שמיטת כספים - "פקדונות" בבנק

אחד הקוראים הקבועים, נתנאל, העלה בתגובה לרשימה הקודמת את עניין שמיטת הכספים בנוגע לפקדונות שיש לכל אחד בבנקים. להלן דבריו של הרב יעקב אריאל מתוך החוברת "באהלי שדה", הוצאת מכון התורה והארץ, אב תש"ס, פרק כח.

האם גם הפקדונות שלנו בבנקים יישמטו?
המונח "פיקדון" מחייב הבהרה. מי שהפקיד דבר אצל חבירו על מנת שהלה ישמרנו ויחזירנו לו כמות שהוא כעבור זמן - זהו פיקדון, והתורה לא פטרה את השומר מלהחזיר את הפיקדון לבעליו. בדומה לזה מי שהפקיד כסף בכספת בבנק, אשר יוחזר אליו בעינו. כלומר, אותם שטרות שהופקדו בכספת - הם הם שיוחזרו לבעליהם. אדם כזה, כספו יוחזר לו גם אחרי שנת השמיטה. אך כשאנו "מפקידים" כסף בבנק אין אנו מקבלים חזרה את אותם השטרות. אנו מקבלים שטרות אחרים. נמצא שלא הפקדנו כסף בבנק, אלא הלווינו כסף לבנק בתנאים מסוימים, ועל הלואה חל בעיקרון דין שמיטת כספים. ונמצא לפי זה שכל פקדונותינו בבנקים לא יוחזרו לנו אלא ייהפכו לרכוש הבנקים... (הנקודות במקור)

לשאלה האם הבנק הוא בגדר "אחיך" הוא מתייחס בהמשך:
אמנם מקובל להתייחס אל החברה בע"מ כאל גוף משפטי מופשט, המנותק מבעלי המניות, ולכן אין בעלי המניות משועבדים אישית לפרוע את חובות החברה. ואם כן, גם בנק הוא גוף משפטי כזה שלא חלות עליו מצוות או עבירות, ואינו מצווה, אפוא, להימנע מלנגוש את הלווים בשמיטה. ולא היא. היצירה המשפטית הזאת של החברה בע"מ היא יצירה מלאכותית, שנעשתה מראש בהסכמת החברה האנושית למטרות כלכליות. לכן הלווה מחברה כזאת מוותר על זכות הגבייה האישית מבעלי המניות. אולם מעיקר הדין כל בעלי המניות הם שותפים הן לזכויות והן לחובות של החברה, ולכן ההלכה מתייחסת לחברה כאל שותפות כגילה, שהלכות שמיטה חלות עליה.

לסיכום, האם צריך לכתוב פרוזבול על ההפקדות בבנק:
מי שאינו רוצה לוותר על זכויותיו חייב אפוא לכתוב פרוזבול לפני סוף שנת שמיטה.

מדבריו של נתנאל נראה שיש חולקים על דבריו של הרב אריאל. אינני בקיא בנושא ואשמח אם מישהו יכול להפנות אותי למאמרים בעלי דעות שונות מזו שמציג הרב אריאל.

יש להוסיף, שנראה שאין עניין לא לחתום על פרוזבול. שכן אדם שאין לו הלוואות, איננו מקיים מצווה בזה שהוא לא חותם על פרוזבול ואם יש לו הלוואות שהוא מתכווין לגבות (גם אם יש ספק אם הם בגדר הלוואות) ודאי שהוא צריך לכתוב פרוזבול.