לפני כמה חדשים התחלתי לכתוב אודות הנושא של "שאיבת חלב אם בשבת". תכננתי להמשיך ולכתוב על הנושא, אך לא מצאתי לזה זמן עד עתה.
ראשית נציג את הנושא.
הגמרא כותבת (תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ס עמוד א):
אך מה לגבי הנקה של אשה? לכאורה, הוצאת החלב מהאשה היא אותה מלאכה של הוצאת החלב מהבהמה, ולכן היה מקום לומר שזה אסור מהתורה באיסור דש. אלא, שבודאי שלא ניתן לומר שאסור להניק תינוק בשבת, זהו האוכל שלו והוא אינו מצווה על שמירת שבת!
אך מה קורה כשהאשה מוציאה חלב מדדיה, ולא התינוק הוא שמוציא את החלב?
הכלל באיסור דש הוא שיש משמעות למה משמש האוכל שמוציאים החוצה. אם מוציאים את האוכל כדי שהוא לא יהיה בפנים, זה אינו איסור דש. ולכן ניתן להסיק שאם האשה מוציאה את החלב לאבדון זה יהיה מותר, אך אם היא מוציאה את החלב לשמירה זה יהיה אסור.
וכך השולחן ערוך כותב (אורח חיים הלכות שבת סימן שכח סעיף לד-לה):
כל זה היה נכון עד לפני פחות ממאה שנה. לפני פחות ממאה שנה התחילו לייצר תחליפי חלב אם. לנוכח השינוי של העידן המודרני עלתה השאלה: מה תעשה אשה שלא מצליחה להניק באופן טבעי בשבת, דהיינו שהתינוק מוציא את החלב בעצמו, והיא נאלצת לשאוב חלב כדי לתת לתינוק? האם עדיין יהיה מותר הדבר, על אף שיש בידה לתת לו תחליף חלב אם.
שאלה זו אינה רק לגבי שבת. היא גם משמעותית מאד לגבי צום יום הכיפורים: מה יהיה דין המניקה בצום כיפור? האם היא יכולה להניק את ילדה באופן טבעי, הגם שזה אומר שהיא לא תוכל לצום, או שנעדיף שהאם תצום ותתן לתינוקה תחליף חלב אם (ועוד יותר מכך, אולי אף לא תוכל לאחר הצום לחזור להנקה סדירה)?
אני חושב שאפשר לחוש ששאלות אלו כבר אינן ממש שאלות הלכתיות, במובן הצר של המונח. לא ניתן להביא ראיות מהגמרא ומחז"ל על טיב תחליפי החלב, ועל איכותן לעומת חלב אם אמיתי. בעז"ה בעתיד (אני מקווה שהפעם זה יהיה עתיד קרוב יותר מאשר בפעם הקודמת) נראה את הגישות השונות לשאלות הללו. שתי הגישות המקובלות, לטעמי, אינן פשוטות כלל.
ראשית נציג את הנושא.
הגמרא כותבת (תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ס עמוד א):
תניא, רבי מרינוס אומר: גונח יונק חלב בשבת. מאי טעמא? יונק - מפרק כלאחר יד, ובמקום צערא לא גזרו רבנן. אמר רב יוסף: הלכה כרבי מרינוס.שם מדובר על אדם היונק מבהמה בשבת. על זה הגמרא אומרת שמדובר במפרק (תולדה של דש) כלאחר יד (בשינוי), דהיינו איסור דרבנן. אם הוא היה מוציא את החלב ביד - זה היה חיוב מהתורה.
אך מה לגבי הנקה של אשה? לכאורה, הוצאת החלב מהאשה היא אותה מלאכה של הוצאת החלב מהבהמה, ולכן היה מקום לומר שזה אסור מהתורה באיסור דש. אלא, שבודאי שלא ניתן לומר שאסור להניק תינוק בשבת, זהו האוכל שלו והוא אינו מצווה על שמירת שבת!
אך מה קורה כשהאשה מוציאה חלב מדדיה, ולא התינוק הוא שמוציא את החלב?
הכלל באיסור דש הוא שיש משמעות למה משמש האוכל שמוציאים החוצה. אם מוציאים את האוכל כדי שהוא לא יהיה בפנים, זה אינו איסור דש. ולכן ניתן להסיק שאם האשה מוציאה את החלב לאבדון זה יהיה מותר, אך אם היא מוציאה את החלב לשמירה זה יהיה אסור.
וכך השולחן ערוך כותב (אורח חיים הלכות שבת סימן שכח סעיף לד-לה):
לא תקל אשה חלב מדדיה לתוך הכוס או לתוך הקדירה ותניק את בנה.אך כל זה בדווקא אם יש לאשה אוכל אחר לתת לתינוקה. אך אם זה האוכל היחיד שיש לה, בודאי שלא נכניס את התינוק למצב של סכנה, והאשה אכן תוציא חלב לתוך כלי ותתן לו, על אף שזה איסור דש.
כל זה היה נכון עד לפני פחות ממאה שנה. לפני פחות ממאה שנה התחילו לייצר תחליפי חלב אם. לנוכח השינוי של העידן המודרני עלתה השאלה: מה תעשה אשה שלא מצליחה להניק באופן טבעי בשבת, דהיינו שהתינוק מוציא את החלב בעצמו, והיא נאלצת לשאוב חלב כדי לתת לתינוק? האם עדיין יהיה מותר הדבר, על אף שיש בידה לתת לו תחליף חלב אם.
שאלה זו אינה רק לגבי שבת. היא גם משמעותית מאד לגבי צום יום הכיפורים: מה יהיה דין המניקה בצום כיפור? האם היא יכולה להניק את ילדה באופן טבעי, הגם שזה אומר שהיא לא תוכל לצום, או שנעדיף שהאם תצום ותתן לתינוקה תחליף חלב אם (ועוד יותר מכך, אולי אף לא תוכל לאחר הצום לחזור להנקה סדירה)?
אני חושב שאפשר לחוש ששאלות אלו כבר אינן ממש שאלות הלכתיות, במובן הצר של המונח. לא ניתן להביא ראיות מהגמרא ומחז"ל על טיב תחליפי החלב, ועל איכותן לעומת חלב אם אמיתי. בעז"ה בעתיד (אני מקווה שהפעם זה יהיה עתיד קרוב יותר מאשר בפעם הקודמת) נראה את הגישות השונות לשאלות הללו. שתי הגישות המקובלות, לטעמי, אינן פשוטות כלל.
2 תגובות:
"הכלל באיסור דש הוא שיש משמעות למה משמש האוכל שמוציאים החוצה" - הרי זה כלל בכל המלאכות, שאם אינו צריך לגופה פטור (מלבד לדעת הרמב"ם).
עוד נפקא מינה משמעותית מאוד היא דין מינקת חברו, שאסור לשאת אותה (ע"פ דינא דגמרא, וכבר דנו בכך הפוסקים) עד שעוברים 24 (!) חודשים. שם יש אולי גם סוד של התייחסות לאפשרויות חליפיות לסיפוק האוכל לתינוק, שאולי ניתן להביא מהן ראיה לחלק מהשאלות.
אשמח לראות את המשך הסקירה כדי להבין לאיזה כיוון אתה חותר.
מישקה - בדש זה שונה, שכן אם זה לתוך אוכל, הרי זה מותר לגמרי. כלומר, זו הגדרת המלאכה, ולא רק הצורך שלה, ויש להאריך בכך, אך למעשה ההגדרה נכונה.
הוסף רשומת תגובה