פולמוס אניות "צים" – הפלגה הכרוכה בחילול שבת

בשנות החמישים של המאה שעברה התעוררה סערה הלכתית. המעורר הראשי היה הרבי מלובביץ'. אוניות צים היו בבעלות מדינת ישראל. רוב העובדים בהם היו יהודים. הרבי מלובביץ' נשאל אם מותר להפליג בספינות אלו מארץ ישראל לארה"ב, או הפוך. שכן, באוניות מחללים שבת.

הרבי הפנה את השאלה לרב הראשי באותה תקופה, הרב יצחק אייזיק הרצוג באגרת מחנוכה תשי"ב (קישור):

פונים אלי נוסעים מהתם להכא ומהכא להתם בענינים שונים, ומתעוררת שאלת אופן הנסיעה. ולזאת אבקש את כהדר"ג שליט"א להודיעני אם עשו איזה תיקון, וטעמו ונימוקו עמו, להתיר הנסיעה בספינה ישראלית שנוסעת גם בש"ק.

כמה שבועות לאחר מכן הוא כותב לרב שלמה יוסף זוין שהוא עוד לא קיבל תשובה מהרב הראשי (קישור). לא ידוע לי אם הרב הרצוג ענה בסופו של דבר למכתבו של הרבי.

כמה שנים לאחר מכן, בתמוז תשט"ז הרבי פונה במכתב לרבנים הראשיים (קישור), ובו הוא כותב כנגד כל מיני שמועות שהגיעו לאזניו על התירים שונים להפעלת האניות בשבת:

באמת אין כל הנ"ל צריך אריכות, ולא באתי בשורותי האמורות, אלא מפני ששמעתי לתמהוני, שיש שני סוגים "מתירים" הפעלת המכונות ונסיעת האניות בשבת מפני ב' טעמים הפכיים: סוג אחד אומר שאין כל צורך לתפיסת יד אדם כיון שבמשך כל המעת לעת האני' מתנהגת בפועל באופן אווטומאטי; וסוג שני אומר היפך הגמור, שיש סכנה או עכ"פ ספק סכנה באם לא תופעלנה המכונות ע"י בנ"א, וצריכות הן השגחה מיוחדת, וסכנה גדולה... בהעמדת האני' בלב ים.
[...] בכדי לצאת ידי כל הטוענים, מביא אני עוד טעם הנשמע באויר, והוא שהעמדת האני' או הפסקת הנסיעה מעת לעת קשורה בהיזק כספי גדול, ולכן יחסרו האמצעים הדרושים לקנית נשק וכו' וכו'. אבל מובן שמטעם זה אין כל מקום למלחמה על שמירת השבת בבתי החרושת ובשדות וכו' אשר באה"ק ת"ו, שהרי ע"י שביתתם בשבת ההיזק הכספי עוד יותר גדול מהיזק הכספי אשר ע"י שביתה בנסיעת האניות.

 את המכתב הנ"ל שלח הרבי גם לרב משה פיינשטיין שמשיב לרבי בחודש אב תשט"ז (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן צב):

בדבר הנסיעה בספינות שמנהיגיה הם ישראלים ח' מנ"א תשט"ז. מע"כ ידידי הרה"צ הגאון המפורסם מוהררמ"מ שניאורסאן שליט"א האדמו"ר מליובאוויטש.
את מכתבו אלי והעתקת מכתבו להרבנים שבא"י קבלתי אבל ידע כ"ג שאין שייך כלל להוראתי, כי זה ברור ופשוט שאסור למנהיגי הספינה לחלל שבת אף אם יפליגו ביום א' כי ליכא שום סכנה בזה"ז להעמידה בים וגם ידוע לכל אף לאין יודע פרטיות הנהגת הספינה, שאף אם הולך ע"י אוטומאט נמי צריכין לאנשים שיעשו מלאכה, ולכן אין שום היתר לחלל שבת להוליך הספינה וגם ע"י עכו"ם יש לאסור וח"ו לפני להתיר, ואיך עלה זה על דעת הו"ג שאתיר דבר כזה, וגם ידוע ומפורסם לכל מה שאמרתי בזה בפירוש שאסור להם להוליך הספינה. אך שאלה זו לא נשאלה לפנינו כי אין שייך לשאול זה באמעריקא /באמריקה/ והרשעים אין שואלין שאלות.
והשאלה שבכאן היא רק לאיזה יחידים אם מותרין ליסע בספינה זו אף שהם לא יעשו מלאכה הא יעברו על הנאה ממלאכת שבת שעבר ישראל במזיד, שע"ז הוריתי שלא חמור זה ממלאכה ממש שאם הפליג באב"ג מותר אף בידוע שיהיה אח"כ פקוח נפש ויצטרך לעשות מלאכה ולהנוסע יהיה פ"נ דאין בידו להעמיד הספינה. והוא מותר עוד מכש"כ דאין עושה מעשה ובע"כ הוא נהנה, וגם יש שאינם נהנים כלל דלא איכפת להו כלל אם יהיו בדרך עוד יום.
אבל מ"מ אין להתיר אף בג' דקמי שבתא מטעם שנימא שיש מצוה בהנסיעה כהי"א שהביא המג"א ס"ק ט"ו, דהיתר מצוה כיון שהוא עכ"פ דבר איסור אין להתיר אלא באי אפשר ליסע באופן אחר שזה לא שייך בזמננו שיש ספינות אחרות של א"י מאמעריקא וממדינות אחרות. אבל ההיתר דקודם ג' ימים שהוא אינו מחוייב להזהר עתה מלהכנס לדבר שיהיה סכנה בשבת ויהיה מוכרח לעבור איזה איסור דשבת, שליכא איסור כלל דלכן אף שלא לצורך כלל מותר כגון רק לטייל בעלמא, יש להתיר אף שיכול גם ליסע בספינות של נכרים מאחר שיש לו רצון וצורך הנאה גופנית או טעם אחר ליסע יותר בזו אף שאין בזה דבר מצוה. זהו מה שהוריתי וזהו טעמי ונימוקי. ובודאי היה מן הראוי אם אפשר לעשות תקנה לאסור לכל ישראל ליסע עמהן אולי ימנעו הרשעים מליסע בשבת אלא להעמידה באיזה נמל אבל זה אפשר רק לרבנות הראשית שבא"י, ועד שיתקנו שהנידון הוא רק לאיזה יחידים אין לאסור להם בג' ימים הראשונים.
והנה לא היה נוגע למעשה מכיון שהפליגה בע"ש שאסור, אבל אם היתה מפלגת באב"ג ודאי היה צריך להזהירם להרוצים ליסע מליהנות מהאור וכדומה שנעשים בשבת וגם אמרתי כן בפירוש וכדהעיר הו"ג.
ידידו מוקירו בלו"נ, משה פיינשטיין

הרב משה פיינשטיין כותב לרבי שאמנם זה פשוט שאסור להפעיל את האניות בשבת, אך הוא לא נשאל את השאלה הזאת. ובדבר השאלה שהוא כן נשאל, האם ליהודי מארה"ב או מארץ ישראל מותר להפליג באניות אלו, הוא מצדד שיש אופנים בהם אפשר להתיר. וזאת, אם הספינות יפליגו בחציה הראשון של השבוע. אך מכיוון שבמציאות הספינות מפליגות בחצי השני של השבוע, ההיתר אינו מציאותי, ולכן יש להעדיף אניות של גויים.

הרבי הגיב לדבריו של הרב משה פיינשטיין כמה ימים מאוחר יותר (קישור). בין היתר הוא טען שיש להפעיל לחץ כלכלי על בעלי האניות לשמור שבת. בנוסף, יש בזה חילול השם לעיני העמים ולעיני חלק מעם ישראל שרואים שאפשר לחלל שבת באין מפריע:

בטח גם לכת"ר ידוע המצב שבעוה"ר בעלי האניות ישמעו לפס"ד השו"ע באם יהי' מתן שכרם בצדם, יותר נכון באם יראו שהעדר קיום הפס"ד יגרום להפסד מעות, פירושו שיוגרע מספר הנוסעים, שילוח הסחורות ע"י אניותיהם וכו', ולכן כל הנוסע באני' מחליש עי"ז האפשריות שישמעו הנ"ל לפסק התורה, וכיון שנסיעת האני' ברור שאסורה אפילו באם תפליג ביום א' וכדברי כת"ר במכתבו, הרי נתינת היתר ח"ו לנסוע באני' זו אפילו אם הי' ההיתר ברור מכל וכל, שולל האפשריות שסו"ס יתוקן חילול שבת בפרהסיא ובמלאכות דאורייתא ע"י בעלי האניות.
שבנדון דידן מחוייב כאו"א להשתדל במניעת זה לא רק מפני הענין דכל ישראל ערבים זב"ז, אלא שמפני בעיני או"ה ובעיני חלק חשוב מעמנו בנ"י אניות אלו מייצגות כל בני ישראל ונחשבים לרכושם, היינו שכל בני ישראל הם הבע"ב בזה, ובקשר לזה לא אוכל להתאפק מלהביע תמהוני ועוד יותר צערי הגדול אשר אגודה"ר שותקת בכל הענין, אף שבודאי נודע גם להם שהלחץ בהנוגע לדתיות באה"ק ת"ו הוא דעת הקהל בארצוה"ב, ולו לא היו נפחדים מענינים שהם פחד שוא ומגלים דעתם ברורה בהנוגע להנהלת האניות וכן בהנוגע לשארי עניני יהדות אשר שם, ברור אשר המצב שם הי' שונה לגמרי מאשר שהוא עתה, והטענה הכוזבת דיש שם מרא דאתרא וכו', מובן שאין לה כל אחיזה במציאות כיון שידוע שהמלחמת מגן על הדת של הרבנים באה"ק ת"ו תלוי באם יראו שעוזרים להם מארצוה"ב, כיון שמכאן בא הממון והכסף יענה גם את הנ"ל.

באשר להיתרו של הר"מ פיינשטיין להפליג בספינה כזו כל עוד ההפלגה יוצאת בחצי הראשון של השבוע, חולק הרבי וכותב שהיתר כזה שייך רק כשאין ברירה אחרת. אך במקרה הזה יש ברירה אחרת, להפליג בספינה של גויים, ולכן אין להתיר.

גם הרב וייס, בעמ"ח "מנחת יצחק", נדרש לשאלת ספינות צים, בעקבות פנייה מהרבי. הוא מסכים לדברי הרבי וכותב לאסור, הגם שהוא מבין את הקושי לאסור את הדבר (שו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן לט):

סוף דבר שיש לפנינו ענין מסובך מאד, שמצד אחד קשה לנו מאד, על ההכרח למנוע מלנסוע באניות ישראליות, אם המה נוסעים בשבת, ומצד שני החוב של קיום הדת תוה"ק, מכריח אותנו להורות כן, וצדקו דברי הה"צ הנ"ל, שכתב שם, שאם חלק גדול של נוסעים, ישמעו להוראות מורי הוראה בישראל, וימנעו מלנסוע באניות הנוסעות גם בש"ק, קרוב לודאי שעל כל פנים, חלק מאניות ישראליות, יסדרו זמני נסיעתן, באופן שביום השבת קודש ינוחו, ובזה החיוב עלינו לעשות בזה, כל מה שביכלתנו, וגם לפנות אל בעלי האניות, להזהירם על זה, ואולי ישמעו ויצייתו לדברנו, כאשר ידעו מה שלפניהם.

כיצד פעלו ברבנות הראשית לנוכח המציאות הזאת?

בשנת תשט"ו מפרסם הרב אליעזר ולדנברג, בעל הציץ אליעזר, ספר בשם שביתת הים. הנה עמוד השער שלו (קישור):

בהקדמה לספר כותב הרב ולדנברג שהוא נשלח מטעם "המועצה למען השבת בראשות הרבנות הראשית לישראל" לבקר בנמל חיפה וללמוד את הנושא לעומקו. בספר הוא מפרט את מסקנותיו ההלכתיות בנושא, שנראים תואמים לאלה של הרב משה פיינשטיין. אלא, שבהקדמה לספר הוא מציין שני דברים חשובים:

1. אין זהות בין היתר ליחיד לבין היתר לרבים. הוא מצטט את דבריו של בעל העקידת יצחק בפרשת וירא על כך שהיתר ציבורי הוא חמור מאד, וזו היתה חטאת סדום.

2. הוא אינו מקבל את ההנחה שלא ניתן להפעיל את האניות בשבת ע"י גויים (קישור):

אמנם הויכוח סביב הפעלת אניות צים בשבת אבדה מן העולם עם הנגשת הטיסות המסחריות. אך הדיון אודות האם להעדיף שיקולים הלכתיים צרים המקלים על חייו של היחיד, או שיקולים הלכתיים רחבים המקשים על היחיד אך פועלים לטובת הציבור, נשאר אתנו עד ימינו אנו.