תמיד חשבתי שיש איזה שהוא השלמה עם המצב מצד ראשי הישיבות ושמחתי מאד לשמוע את הרב עזריאל אריאל אומר בכנס צהר האחרון שכשם שלפני עשרים שנה המכינות הקדם-צבאיות היו צו השעה, כך כיום צו השעה זה להקים מסגרות לבוגרי ישיבות ובוגרות שרות לאומי.
כבר יצא לי לשמוע מספר תאוריות על הגורמים לתופעה הזאת. לא מזמן תלמיד חכם אחד אמר לי שהבעיה נובעת מחוסר מוכנות ליציאה לעולם הגדול, אחרים הסבירו לי שעצם ההימצאות מחוץ למסגרת יוצרת מצב שקשה לאדם להישאר ברמתו הרוחנית. גם לי הקטן יש תאוריה, שאני לא חושב שיורדת ברמתה מהתאוריות האחרות ששמעתי.
אני, כמו הרבה מבניה של הציונות הדתית גדלתי במסלול מסוים. זה התחיל בבית ספר ממ"ד, המשיך בישיבה תיכונית לאחר מכן בחרתי ישיבת הסדר והתחלתי ללמוד בה. התגייסתי במסלול ההסדר וחזרתי לישיבה בתום השירות הצבאי. אך כשהתקרבתי לסופה של שיעור ה', התחלתי לשאול את עצמי איפה נמצא ההמשך של המסלול. אני בטוח שהרבה מבוגרי הישיבות מגיעים לאותו מצב ולאחר שהם למדו ואף הצטיינו בלימודם בישיבה לא ברור להם לאן המקום הנכון שבו הם אמורים להמשיך. על פי רוב, אף אחד בישיבה לא מציע את עזרתו והכוונתו. לפחות אני אינני מכיר מישהו שראש הישיבה פנה אליו ביזמתו ואמר לו: משה, חשבת פעם ללכת בכיוון של פסיכולוגיה, כימיה, רפואה וכד'. חוסר הנכונות של גורמים בישיבה לתת הכוונה ברורה (זה לא צריך להיות לכיוון מקצוע מסויים, זה מספק אם נותנים הכוונה לכיוון בחירת מקצוע מסויים), גורם לכך שהאדם שכן מעוניין ללכת בכיוון של לימוד מקצוע מסויים מרגיש (במודע או שלא במודע) שעל מנת לצאת מהישיבה לכיוון בו הוא בחר עליו "לבעוט" בישיבה. ה"בעיטה" הזו לפעמים מוצאת את ביטויה מיד ולפעמים היא יוצאת לפני השטח רק כחלוף מספר שנים.
בכל מקרה, לא באתי הפעם רק להלין על המצב, אלא לשתף בבשורה משמחת. אכן קמו מספר אברכים חרוצים והם מנסים להקים עתה במספר ערים בארץ בתי מדרש ולימוד בחברותות לבעלי-בתים בוגרי ישיבות, על מנת להשאיר טעם של בית מדרש בפיהם. ביוזמה לוקחים חלק מספר ישיבות הסדר חשובות, וראשי הישיבות של אותם מוסדות התחייבו לבוא מדי פעם ולמסור שיעורים בבתי מדרש אלו. השבוע בית המדרש הישיבתי-קהילתי נפתח במודיעין, ואם יש מבין הקוראים תושבים מהאזור, הם מוזמנים לקחת חלק בפרוייקט חשוב זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה