ברכת החמה: הלכות ונוסח
ברכת החמה ה'תשס"ט, מאת: פרופ' דניאל י. לסקר
בשו"ת חתם סופר [קובץ תשובות סימן צא] מביא המחבר שאלה מעניינת בנוגע למאמר חז"ל שנראה במבט ראשון חסר פשר.
שאלוני על מאמר חז"ל [חגיגה י"ב ע"א] אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר ולמקצה השמים ועד קצה השמים וכו', מבואר שם דהעולם הוא מהלך ת"ק שנה, ואלו הרמב"ם ביאר בהקדמת משניות סדר זרעים [ד"ה אחר כן] שכדור הארץ הוא בדקדוק כ"ד אלף מילין, ומה עניין זה לת"ק שנה?
בתשובתו הניצחת הוא מצליח לבצע חישוב פשוט שמקרב מאוד את הדברים אל השכל.
דברי חז"ל בזה, ובכיוצא בזה, נעלמו מהשיג, וחשבונם יותר דק ויותר עמוק מכל דרכי הפילוסופיה. אמנם בכל זאת שלא יאמר המפקפק בזה אתה פוטרני, בוא ואראך דבר נפלא ומשם נדע שאין להרהר ח"ו. הנה מה בצע ומה הועיל מי שהקיף העולם היקף פעם א' ולא ראה ממנו אלא כרוחב פרסות רגלו אשר בו הקיף את העולם כולו, העל זה יאמר שראה את העולם כולו, והוא לא ידע טבע ארץ א' בכללה, אבל לא יאמר זה כי אם למי שדרך אותה לגבולותיה ומחלקות מחוזיה ומדינותיה, ועל כורחך צריכים אנו ליתן גבול מה לזה.
והנראה בזה, כי ידוע שרוחב הגלגל הוא ש"ס מעלות... ...והנה מי שהקיף הארץ פעם אחת לא יצא ידי חובתו עד שירחיק ממקום שהקיף כדי שיעור רוחב מעלה א' ויחזור ויקיפנו שם וידע הארץ מה היא בהיקף שבמעלות האלו, וכן יעשה ש"ס פעמים, ואם כן עשה נאמר עליו שמדד העולם כולו.
ועתה בואו חשבון:
סיבוב אחד = 24,000 מיל = מהלך 600 יום (מהלך אדם בינוני 10 פרסאות / 40 מיל)
360 סיבובים = מהלך 216,000 יום = 591 שנה + 285 יום
החת"ס מתייחס לחוסר הדיוק שבתוצאה הסופית ואומר:
היות כן על כורחך צריכים אנו לומר א' משלשה דברים,
1) או מה שאמרו חז"ל ת"ק שנים הוא לאו דווקא שלא חשו לפ"ט שנים ט"ו ימים הנ"ל כיון שלא הגיעו לסך ק' שנים, וכוונתם ת"ק שנה ופרוטרוט, וזה נראה קצת דוחק לומר כן על מספר גדול כזה פ"ט שנה שהיא קרוב למספר מאה.
2) או נאמר שהיה חשבונם יותר מדוקדק מחשבונו של הפלוספי' שעל פיהם כ' הרמב"ם שהוא כ"ד אלף מיל, הם דקדקו יותר ואולי אינו אלא עשרים אלף מיל ופרוטרוט, ולהם נשמע שהם נאמנים יותר.
3) או אמור כשתרצה שלא כוונו חז"ל כלל לזה החשבון שכתבתי אלא לחשבון אחר ואנחנו לא נדע.
החת"ס ציין בצדק שהקפת כדור הארץ דורשת 360 סיבובים מלאים. אולם אם נחלק את העולם לקווי אורך ורוחב כמקובל, אזי יש לקחת בחשבון הבדל חשוב ביניהם. בעוד ש-180 סיבובי האורך שווים באורכם, הרי שסיבובי הרוחב הולכים ומתקצרים ככל שמתרחקים מקו המשווה (ראה איור). רדיוס כל סיבוב מתקצר לפי cos(f) [כאשר f היא הזווית שבה אנו נמצאים מעל/מתחת לקו המשווה].
אם כן סכום כל סיבובי הרוחב הוא: cos(f) S לכל טווח הזוויות מ -90 ועד +90. סכום זה עולה בקירוב 115.
לפי תיקון זה:
180 + 115 סיבובים = מהלך 177,000 יום = 484 שנה + 340 יום
והנה בזה כבר הרווחנו הרבה מאוד. התוצאה כבר קרובה ממש לת"ק שנה. הסבירו הראשון של החת"ס כבר איננה דחוקה כלל וכלל. הגיוני מאוד לעגל מ-תפ"ד שנים ו-ש"מ יום, ל-ת"ק שנה, כאשר הכוונה באמת ת"ק שנה חסר פרוטרוט.
אבל בזה לא תם הסיפור. חישוב מספר השנים נעשה עד כה לפי שנת חמה - 365 יום. תרגום של הערך הנ"ל לשנות לבנה של 354 יום (י"ב חודש) נותנת תוצאה מפתיעה:(115 + 180) * 600 / 354 = 500 שנה בדיוק!
(שני הקירובים שנעשו בכל זאת, עגול סכום ה-cos מ-114.589 ל-115 , ועיגול מספר הימים ב-י"ב חודשי לבנה ל-354 , אין בכוחם להזיז את התוצאה הסופית יותר מאשר שנה אחת בלבד.)
האם אכן יש הצדקה להשתמש בחישוב בשנות לבנה במקום שנות חמה?
מצד אחד לפני פרשת "החודש הזה לכם" לכאורה אין משמעות ללוח העברי, והמשמעות ההגיונית היחידה של המונח "שנה" היא היקף א' של כדה"א סביב השמש. מצד שני ברור מדברי רש"י בפרשת נח (ע"פ הגמרא ר"ה יא:) שמניין החודשים כן היה לפי הלוח העברי. מכיוון שציווי "שמור את חודש האביב" ניתן רק בזמן יצ"מ, אולי כן ניתן לומר שהשנים שנמנו קודם לכן היו שנות לבנה (י"ב חודש). אני מתלבט מאוד בשאלה זו, ואם יש בידכם הקוראים מקור או הוכחה לכאן או לכאן, מאוד אשמח לשמוע.
מכל מקום, החישוב החדש ודאי שיש בו להוסיף נופך של חן ויופי לדברי החת"ס ולחזק את מסקנתו:
מ"מ הועלנו להודיעך קושט דברי אמת להסכר פי דוברי שקר, כי אלו שמעת א' אמר שמהלך העולם תקפ"ט שנים ט"ו ימים הלא היית מכזבו על פניו ומשחק עליו, והנה הראיתיך בעיניך כי כן הוא על אופן שפירשתי ובררתי, גלל כן גם אתה אל תתמה אל חפץ חז"ל שאמרו ת"ק שנה, אלו היינו יודעים על איזה אופן שאמרו זה היה אמת בודאי וקרוב אל השכל בלי ספק וכל דברי חז"ל קיימים נצבים.
מה כל זה קשור לברכת החמה?
ובכן, הקשר לברכת החמה בא לידי ביטוי בשני רבדים שונים. הקשר הראשון והפחות משמעותי נוגע לנקודה האחרונה לגבי מניין השנים מאדה"ר ועד יציאת מצרים. אם אכן מדובר במניין שנות לבנה (י"ב חודש ללא שנים מעוברות) הרי ששנת 2448 שבה יצאו ממצרים הינה למעשה שנת 2375 למניין שנות החמה. מכיוון שברכת החמה תלויה אך ורק במניין זה השני, הרי ש-73 השנים החסרות, משבשות קצת את מניין שנות החמה שלנו, מבריאת העולם ועד עתה. (נקודה נוספת מעניינת היא, שתיאורטית במצב בלתי מתוקן זה של הלוח אין משמעות ל"תקופת ניסן" שהרי ניסן לא תהיה "חודש האביב". במצב הזה נוצרת מחזוריות אחרת של קרוב ל-34 שנה, שבה חוזרת חודש ניסן להיות בתקופת האביב. על פי מחזוריות זו, בשנת 2448 אכן חזר חודש ניסן להיות קרוב מאוד לתקופה הנכונה.)
תמיהה זו איננה משמעותית כל כך, שהרי ממילא על פי המדע בריאת העולם לא הייתה לפני 5769 שנים. לא ניכנס כרגע לכל הניסיונות המפורסמים ליישב סתירה זו, רק די אם נאמר שלחלק ניכר מן התירוצים אין ממש משמעות מדעית למספר 5769 ביחס לנקודת זמן הבריאה. אי לכך, התמיהה לגבי השנה המתאימה לברכת החמה, רק מצטרפת לרשימת תמיהותיו של פרופ' דניאל לסקר (לינק) לגבי ההנחות האחרות המפוקפקות שעליהם מסתמכת תאריך ברכת החמה.
הקשר השני נוגע לשיטת החת"ס בדיוק לגבי עניין קביעת התאריך. כבר צוין ברשימתו של פרופ' לסקר (לינק), שעל אף שהבסיס לברכת החמה רעוע מכמה וכמה סיבות החתם סופר פסק (שו"ת, אורח-חיים סימן נו) שברגע שגדולי ישראל פסקו את ברכת החמה כפי שהיא, העניין סגור.
אחרי דנהיגי בה עלמא עפ"י הגאונים הנ"ל וגם הרי"ף מייתי להא דאביי בפשיטות ורמב"ם ורא"ש וטור וקבעו הרב"י בש"ע ממנו אין לזוז.
קביעה זו ניתן להבין בכמה אופנים שונים.
1) כפי שהסביר פרופ' לסקר עצמו - "נדמה, שבהחלט למסורת, אפילו מסורת לא-הגיונית, יש אחיזה חזקה מאד על היהודים. נאמנות זו למסורת, היא זו ששמרה עלינו לאורך ההיסטוריה הארוכה שלנו." לטענה זו אפשר לצרף טיעון דומה ולומר שזו מעין "אתם אפילו מזידים". כמו שמצאנו בקידוש החודש גם כאן בית דין של מטה יכולה לקבוע סוג של מציאות הלכתית שאינה קשורה בהכרח למציאות הטבעית.
2) כפי שניתן אולי להבין בדברי חלק מן האחרונים, חז"ל ידעו שאין כאן מאורע אסטרונומי שניתן לראות ולזהות בעין. הברכה מתייחסת לשמש ולטבע באופן כללי ורק מצאו הזדמנות מלאכותית וקבעו זמן ומחזור להתבונן בתופעות שבדרך כלל אינן זוכות לתשומת לב ונתפשות כמובנות מאליהם. אין זה חשוב בכלל אם החישוב נכון ומדויק, מה שחשוב הוא ההכרה הפנימית בנפש המברך שיכולה להעניק למעמד את המשמעות המיוחדת והראויה.
3) על פי התשובה שביארנו למעלה, אפשר לומר שהחת"ס יוצא מנקודת הנחה שיש לדברי חז"ל עומק נסתר שאיננו תמיד גלוי לעינינו. אמנם נכון, שהחת"ס התייחס שם לאגדה וכאן מדובר על מציאות בשטח, ונכון גם שאין כאן מדרש פליאה ערטילאי אלא אי דיוק ברור ומוגדר, אבל בכל זאת סבורני שניתן ללמוד דבר מה, לגבי אמונתו הבלתי מעורערת בדברי חז"ל. בהקשר זה מעניין מאוד לחקור יותר לעומק את שיטתו הכללית של החת"ס בנוגע לטעויות מדעיות אצל חז"ל. אין כאן הכרח לומר שהוא ידחה מכול וכול את האפשרות שחז"ל יכולים לטעות בסוגיות אלו. לצערי אני אינני מכיר מספיק את שיטתו בעניין הזה. אם מישהו מביון הקוראים מכיר מחקר בנושא הוא מתבקש להאיר את עיני.
מכל האמור כאן, נמצא שברכת החמה יש בה לאשש את אמונתנו בחז"ל ובתקנותיהם, בין אם זה מכוח הנאמנות למסורת, בין מכוח חוכמתם בתורה וראייתם החדה והחודרת, ובין מכוח האמונה ברוח קודשם (ויתכן גם חיבור ליניארי של חלק/כל הגורמים הנ"ל ביחד), כל אחד לפי נטיית ליבו ומסורת רבותיו.
שאלוני על מאמר חז"ל [חגיגה י"ב ע"א] אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר ולמקצה השמים ועד קצה השמים וכו', מבואר שם דהעולם הוא מהלך ת"ק שנה, ואלו הרמב"ם ביאר בהקדמת משניות סדר זרעים [ד"ה אחר כן] שכדור הארץ הוא בדקדוק כ"ד אלף מילין, ומה עניין זה לת"ק שנה?
בתשובתו הניצחת הוא מצליח לבצע חישוב פשוט שמקרב מאוד את הדברים אל השכל.
דברי חז"ל בזה, ובכיוצא בזה, נעלמו מהשיג, וחשבונם יותר דק ויותר עמוק מכל דרכי הפילוסופיה. אמנם בכל זאת שלא יאמר המפקפק בזה אתה פוטרני, בוא ואראך דבר נפלא ומשם נדע שאין להרהר ח"ו. הנה מה בצע ומה הועיל מי שהקיף העולם היקף פעם א' ולא ראה ממנו אלא כרוחב פרסות רגלו אשר בו הקיף את העולם כולו, העל זה יאמר שראה את העולם כולו, והוא לא ידע טבע ארץ א' בכללה, אבל לא יאמר זה כי אם למי שדרך אותה לגבולותיה ומחלקות מחוזיה ומדינותיה, ועל כורחך צריכים אנו ליתן גבול מה לזה.
והנראה בזה, כי ידוע שרוחב הגלגל הוא ש"ס מעלות... ...והנה מי שהקיף הארץ פעם אחת לא יצא ידי חובתו עד שירחיק ממקום שהקיף כדי שיעור רוחב מעלה א' ויחזור ויקיפנו שם וידע הארץ מה היא בהיקף שבמעלות האלו, וכן יעשה ש"ס פעמים, ואם כן עשה נאמר עליו שמדד העולם כולו.
ועתה בואו חשבון:
סיבוב אחד = 24,000 מיל = מהלך 600 יום (מהלך אדם בינוני 10 פרסאות / 40 מיל)
360 סיבובים = מהלך 216,000 יום = 591 שנה + 285 יום
החת"ס מתייחס לחוסר הדיוק שבתוצאה הסופית ואומר:
היות כן על כורחך צריכים אנו לומר א' משלשה דברים,
1) או מה שאמרו חז"ל ת"ק שנים הוא לאו דווקא שלא חשו לפ"ט שנים ט"ו ימים הנ"ל כיון שלא הגיעו לסך ק' שנים, וכוונתם ת"ק שנה ופרוטרוט, וזה נראה קצת דוחק לומר כן על מספר גדול כזה פ"ט שנה שהיא קרוב למספר מאה.
2) או נאמר שהיה חשבונם יותר מדוקדק מחשבונו של הפלוספי' שעל פיהם כ' הרמב"ם שהוא כ"ד אלף מיל, הם דקדקו יותר ואולי אינו אלא עשרים אלף מיל ופרוטרוט, ולהם נשמע שהם נאמנים יותר.
3) או אמור כשתרצה שלא כוונו חז"ל כלל לזה החשבון שכתבתי אלא לחשבון אחר ואנחנו לא נדע.
החת"ס ציין בצדק שהקפת כדור הארץ דורשת 360 סיבובים מלאים. אולם אם נחלק את העולם לקווי אורך ורוחב כמקובל, אזי יש לקחת בחשבון הבדל חשוב ביניהם. בעוד ש-180 סיבובי האורך שווים באורכם, הרי שסיבובי הרוחב הולכים ומתקצרים ככל שמתרחקים מקו המשווה (ראה איור). רדיוס כל סיבוב מתקצר לפי cos(f) [כאשר f היא הזווית שבה אנו נמצאים מעל/מתחת לקו המשווה].
אם כן סכום כל סיבובי הרוחב הוא: cos(f) S לכל טווח הזוויות מ -90 ועד +90. סכום זה עולה בקירוב 115.
לפי תיקון זה:
180 + 115 סיבובים = מהלך 177,000 יום = 484 שנה + 340 יום
והנה בזה כבר הרווחנו הרבה מאוד. התוצאה כבר קרובה ממש לת"ק שנה. הסבירו הראשון של החת"ס כבר איננה דחוקה כלל וכלל. הגיוני מאוד לעגל מ-תפ"ד שנים ו-ש"מ יום, ל-ת"ק שנה, כאשר הכוונה באמת ת"ק שנה חסר פרוטרוט.
אבל בזה לא תם הסיפור. חישוב מספר השנים נעשה עד כה לפי שנת חמה - 365 יום. תרגום של הערך הנ"ל לשנות לבנה של 354 יום (י"ב חודש) נותנת תוצאה מפתיעה:(115 + 180) * 600 / 354 = 500 שנה בדיוק!
(שני הקירובים שנעשו בכל זאת, עגול סכום ה-cos מ-114.589 ל-115 , ועיגול מספר הימים ב-י"ב חודשי לבנה ל-354 , אין בכוחם להזיז את התוצאה הסופית יותר מאשר שנה אחת בלבד.)
האם אכן יש הצדקה להשתמש בחישוב בשנות לבנה במקום שנות חמה?
מצד אחד לפני פרשת "החודש הזה לכם" לכאורה אין משמעות ללוח העברי, והמשמעות ההגיונית היחידה של המונח "שנה" היא היקף א' של כדה"א סביב השמש. מצד שני ברור מדברי רש"י בפרשת נח (ע"פ הגמרא ר"ה יא:) שמניין החודשים כן היה לפי הלוח העברי. מכיוון שציווי "שמור את חודש האביב" ניתן רק בזמן יצ"מ, אולי כן ניתן לומר שהשנים שנמנו קודם לכן היו שנות לבנה (י"ב חודש). אני מתלבט מאוד בשאלה זו, ואם יש בידכם הקוראים מקור או הוכחה לכאן או לכאן, מאוד אשמח לשמוע.
מכל מקום, החישוב החדש ודאי שיש בו להוסיף נופך של חן ויופי לדברי החת"ס ולחזק את מסקנתו:
מ"מ הועלנו להודיעך קושט דברי אמת להסכר פי דוברי שקר, כי אלו שמעת א' אמר שמהלך העולם תקפ"ט שנים ט"ו ימים הלא היית מכזבו על פניו ומשחק עליו, והנה הראיתיך בעיניך כי כן הוא על אופן שפירשתי ובררתי, גלל כן גם אתה אל תתמה אל חפץ חז"ל שאמרו ת"ק שנה, אלו היינו יודעים על איזה אופן שאמרו זה היה אמת בודאי וקרוב אל השכל בלי ספק וכל דברי חז"ל קיימים נצבים.
מה כל זה קשור לברכת החמה?
ובכן, הקשר לברכת החמה בא לידי ביטוי בשני רבדים שונים. הקשר הראשון והפחות משמעותי נוגע לנקודה האחרונה לגבי מניין השנים מאדה"ר ועד יציאת מצרים. אם אכן מדובר במניין שנות לבנה (י"ב חודש ללא שנים מעוברות) הרי ששנת 2448 שבה יצאו ממצרים הינה למעשה שנת 2375 למניין שנות החמה. מכיוון שברכת החמה תלויה אך ורק במניין זה השני, הרי ש-73 השנים החסרות, משבשות קצת את מניין שנות החמה שלנו, מבריאת העולם ועד עתה. (נקודה נוספת מעניינת היא, שתיאורטית במצב בלתי מתוקן זה של הלוח אין משמעות ל"תקופת ניסן" שהרי ניסן לא תהיה "חודש האביב". במצב הזה נוצרת מחזוריות אחרת של קרוב ל-34 שנה, שבה חוזרת חודש ניסן להיות בתקופת האביב. על פי מחזוריות זו, בשנת 2448 אכן חזר חודש ניסן להיות קרוב מאוד לתקופה הנכונה.)
תמיהה זו איננה משמעותית כל כך, שהרי ממילא על פי המדע בריאת העולם לא הייתה לפני 5769 שנים. לא ניכנס כרגע לכל הניסיונות המפורסמים ליישב סתירה זו, רק די אם נאמר שלחלק ניכר מן התירוצים אין ממש משמעות מדעית למספר 5769 ביחס לנקודת זמן הבריאה. אי לכך, התמיהה לגבי השנה המתאימה לברכת החמה, רק מצטרפת לרשימת תמיהותיו של פרופ' דניאל לסקר (לינק) לגבי ההנחות האחרות המפוקפקות שעליהם מסתמכת תאריך ברכת החמה.
הקשר השני נוגע לשיטת החת"ס בדיוק לגבי עניין קביעת התאריך. כבר צוין ברשימתו של פרופ' לסקר (לינק), שעל אף שהבסיס לברכת החמה רעוע מכמה וכמה סיבות החתם סופר פסק (שו"ת, אורח-חיים סימן נו) שברגע שגדולי ישראל פסקו את ברכת החמה כפי שהיא, העניין סגור.
אחרי דנהיגי בה עלמא עפ"י הגאונים הנ"ל וגם הרי"ף מייתי להא דאביי בפשיטות ורמב"ם ורא"ש וטור וקבעו הרב"י בש"ע ממנו אין לזוז.
קביעה זו ניתן להבין בכמה אופנים שונים.
1) כפי שהסביר פרופ' לסקר עצמו - "נדמה, שבהחלט למסורת, אפילו מסורת לא-הגיונית, יש אחיזה חזקה מאד על היהודים. נאמנות זו למסורת, היא זו ששמרה עלינו לאורך ההיסטוריה הארוכה שלנו." לטענה זו אפשר לצרף טיעון דומה ולומר שזו מעין "אתם אפילו מזידים". כמו שמצאנו בקידוש החודש גם כאן בית דין של מטה יכולה לקבוע סוג של מציאות הלכתית שאינה קשורה בהכרח למציאות הטבעית.
2) כפי שניתן אולי להבין בדברי חלק מן האחרונים, חז"ל ידעו שאין כאן מאורע אסטרונומי שניתן לראות ולזהות בעין. הברכה מתייחסת לשמש ולטבע באופן כללי ורק מצאו הזדמנות מלאכותית וקבעו זמן ומחזור להתבונן בתופעות שבדרך כלל אינן זוכות לתשומת לב ונתפשות כמובנות מאליהם. אין זה חשוב בכלל אם החישוב נכון ומדויק, מה שחשוב הוא ההכרה הפנימית בנפש המברך שיכולה להעניק למעמד את המשמעות המיוחדת והראויה.
3) על פי התשובה שביארנו למעלה, אפשר לומר שהחת"ס יוצא מנקודת הנחה שיש לדברי חז"ל עומק נסתר שאיננו תמיד גלוי לעינינו. אמנם נכון, שהחת"ס התייחס שם לאגדה וכאן מדובר על מציאות בשטח, ונכון גם שאין כאן מדרש פליאה ערטילאי אלא אי דיוק ברור ומוגדר, אבל בכל זאת סבורני שניתן ללמוד דבר מה, לגבי אמונתו הבלתי מעורערת בדברי חז"ל. בהקשר זה מעניין מאוד לחקור יותר לעומק את שיטתו הכללית של החת"ס בנוגע לטעויות מדעיות אצל חז"ל. אין כאן הכרח לומר שהוא ידחה מכול וכול את האפשרות שחז"ל יכולים לטעות בסוגיות אלו. לצערי אני אינני מכיר מספיק את שיטתו בעניין הזה. אם מישהו מביון הקוראים מכיר מחקר בנושא הוא מתבקש להאיר את עיני.
מכל האמור כאן, נמצא שברכת החמה יש בה לאשש את אמונתנו בחז"ל ובתקנותיהם, בין אם זה מכוח הנאמנות למסורת, בין מכוח חוכמתם בתורה וראייתם החדה והחודרת, ובין מכוח האמונה ברוח קודשם (ויתכן גם חיבור ליניארי של חלק/כל הגורמים הנ"ל ביחד), כל אחד לפי נטיית ליבו ומסורת רבותיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה