יצירה עם הגבלות

בספרו "אנוש כחציר", מצטט הרב מיכאל אברהם את הסופר עמוס עוז (מתוך מאמרו "כל התקוות - מחשבות על זהות ישראלית", כתר, 1998, עמוד 42):
עולם ההלכה, כמו היקום עצמו, מתחיל ב"מפץ גדול" - מתן תורה, מעמד הר סיני. מאז ועד היום, או מאז ועד תמול-שלשום, תרבות ישראל היא תרבות של מעגלי אדוות מתרחבים, של פירושים, רובד על גבי רובד. אבל ככל שמתרחקים ממתן תורה, המרחב הפרשני מצטמצם והולך מפני שהוא מאוכלס יותר ויותר. הולך ומצטמצם החלל, מפני שכל דור מוסיף ולשום דור אסור לגרוע ואסור לגנוז. הבית מתמלא רהיטים, הרהיטים מתמלאים חפצים, אין יוצא ועוד מעט כבר אין בא משום שאין מקום. בעולם ההלכה הולכת ומתעצמת הבקיאות הלמדנית, או הדבקות הקפדנית, או החריפות, או התלהבות הלבבות, בעוד היצירה הולך ומסתתם.
הרב מיכאל אברהם מתווכח עם הטענה הזו של עוז במישור הלוגי-הגדרתי, וטוען שדווקא המגבלות הרבות מעצימות את היצירתיות (הפיסקאות הבאות נלקטו מתוך עמ' 272-285, ועפ"י הבנתי נותנות תמונה די מלאה של הטיעון):
לא רק שקיומה של מסגרת אינו מגביל את היצירה, אלא הוא מהווה אפילו תנאי הכרחי לקיומה של יצירה אמתית, בעלת ערך. כפי שנראה, העובדה שהחדר מתמלא ואנחנו לא חופשיים להוציא מתוכו מה שנרצה, לא רק שאינה סותרת ליצירתיות אלא היא תנאי הכרחי לקיומה.
...
מידת היצירתיות שנדרשת מאדם כדי להימלט מכלא שמור, גדולה לאין ערוך מהיצירתיות שנדרשת ממנו לרוץ בשדה פתוח. פעולה אוטונומית שמתיישבת עם מגבלות רבות היא יצירתית יותר מאשר פעילות בתוך חופש גמור. המגבלות מחלצות מן היוצר מידה רבה יותר של יצירתיות. אם כן, קיומן של מגבלות (רהיטים בחדר) אינו סותר את היצירתיות. להיפך, זהו תנאי הכרחי עבורה. כאמור, ללא מגבלות אין יצירתיות משמעותית.
...
כמות הרהיטים שהצטברו בחדר, כלומר כמות המגבלות, רק מעשירה את אפשרויות היצירה, ובודאי לא מונעת אותה. יצירה שמתמודדת בצורה מוצלחת עם יותר מגבלות, היא עשירה יותר. יותר מחויבות למגבלות מגבירה את מידת היצירתיות הנדרשת כדי להתנהל באופן אותנטי בתוכן.

דבריו של הרב מיכאל אברהם נשמעים מאד הגיוניים. האם הם עומדים במבחן המציאות? תחליטו אתם.
האם מי שהמציא את הפסנתר גילה יותר יצירתיות ממי שמלחין לחן לנגינה בו?
האם מי שהמציא את הגלגל היה יותר יצירתי ממציא הסגווי?
מי היה יותר יצירתי - דוד המלך בתהילותיו או ר' נחמן ור' נתן מברסלב בליקוטי תפילותיהם?
מה נחשב ליותר יצירתי - חמישה חומשי תורה או "חידושי ר' חיים הלוי על הרמב"ם"?

בעיני, יצירתיות נמדדת ביכולת לחשוב מחוץ לדפוסי המחשבה של הדור/החברה בה היוצר חי, הוא איננו נמדד ביכולת לחשוב במגבלות שהיוצר לקח על עצמו. יכול להיות שהיכולת ליצור בתוך אותן מגבלות הינן התנאי ליצירה, אך ברור לי שאין הוא נמדד עפ"י המגבלות הללו ולא ניתן לומר שככל שהמגבלות יהיו גדולות יותר אז בהכרח שהיצירה תהיה גדולה יותר.