נגישות ושקיפות בבחירת רב ראשי

מאז הפעם הראשונה שפתחתי את הספר "נעם אלימלך" אני שואל את עצמי איך היו מתייחסים לרבי הקדוש ר' אלימלך מליז'נסק, מחבר הספר, אילו היה חי בינינו היום.

למי שלא מכיר את תכני הספר, הנה שתי דוגמיות (הדוגמאות מכאן):

"על ידי מעשיו הקדושים יכול הצדיק לבטל כל הגזירות מישראל. כאשר יגזור – הקדוש ברוך הוא מקיים דבריו. הצדיק גוזר והקב"ה מקיים".

"הצדיק השלם ההולך תמיד באחדות האמיתי, הוא המשפיע שפע טובה וברכה לכל ישראל. ולזה מרמז אות 'צדיק' נכתב כזה צ, דהיינו נו"ן ויו"ד וראש עליון של הנו"ן הוא קצר, רמז אל האחדות, שהצדיק הולך בו, ורגל התחתון הוא רחב, רמז שהצדיק צריך להשפיע להרחיב ולפשט ההשפעה על כל ישראל. ויו"ד הנכתב מאחורי הנו"ן כמו על הכתף, רמז שהוא מקבל השפעה על שכמו מהיו"ד, שמשם באה עיקר השפעה, וזהו יודוך ה' כל מעשיך, ר"ל כל מעשיך יהיו ע"י היודי"ן"

תמיד שאלתי את עצמי, באם רב בימינו היה כותב כדברים הללו, האם היו מתקשרים אליו מהרדיו או מאתר 'כיפה' ושואלים אותו: "כבוד הרב, תגיד, אתה כותב על עצמך? אתה באמת חושב שאתה יכול לבטל את כל הגזירות מישראל?".

העולם נהיה קטן יותר. כל אחד מאתנו יודע זאת. אנחנו היום יכולים לפנות במייל או דרך הפייסבוק לנציגי הציבור שלנו בכנסת או בממשלה, ואנחנו גם מצפים שהם יגיבו לפניות שלנו, ויעדכנו אותנו במה שהם עושים למענינו.

אך מה לגבי עולם הרבנות?

לרבנים הראשיים לישראל אין עמוד פייסבוק, ואין אפילו כתובת אימייל מסודר שאפשר לקבל ממנו פנייה לשאלות שעליהם מופקדים הרבנים הראשיים (תאמינו לי, נסיתי). אני מכיר גם רבני ערים שאינם נגישים לתושביהם באימייל. ייתכן שכך הם מבינים שהם מקיימים את דברי השלחן ערוך (חושן משפט הלכות דיינים סימן ח):

"שכיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור לו לעשות מלאכה בפני שלשה, כדי שלא יתבזה בפניהם, וקל וחומר שאסור לו לאכול ולשתות (ולהשתכר) בפני רבים."

כלומר, שההלכה דורשת דיסטנס מסוים מהדיין הממונה על הציבור, כדי שלא יזלזלו בו, ובמה שהוא מייצג. ושוב, עלינו לתת את דעתנו לכך שהעולם השתנה בכל הקשור לריחוק ודיסטנס.

אם פעם היה אפשר לכתוב משפט בסגנון הבא (מתוך הבעש"ט על התורה פרשת נח):

"משל לשני בני אדם שרוצין לידע את המלך, ואחד נכנס בחדרי המלך ונהנה מאוצרות והיכלי המלך, ואחר כך לא יוכל לידע את המלך, והשני אמר מאחר שאי אפשר לידע את המלך לא נכנס כלל לחדרי המלך, ולא נודע לו כלום."

כיום, קשה בכלל להבין במה המדובר. בעידן בו מתפרסם בתקשורת דו"ח מצב בריאותו וההכנסות וההוצאות של ראש הממשלה, מה פירוש "לא יוכל לידע את המלך?".

זאת ועוד, באותו סימן בשולחן ערוך חושן משפט, מופיע גם המשפט הבא:

"דרך חכמים הראשונים, בורחים מלהתמנות, ודוחקים עצמם הרבה שלא לישב בדין עד שידעו שאין שם ראוי כמוהו ושאם ימנעו עצמם מהדין תתקלקל השורה, ואף על פי כן לא היו יושבים בדין עד שהיו מכבידים עליהם העם והזקינים ומפצירים בם."

בתוך עמי אנכי יושב, וכבר זכיתי לראות מספר מערכות בחירות לרבנות הראשית ולרבנות עיר במספר ערים בארץ. על רוב הרבנים המתמודדים למשרות אלו קשה לומר שהם קיימו בעצמם "בורחים מלהתמנות, ודוחקים עצמם הרבה שלא לישב בדין עד שידעו שאין שם ראוי כמוהו ושאם ימנעו עצמם מהדין תתקלקל השורה".

לכן, בניגוד לקולות אחרים שנשמעו בתקשורת הדתית, לאור המציאות שאנחנו רואים מול העיניים, אני דווקא מעדיף שגם בנושא התעמולה לא יהיה פער שלא ניתן לגישור בין העולם הרבני לעולם החיצוני. אינני זקוק לשלטי ענק ולסיסמאות בומבסטיות, אך כן הייתי רוצה לשמוע מפיו של המתמודד מדוע הוא חושב את עצמו ראוי למשרה הרמה. ואם הוא בכל זאת עומד על כך, שזה לא הוא שרואה את עצמו ראוי, אלא אחרים לחצו עליו להגיש מועמדות, שיואיל בטובו לומר בדיוק מי הם אותם האחרים שלחצו עליו ושהם יעמדו לפני הציבור ויפרטו את הסיבות שהם ראו לנכון להפעיל לחץ על המועמד.