"אם קרא אחד ב' פסוקים, צריך לחזור ולקרות"

ארע לי לאחרונה שבעל קורא טעה וקרא לאחד העולים רק שני פסוקים והעולה כבר בירך ברכה לאחר הקריאה לפני שבעל הקריאה הבחין בטעות.

להלן סיכום הלכתי קצר למקרה כזה:

הבית יוסף כתב (בית יוסף אורח חיים סימן קלז אות ד ד"ה וכתב מהר"י):

וכתב מהר"י קולון בשורש [קע"ה]: אם קראו שנים כל אחד שבעה פסוקים והאחד לא קרא כי אם שנים שיש אומרים דלא מהדרין ליה ואפילו לא קראו השלשה כי אם שלשה פסוקים לא מהדרין ליה שהרי לא ברכו לבטלה ודבר שהוא תקנה לא מצינו דמהדרין בדיעבד ושיש מי שחלק על זה דמשמע בגמרא דעיכובא איכא במילתא דחיובא הכי הוא ואם הקריאה שלא כהוגן יחזור ויקרא ומה בכך לכך אני אומר דאפילו בירך לאחריה דאותה ברכה נעשית בטעות ומהר"י קולון הכריע כדברי האומר דמהדרין ליה. ושבלי הלקט (סי' מ) כתב אם קרא אחד שני פסוקים צריך לחזור ולקרות

בעקבות זאת פסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קלז סעיף ד):

אם קרא אחד ב' פסוקים, צריך לחזור ולקרות;

ונחלקו בדין זה הט"ז והא"ר אם עוד לא קראו לעולה הבא והעולה הראשון כבר בירך ברכה שלאחרי הקריאה. הט"ז סבר שלא חוזר ומברך ברכה שלפניה, והא"ר סבר שחוזר ומברך ברכה שלפניה גם במקרה זה. 

ערוך השלחן פסק במחלוקת זו כט"ז. לעומתו סבר המשנה-ברורה כא"ר (ס"ק יג):

ולענין ברכה לפניה כך דינו אם עדיין לא בירך ברכה אחרונה אע"פ שכבר גלל הס"ת והיה בדעתו לברך ונזכרו שלא קרא רק ב' פסוקים חוזר וקורא בלא ברכה לפניה אבל אם כבר בירך ברכה אחרונה נסתלקה קריאה הראשונה לגמרי. ולכן צריך לחזור ולברך לפניה ולהתחיל ממקום שהתחיל בקריאה הקודמת ועוד פסוק אחד עמו כדי להשלים ג' פסוקים

מיהו, שניהם סבורים שאם כבר קראו לעולה הבא, והעולה הבא טרם בירך, חוזר העולה הראשון לברך וקורא שלושה פסוקים - השניים שכבר קרא ועוד פסוק אחד. 

אחרי כל הדברים הנ"ל, הג"ר משה פיינשטיין חידש חידוש גדול (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן לה):

בש"ק במנחה דפ' תזריע טעה הקורא וקרא ללוי רק ב' פסוקים קרא דאת הצפר וקרא דוהזה וברך כבר ברכה שלאחריו, והוריתי שיקרא לישראל שהוא השלישי מאת הצפר בחזרה ואח"כ לקרות לעוד ישראל מוביום השמיני. ואף שבאחרונים איתא שיותר טוב בטעות כזה לקרא עוד הפעם לאותו שקרא הב' פסוקים, עיין במג"א /או"ח/ סי' קל"ז סק"ח ובט"ז סק"ד, נראה לע"ד שיש חלוק בין פסוקים קטנים לגדולים, דבפסוקים קטנים שאי אפשר לחלקם לג' פסוקים יותר טוב לקרא לאותו עצמו כיון שהקריאה שכבר קרא אינו כלום ואף שכבר בירך היו הברכות בודאי לבטלה ולכן מ"ט נפסידו זכות קריאתו,. וגם במנחה בשבת ובשני וחמישי יש עוד טעם שלא יטעו שיכולים להוסיף עוד רביעי, ובלוי וכהן יש עוד טעם שהרי ימצא שלא קרא לוי וכהן, אבל בפסוקים גדולים שיש לחלקם לשלשה שודאי הוא ספק אצלינו שמא הם שלשה, וכ"ש מחצי השניה של הס"ת שאחר והתגלח שמפורש בגמ' בקידושין דף ל' שהוא חצי התורה בפסוקים ואצלינו החצי הוא ויאפד לו בו בפרשת צו שהוא ק"ס פסוקים קודם והתגלח שנמצא שהאמת הוא שצריך לחלק הפסוקים מוהתגלח עד סוף התורה עוד לק"ס פסוקים וגם אצלינו יש ה' אלפים ותתמ"ה פסוקים בכל התורה ובגמ' שם /קידושין ל'/ איתא ה' אלפים ותתפ"ח שצריך לחלק כל התורה עוד למ"ג פסוקים, וא"כ אפשר שיש באמת בשני פסוקים גדולים אלו שלשה פסוקים שנחשבו קריאה, וא"כ אין ראוי שאותו הקורא יקרא עוד פעם דרק כשא"א בענין אחר קורא עוד פעם, כגון בכהן שקורא פעם ב' כשליכא לוי וכן כשליכא רק אחד שיודע לקרות בסוף סימן קמ"ג /או"ח/ ולכן אף שצריך לקרא עוד הפעם משום דשמא אינם רק ב' פסוקים יקראו אחר ואף שאם הם ג' פסוקים ימצא שקראו ד', הא חסרון זה הוא אף כשיקרא הוא עצמו אם הם ג' פסוקים, וזה שימצא אם אינם רק ב' פסוקים שלא קרא לוי ג"כ אינו כלום דטעם אנצויי לא שייך בכאן כיון שכבר קראוהו ולכן לע"ד בפסוקים גדולים שלא מפורש בגמ' שהם רק שני פסוקים יש להורות לקרא אחר וכ"ש בהפרשיות של אחר והתגלח שיש להורות כן.