עוד מעט נהפוך לשיר

כבר כמה שנים שביום הזיכרון פרוייקט "עוד מעט נהפוך לשיר" הפך להיות משהו מאד מרכזי ונחשב לגלעד לקדושים לנפלו במערכות ישראל ובפיגועי האיבה. כך מתואר המיזם הזה בויקיפדיה (קישור):
"עוד מעט נהפוך לשיר" הוא מיזם מוזיקלי להנצחת חללי מערכות ישראל, ביוזמתה ובהפקתה של תחנת הרדיו גלי צה"ל. במסגרת המיזם נבחרים מדי שנה מספר שירים שמילותיהם נכתבו על ידי חיילים וחיילות שנפלו ועל ידי אזרחים שנהרגו בפעולות טרור, ואלו מולחנים ומבוצעים על ידי מבחר מאמני ישראל המוכרים. השירים המוקלטים מושמעים במסגרת שידורי התחנה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
במסגרת המיזם, שנערך כמעט מדי שנה מאז 2001, נאספים ממקורות שונים טקסטים רבים שכתבו חיילים שנפלו – הן חיילים שנפלו לאחרונה והן חיילים שנפלו לפני שנים, וכן שירים שכתבו אזרחים שנהרגו בפיגועי טרור. הטקסטים מועברים למוזיקאים ישראלים מוכרים, וכל מוזיקאי בוחר את השיר שאותו הוא מעוניין להלחין. תהליך זה יוצר חיבורים מרגשים בין סגנונות מוזיקליים ותרבותיים שונים. כמו כן, במסגרת תהליך הפקת השירים נפגשים אנשי גלי צה"ל עם המשפחות השכולות על מנת להכיר מקרוב את סיפוריהם של הנופלים, והדבר מתבטא בכתבה אודות כל אחד מהנופלים ששיריהם הולחנו במסגרת המיזם. לעתים אף תהליך הלחנתו והקלטתו של השיר מתבצע בליווי בני המשפחה השכולה.
השירים והכתבות אודות הנופלים מושמעים מדי שנה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, במשדר רדיו מיוחד בהגשתו של גולן יוכפז. חלק מהשירים שהולחנו והוקלטו כחלק מהמיזם הפכו במרוצת הזמן מוכרים גם מחוץ למסגרת המיזם, והם מושמעים במסגרת שידורי הרדיו בישראל בתדירות גבוהה. המיזם כולו, שבשנים האחרונות משודר בשידורי ערוץ 2 בתפר שבין יום הזיכרון ליום העצמאות, נעשה בהתנדבות מלאה של כל הלוקחים בו חלק. במהלך השנים לקחו חלק בפרויקט: אריק איינשטיין, שלמה ארצי, יהודית רביץ, גלי עטרי, עמיר בניון, רמי קליינשטיין, קורין אלאל, אביתר בנאי, אתי אנקרי, רמי פורטיס, ברי סחרוף, שלומי סרנגה, דיוויד ברוזה, איל גולן ואחרים.

אני חייב להודות שבמשך שנים מאד לא אהבתי את הפרוייקט הזה. חשבתי שאם רובם הגדול של השירים לא מושמעים לאחר הפעם הראשונה שבהם הם מופיעים ביום הזכרון, אזי זה מוכיח שהם לא שירים איכותיים ולכן לא ראיתי בזה הנצחה משמעותית לזכור שחייל פלוני גם כתב שיר לא איכותי במיוחד.
אך לאחר איזה שהוא מחשבה הגעתי לתובנה אחרת. אני חושב שזה מיוחד מאד שזוכרים חיילים ונופלים לא בגבורתם ובכוחם, אלא דווקא ביצירה הרוחנית שלהם. המסר הזה שחיילים נפלו בקרב בתוך לחימה, ובכל זאת בוחרים לעסוק בעולם הרוחני של אותם חיילים מסמל בעיני מאד את משמעות הפסוק: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי". בסופו של דבר איננו חושבים שיש לנו כוח וחיל גדולים יותר מאויבינו, אך אנו בטוחים כי הרוח שבקרבנו והאמונה שבלבנו הם אלו שבסופו של דבר מכריעים את המערכה לטובתינו.