בשבת האחרונה, בשעה שלמדתי את הפסוקים הבאים (ויקרא פרק יט):
אך כשמעיינים במקומות אחרים בתורה מתגלה משהו, שלי היה חידוש. כמעט בכל מקום בתורה בו מוזכר "גר" לבד, ללא הוספת המילה "תושב" בפירוש, הרי שחז"ל הסבירו שמדובר בגר צדק. הנה כמה דוגמאות:
- שמות פרק יב:
(לג) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ:
(לד) כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
הרהרתי לעצמי בנושא הגיור, שעלה לאחרונה לכותרות, במסגרת תעמולת הבחירות והרכבת הקואליציה.
פסוקים אלו מפורשים ע"י חז"ל כעוסקים בגר-צדק. כך מפרש רש"י:
לא תאמר לו אמש היית עובד עבודה זרה ועכשיו אתה בא ללמוד תורה שנתנה מפי הגבורה:
אמנם, ישנם מהראשונים שפירשו את הפסוק על גר התושב (אבן עזרא ויקרא פרק יט פסוק לג):
וכי יגור אתך גר הזכירו אחר הזקן, והטעם כאשר הזהרתיך לכבד הזקן הישראלי בעבור שאין לו כח, אזהירך על הגר. שכחך גדול מכחו, או בעבור שאין לו כח שהוא בארצך ברשותך:
אך רוב ככל הפרשנים, ובודאי אלו שהולכים בעקבות חז"ל, מסבירים פסוקים אלו על גר צדק.
כך גם מוסברים הפסוקים המקבילים לפסוקים אלו בפרשת משפטים (שמות פרק כב)
(כ) וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:
ספר החינוך מצוה סג:
שנמנענו מלהונות הגר אפילו בדברים, והוא אחד מן האומות שנתגייר ונכנס בדתינו, שאסור לנו לבזותו אפילו בדברים, שנאמר [שמות כ"ב, כ'] וגר לא תונה.אך בכל הדוגמאות הללו, לא מובן מדוע ראו חז"ל צורך להסביר שהפסוק מדבר אודות גר צדק, ולא אודות גר תושב. במיוחד כאשר הסבר הפסוקים אודות גר צדק יוצר קושי גדול להסביר את הטעם שנותנת התורה לציווי: "כי גרים הייתם בארץ מצרים". והלוא עם ישראל לא היו גרי צדק במצרים, אלא גרי תושב?! זאת ועוד, שאם הגר עבר גיור והוא כישראל לכל דבריו, לא ברור מדוע התורה צריכה שוב ושוב לצוות שיש להתייחס אליו כאל ישראל.
אך כשמעיינים במקומות אחרים בתורה מתגלה משהו, שלי היה חידוש. כמעט בכל מקום בתורה בו מוזכר "גר" לבד, ללא הוספת המילה "תושב" בפירוש, הרי שחז"ל הסבירו שמדובר בגר צדק. הנה כמה דוגמאות:
- שמות פרק יב:
(מח) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיקֹוָק הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ:
(מט) תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם:
- שמות פרק כ:
(י) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:
- שמות פרק כג:
(ט) וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:
- ויקרא פרק טז:
(כט) וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם:
- ויקרא פרק יט:
(י) וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
- במדבר פרק יט:
(י) וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה אֶת בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לְחֻקַּת עוֹלָם:
על פי זה יוצא דבר מעט משונה, שבפסוקים רבים המונח "גר" מתייחס לשני דברים שונים לחלוטין. כך לדוגמא (דברים פרק י):
(יט) וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:
מתפרש כך: ואהבתם את הגר (צדק) כי גרים (גרי תושב) הייתם בארץ מצרים.
אשמח להארות בנושא.
19 תגובות:
זה אופיו של מדרש הלכה... הגר במובן ההלכתי שונה מן הגר של פשוטי המקראות, ואין ברירה אלא לדורשם.
בהנחה שהאבחנה שהעלית נכונה (גם לי היא חדשה), היא ממחישה את היישום של כלל טכני וקבוע מראש לדרשת הפסוקים, גם כאשר התוצאה מאולצת.
בכל אופן, לגבי הקושי בפספוק "ואהבתם את הגר", אפשר לפרש שאנו מצווים למנוע מן הגר להרגיש מופלה כפי שהרגשנו אנו במצרים. הסיבה אמנם שונה, אבל התחושה אינה שונה בהרבה. (אגב, זה נכון גם לחוזרים בתשובה בימינו)
אלחנן - הכלל הטכני הזה נקרא "גזרה שווה".
לענין הגרים - למה לא להניח שבני ישראל במצרים אכן היו כענין "גרי צדק" - הרי הם עבדו שם ע"ז?
אולי אפשר לומר שגם בני ישראל במצרים ניסו להטמע ולהדמות למצרים ובכ"ז שועבדו ולכן התורה מצווה עלינו במיוחד לאהוב את גרי הצדק מאחר והם באו להיות כמונו ורוצים להטמע בעם ישראל, ובכ"ז יש לנו רתיעה מהם, עלינו להתעלם מעברם (אולי גם מהההוה הלא מושלם שלהם) ולקבלם כיהודים לכל דבר.
גר תושב אע"פ שהוא שומר שבע מצוות בני נח הוא בכ"ז שונה ולא מעונין להטמע בעם ישראל, אין איזו מצווה לאהוב אותו במיוחד יותר מסתם יחס אנושי רגיל לכל גוי (לי זה פשוט שיש כזה דבר בתורה)
חגי,
א. לא נכון - בגזרה שוה מקישים בין שני עניינים על סמך מילה דומה או ביטוי משותף. האבחנה בין 'גר צדק' ל'גר תושב' אינה כזו. בכלל, צריך קודם ליצור את המושגים האלה, הם אינם קיימים בפשוטי המקראות.
ב. לא הבנתי: הנימוק לאהבת הגר הוא הנסיון הכושל של בני ישראל להיטמע בקרב המצרים?!
(את זה שיוצאי מצרים עצמם עברו מעין גיור אני מוכן לקבל, אבל זה לא קרה "בארץ מצרים")
הלכות גיור לא מופיעים בתורה שבכתב ונלמדו בכריתות ט ע"א בדרשה: "ככם כגר יהיה - ככם כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים".
אבל די ברור שהמושג היסודי של גיור מתבסס על אחד הפסוקים שהבאת: "וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו". לפי הפשט זה דין מיוחד בקרבן פסח ש"כל ערל לא יאכל בו". אבל לפי חז"ל זה לא יצא ללמד על עצמו אלא על הכלל כולו, שכל דיני גר שבתורה זה רק בתנאי שהתבצעה פעולה אקטיבית של קבלת גרות.
אלחנן,
א. הרעיון של גזרה שווה הוא שמשמעות משפטית של מילה בתורה נלמדת ממקום אחר בו כתובה המילה ושם המשמעות מובנת. המילה "במועדו" שכתובה בקרבן תמיד משמעותה המשפטית "במועדו אפילו בשבת", זה לא סתם ענין טכני (לפחות לא ברעיון). לכן אפשר ללמוד מפסח מה משמעות המילה "גר" בתורה.
ב. כן. זה הכיוון שחשבתי עליו - בנ"י במצרים ניסו להטמע (לא משנה שזה מעשה שלילי) ונדחו ואף שועבדו. עכשיו שהם יודעים איך ההרגשה הזאת - התורה מצווה עליהם לאהוב "כמוך" את הגרים שמנסים להטמע בעם ישראל.
חגי,
מושג הגרות בתורה שבכתב אינו זהה עם אף אחד משני המושגים של חז"ל. לפני שלומדים ממקום אחד למקום אחר (מה להלן גר צדק אף כאן גר צדק), צריך להגדיר את המושגים עצמם.
דוד,
אם בכך היה הענין מתמצה, לא היה נוצר מושג של גר תושב. ממתי יוצא מקום אחד ללמד על חצי מן הכלל?
אלחנן,
יש שני פסוקים שעוסקים במפורש בגר תושב שלא נחשב מכלל ישראל ושעליו לא נאמר "כגר כאזרח": "וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו", ו"לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תיתננה ואכלה".
פשוט וברור שהתורה לא התיחסה לגרי צדק, וכל התאור שלה את הגרים הוא של אנשים זרים שבאים לגור בקרב עם היושב על אדמתו - בדיוק כמו אברהם אבינו, שהוא גר ותושב בקרב בני חת, תושבי חברון.
דוד,
וגם "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה".
מיכה,
חכיתי כל היום שמישהו יכתוב את התגובה שכתבת. גם לי זה היה פשוט וברור. אך יש פסוקים שקשה מאד לומר עליהם כך. וכי למה שהתורה תצוה על הגוים הדרים בא"י על מצות אפר פרה אדומה? [וחוץ מזה גם ישמרו שבת ויום הכיפורים...]
לרב יואל בן-נון יש איזה מהלך שבו הוא טוען שהמעמד ביהושע כ"ד בשכם הינו מעמד גיור לגרי התושב בארץ. גיור ממש, לא ז' מצוות בני נח. לפי מהלך כזה אפשר לומר שהתורה השוותה לחלוטין את דין גר התושב עם דין גר הצדק.
זה מהלך יפה, אך הוא יוצר קושי גדול בהבנת השתלשלות ההלכה, לדעתי.
דוד,
הפסוקים האלה לא עוסקים בגר תושב במובן של חז"ל - נכרי הפטור מכל המצוות כמו גוי שגר בחו"ל.
התיאור של מיכה ("אנשים זרים שבאים לגור בקרב עם היושב על אדמתו") הוא נכון לגבי האנשים אליהם מתייחסים, אבל אין זה מושג גר תושב של חז"ל. הדרישות מאנשים אלו, לפי פשוטו של מקרא, מחמירות לעומת הדרישות של חז"ל מגר תושב.
ושוב: אם בא מקום אחד ולימד על אחרים - מדוע לא לימד על כל המקומות? לפי פשוטו של מקרא, בתורה יש מושג אחד של גרות ולא שנים.
רב צעיר,
יש ציוויים שזה ממש מתבקש לדרוש שכל החברה תשמור עליהם. על מה שנוגע לפרהסיא הוא כזה, ודאי שמירת שבת ויום הכיפורים.
למעשה התשובה לתמיהתך נעוצה בשינוי תפיסה שאנו לא רגילים אליו, בגלל שאנו מחילים אוטומטית את הקטגוריות של חז"ל על הכתוב. הפורמליסטיקה של תהליך ההצטרפות לעם ישראל, ויצירת קטגוריות של 'גר צדק' (=יהודי גמור) ו'גר תושב' (=גוי גמור שנקלע לכאן), פשוט אינן קיימות בתקופת המקרא. בפשטות, אנשים שבאו לגור בחברה זרה עברו תהליך של טמיעה תרבותית וכך גם מי שבא לגור בארץ ישראל. מעמד הגר לפי פשט המקראות הוא של שותף חלקי בדרך פנימה לעם ישראל. אין שום רגע מוגדר בו נכרי הופך ליהודי (דברי הרב יואל בן-נון הם אנכרוניסטיים). הזמן עושה את שלו, כפי שמראות דוגמאות כמו בני קיני חותן משה או בית הרכבים, שנטמעו לבסוף בעם ישראל.
אלחנן צודק - אפילו המלבי"ם כותב ('התורה והמצווה', אחרי-מות, סי' עה): "כי שם 'גר' לא הונח מצד הדת , רק מצד שגר בארץ לא לו, אם ברחוק או בקרוב", והפעם הראשונה שמופיע 'גר' בתורה הוא (בר' טו יג): "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ ***בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם***".
זו גם דעת יחזקאל קויפמן ב"גולה ונכר" (חלק ב, עמ' 191 ועוד הרבה), לפיה "הגרים של הזמן ההוא לא היו גרים במובן המאוחר. אלה היו בני נכר, שבאו לגור בארץ ישראל ונטמעו בישראל טמיעה תרבותית, ומתוך כך – גם טמיעה דתית"
לעצם הדיון כאן, חבל להמציא את הגלגל, כבר דן בזה באריכות "רב צעיר" (המקורי:):
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=35805&st=&pgnum=304
אמנם תירוצו הסופי לא נראה לי, אבל לפחות הוא מציג את התמיהות והבעיות במושג הגר במקרא למול חז"ל.
יש פער בין דברי המלב"ים לבין קויפמן וטשרנוביץ. אם הבנתי נכון, רב צעיר בהודעה האחרונה עומד בנקודת המוצא של המלב"ים. התמיהה שלו היא על חיוב אנשים זרים אלו בכמה מצוות. על כך עניתי שהגר נמצא 'באמצע הדרך' לתוך עם ישראל - מצב שלא קיים בהלכה, לפיה או שאתה בפנים (גר צדק) או שאתה בחוץ (גר תושב). הם הם דברי קויפמן, ולענ"ד הם פשוטים ומחוורים.
אלחנן,
הפסוקים על קניית עבדים ועל נבלות הם בדיוק הפסוקים שמשווים את מעמדו של גר תושב למעמד של נכרי בחוץ לארץ: "מאת העמים אשר סביבותיכם מהם תקנו עבד ואמה וגם מבני התושבים הגרים עמכם", "לגר אשר בשעריך תיתננה ואכלה או מכור לנכרי".
הפסוק בקרבן פסח הוא זה שפשוטו מלמד שיש שני מעמדים של גרים: "הימול לו כל זכר - *ואז* יקרב לעשותו". בפסוק הזה מפורש שיש הבדל בין מעמד של גר שמל לבין גר שלא מל.
אני הודיתי בכך שאפשר להבין את פשט הפסוקים באופן אחר. אך לכאורה מה שכתבתי הוא הבסיס להבנתם של חז"ל.
דוד,
לפי הפשט ה"גר אשר בשעריך" של שמירת שבת, הוא אותו "גר אשר בשעריך" שאפשר לתת לו לאכול נבלות. אין סמך להנחה שישנם שני סוגי גרים. מה שנזכר בפסח מתייחס לכך שגר יכול לחוג אותו, כאזרח הארץ, אם מל - ותו לא מידי.
ודאי שיש בסיס להבנה של חז"ל אך זה אינו הפשט. למדרש הלכה יש אופי משלו, ולא חייבים לעקם את הכתובים כדי לטעון שהמדרש הוא הפירוש הפשוט והסביר שלהם. בנסיבות משתנות גם המושגים ההלכתיים פושטים צורה ולובשים צורה חדשה, והבסיס הנותן תוקף לתהליך זה הוא דרשת פסוקים.
תודה לכל המגיבים.
אני חושב שנקודה שלא הועלתה כאן ודורשת התייחסות זה מנין שאבו חז"ל את הדינים וההגדרות לגר תושב.
אני חושב שהדיון על היחס שבין ההלכה לפשט הכתובים הוא חשוב מאוד, ומאוד מאוד מעניין. אבל יש עוד נקודה חשובה שכדאי לשים לב אליה - המשמעות של פשט הפסוקים.
התורה מצווה עלינו (בפשט הכתובים) לאהוב "כמוך" כל אדם שגר בארץ ישראל, להתייחס אליו כשווה לחלוטין מבחינה משפטית, ואף מחילה עליו חלק ניכר מחוקי הברית שנכרתה בין הקב"ה לעמו. גם להלכה, על גר תושב חל הציווי "וחי עמך", ומצווה להחיותו (כך הירושלמי), וחובה לתת לו צדקה.
והסיבה לכל זה - "כי גרים הייתם בארץ מצרים". ולא צריך להרחיב על איך שהמצרים התייחסו אלינו...
אני חושב שזה מדהים.
"לרב יואל בן-נון יש איזה מהלך שבו הוא טוען שהמעמד ביהושע כ"ד בשכם הינו מעמד גיור לגרי התושב בארץ. גיור ממש, לא ז' מצוות בני נח."
אפשר לתת הפניה יותר מדויקת למאמר? איך קואים לו ואיפה הוא מופיע?
תודה
יהודה,
ראה כאן: https://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=3&ved=0CD0QFjAC&url=http%3A%2F%2Fwww.etzion.org.il%2Fvbm%2Fupdate_views.php%3Fnum%3D6198%26file%3D%2Fvbm%2Farchive%2F14-jeru%2F05mikdash.doc&ei=YViPUaS4KcqZtQb4-ICgDA&usg=AFQjCNEDYk6FUQkg2TCh8YiIxJqq14AIog&sig2=MmVcjruFlLGJ3Ya4lgUsFg
היה גם שיעור של הרב יואל בנושא באחד מימי העיון בתנ"ך בשנים האחרונות.
הוסף רשומת תגובה