קראתי עד כה כשליש מספרו החדש של הרב פרופ' יוני גרוסמן "תורת הקורבנות", ובמהלכם ניסיתי לסכם את עיקרי הדברים בציוצים הבאים. כמובן, שיש ספוילרים.
אני קצת מתלבט אם יש תועלת למאן דהוא באופן הזה של "לייב טוויטינג". אשמח לקבל הערות/תגובות בנושא.
ננסה לעשות "לייב טוויטינג" לספר "תורת הקורבנות" של פרופ' יונתן גרוסמן.#תורת_הקורבנות_גרוסמן
— Rav Tzair (@ravtzair) October 31, 2021
זהירות ספוילרים! pic.twitter.com/o6oF127NwZ
הספר בן למעלה מ600 עמוד, והוא עוסק בעשרת הפרקים הראשונים של ספר ויקרא.#תורת_הקורבנות_גרוסמן
— Rav Tzair (@ravtzair) October 31, 2021
המחבר מוסיף ונוטה לכיוון טעם רביעי:
— Rav Tzair (@ravtzair) October 31, 2021
רצון להתקרבות אל הקב"ה, מעין התפילה, אך ללא מילים, ובמעשים.
על פי זה, תפילת "רצה ה"א בעמך ישראל ואשי ישראל תקבל ברצון" נאמרה בזמן המקדש בסיום עבודת התמיד לבקש שהקורבן יתקבל ברצון. וכך מתפתח מעין שיח בין המקריב לבין ה'. #תורת_הקורבנות_גרוסמן
ולא אכפת לי שאלו כללי האקדמיה, זה פשוט צורם.#תורת_הקורבנות_גרוסמן pic.twitter.com/4xdy31fXNS
— Rav Tzair (@ravtzair) October 31, 2021
פרק 2: היכן מתחיל ספר ויקרא?
— Rav Tzair (@ravtzair) November 1, 2021
התחביר החסר של הפסוק הפותח את ספר ויקרא "ויקרא אל משה", במקום "ויקרא ה' אל משה", מורה שיש כאן המשך לחתימת ספר שמות:
"ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד... וכבוד ה' מלא את המשכן... ויקרא אל משה"#תורת_הקורבנות_גרוסמן
כך מתגלה שיש למשכן שלושה תפקידים, כשכל חומש עוסק באחד מהם:
— Rav Tzair (@ravtzair) November 1, 2021
1. היות המשכן בית ה' - ספר שמות.
2. מקום לבוא ולעבוד בו את ה' - ספר ויקרא.
3. מקור הענן המוביל את מסעי בני ישראל - ספר במדבר.#תורת_הקורבנות_גרוסמן
קורבן מן הזכר או מן הנקבה - נראה שזה בא לסמל אם הקרבן הוא מצב מידת האהבה או מצד מידת היראה.
— Rav Tzair (@ravtzair) November 2, 2021
סמיכה - שני תפקידים: א. מינוי שליחות. ב. העברת דבר מה מהסומך לנסמך.
— Rav Tzair (@ravtzair) November 2, 2021
נראה שכאשר המקרא מדגיש שהסמיכה בשתי ידיים, מתווסף התפקיד השני.
פרק 4: שתי רשימות הקורבנות
— Rav Tzair (@ravtzair) November 3, 2021
סדר הקרבנות המופיע בפרשת ויקרא (הפונה לעם) שונה מהסדרה המופיע בפרשת צו (הפונה לכהנים).
נראה כדברי רמב"ן שבפרשת ויקרא הסדר הוא: קורבנות נדבה, קורבנות חובה, ואלו בפרשת צו הסדר הוא: קדשי קדשים, קדשים קלים.#תורת_הקורבנות_גרוסמן
ומדוע התורה הפכה את הסדר וכתבה קודם את הפרשה שנאמרה באיחור?
— Rav Tzair (@ravtzair) November 3, 2021
כדי להעדיף את הפרשה המכוונת לעם ישראל כולו, על פני הפרשה הפונה רק לכהנים.
מדובר בבשורה של התורה המתרחקת מהנוהג המקובל אצל עמי קדם האומרת שרק לאליטה יש מקום בעבודת האל.
פרק 5: "אדם כי יקריב" - על נקודת ההתחלה
— Rav Tzair (@ravtzair) November 7, 2021
הציווי על הקורבנות אינו מתחיל בציווי, אלא בהכרה ברצון של האדם להביא קורבן. לאחר הכרה זו, התורה מאפשרת למלא את הרצון באופנים שיפורטו.#תורת_הקורבנות_גרוסמן
באופן כללי ניתן להגדיר כך את משמעות קורבן העולה, הקורבן המבקש להפגיש את האדם עם האל. איסור האכילה ממנה מבטא את המרחק שלא ניתן לגשר עליו בין האדם לאל.
— Rav Tzair (@ravtzair) November 8, 2021
פרשת ויקרא מתעלמת מכך שיש אש קבוע על המזבח, ומורה לכהנים להבעיר אש בטרם יקטירו את האיברים. הדבר בא לבטא שהאש גדלה, במיוחד, כציפייה לקראת הקרבן.
— Rav Tzair (@ravtzair) November 9, 2021
העוף אינו נתפס בתורה כחי, כמו הפר והכבש, אלא כמעמד ביניים בין חי וצומח.
— Rav Tzair (@ravtzair) November 10, 2021
עולת העוף בשל כך אינה נשחטת, ואין בה עבודת דם כמו אצל הבהמות. עולת העוף הוא יותר הקרבה של בשר, ולא של נפש חיה, על המזבח. בשל כך הוא גם נעדר מהכותרת הפותחת את קרבן העולה.
העולה עולה כולה למזבח. קורבנות אחרים הנאכלים לכהנים, חלק מהקרבן מוגש למזבח, וחלק אחר ניתן לכהנים.
— Rav Tzair (@ravtzair) November 14, 2021
המנחה הוא בעל מעמד ביניים. כל המנחה מוגשת למזבח, הקומץ והשיריים, הקומץ מוקטר והכהנים מקבלים את חלקם מהמזבח.
ככזה, המנחה קרוב יותר לעולה, שגם הוא מוגש כולו למזבח.
העולה והשלמים נמצאים בשני קצוות של ציר: מביא העולה מרגיש מרוחק והוא מבטל את עצמו לחלוטין לא-ל. מביא השלמים בעצם כורת מין ברית שלום עם הא-ל.
— Rav Tzair (@ravtzair) November 14, 2021
אפשר לראות בסוגי המנחות השונים כקרבנות העומדות בתווך בין ההתבטלות המוחלטת של מקריב העולה לבין הדבקות בה נמצא מקריב השלמים.
#תורת_הקורבנות_גרוסמן pic.twitter.com/p5ixVxcduu
— Rav Tzair (@ravtzair) November 21, 2021
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה