניה וכספי הפרסום. לכן אני גם תמה היכן מצאת "הצגת הדברים כאילו הם פועלים בעולם אוטופי חסר לחצים" - הרי זה בדיוק ההפך ממה שהוא הציג ב"מבט הראשון" שלו, כנ"ל.
לגוף הדברים, להבנתי הרציונל שעמד בבסיס הטלת איסור דווקא על אתרים חרדיים, מעשה שנראה אבסורדי לכאורה, הוא שקיומם ופופולריותם של אתרים כאלה, מלבד שהריהי 'מכשירה' את האינטרנט ככלי של בידור ופנאי (ולא רק של עסקים וצרכים שונים - ולא זה המקום לדון במידת היכולת הריאלית להפריד בין הדברים), הריהי גם מעודדת ציבור חרדי רחב להצטרף למעגל הגולשים הקבועים באינטרנט, על אף שלא היה חושב לעשות זאת מלכתחילה.
ואגב, המשפט המסיים של המאמר, פשיטא בעיני שלא הופנה לגדולי תורה אלא לקהל המאזינים, היכן הם הקוראים שיקבלו ציווי רבנים על הפסקת פרסום טוקבקים...
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 03/01/10, 20:03:43
שמעון,
אין לי מושג על מה אתה מדבר בפיסקה הראשונה שלך. האם ב'כיפה' לא פרסמו חלק מהמאמר?
שם השולח: חגי תאריך: 04/01/10, 09:27:49
אני לא מבין מתי האינטרנט הפך להיות מרכיב כ"כ חיוני לחיינו שצריך לשמר אותו בכל מחיר ורק לנסות למזער נזקים ?
זאת היתה ההתיחסות בעבר לטלוויזיה, שרוב הציבור הדתי הכניס אותה לבית למרות התנגדות הרבנים ואנחנו רואים היום את הנזקים החינוכיים שנגרמו (גם בציבור החילוני כמובן). חבל שרק עוד 20 שנה נבין כמה חמורים הנזקים של האינטרנט בהשחתת המידות שבין אדם לחבירו.
אני לא אומר שצריך מיד להוציא את האינטרנט מהבית, אבל צריך להגדיר שזה כלי שיש לו שימושים לצרכי עבודה ,מידע שימושי ותורה. ולא משמש כתחליף ליחסים חברתיים או לצרכי ציבור.
הוסף רשומת תגובה