ר' שאול שיף פרסם את רשימותיו בעיתון הצופה במשך עשרות שנים. לאחר שהעיתון שבק חיים הוא ממשיך לפרסם את רשימותיו בעלון שבועי המופץ בדואר האלקטרוני למעוניינים (ניתן לפנות למייל: schiffs at 013 dot net dot il). יובהר שהדברים המתפרסמים במדור זה משקפים את דעותיו של הכותב והינם על אחריותו, ואינם בהכרח משקפים את עמדותי.
"לא בכפייה ובכוח מנהלים בית יהודי"
ראש מוסדות "רב פעלים", "הצדיק מנתיבות", הרה"ג יורם אברג'יל שליט"א, התראיין ל"כפר חב"ד" והתייחס בו לכמה נושאים מעוררי עניין. בין היתר אמר,ולא זה עמד במרכז הראיון, כי "מי שטועם רק כמה 'כזיתים' מספר התניא , מובטח לו שיזכה לגילוי אלוקי בנשמתו.ובגשמיות- כשלומדים תניא בכל יום רואים ישועות גדולות. מי שנמצא באיזו צרה , או שצריך ללכת למשפט וכדומה, ייקח את ספר התניא איתו ומובטח לו שלא יינזק."
הרב אברג'יל שידיו רב לו בקירוב רחוקים לשמירת מצוות נתן כמה עצות בתחום זה והקטע הבא ראוי שיימצא על שולחנם של החוזרים בתשובה:
"מתחילים עם "תשובה תתאה", תשובה בסיסית, ואחר כך מתקדמים לאט לאט. לא טוב להתקדם במהירות קיצונית. רק עזיבת החטא צריכה להיות במהירות, כדברי רבי צדוק הכהן בספרו "צדקת הצדיק", שרואים אצל יוסף הצדיק שברח מן החטא, "ויעזב בגדה בידה וינס החוצה".כי אסור להיות קשורים לחטא אפילו שנייה אחת... אבל אחרי שבורחים מהרע, עבודת התשובה וההתקרבות אל הטוב צריכה להיות בהדרגה. וכמו שכתוב: "בשובה ונחת תיוושעון". אדם שמזדרז מאוד בשלבי התשובה , עלול להחריב את ביתו ח"ו. וכבר ראינו מקרים של בעלי תשובה נשואים שהגיעו לידי גירושין ל"ע" רק משום שלא קיבלו הדרכה מתאימה. כשהבעל מתקרב במהירות ורואה שאשתו אינה מתקדמת בקצב שלו,זה מפריע לו מאוד. והיא מצידה, נראה לה שמשהו השתבש אצלו בחיים. היא לא מוכנה לבצע שינוי כה מהיר בחייה, וכך נוצרים ביניהם חיכוכים. ולא זו הדרך.דרך התורה אינה מצדיקה לצער את בת ישראל כשהבעל רוצה לחזור בתשובה. עליו להסביר לה את הדברים בדרכי נועם ובנינוחות, ולא בכפייה , חלילה וחס.
והוא הדין להיפך: יש מקרים שהאישה מתחזקת במהירות, מחליטה לחבוש כיסוי ראש וכדומה, והבעל עדיין אינו בשל לזה.גם במקרה זה צריכים לזכור ששלום בית חשוב מאוד. על האשה לשאול רב מורה הוראה כיצד עליה לנהוג ולא לקבל החלטות פזיזות על דעת עצמה.לא כך משרים את השכינה בבית.כי על התורה נאמר ש"דרכיה דרכי נועם" ולא בכוח ובכפייה מנהלים בית יהודי..."
מי אמר שהליטאים נגד אומן?
מקורביו של מרן הרה"ג ר' אריה לייב שטיינמן שליט"א העלו בשיחה עמו את נסיעת ההמונים לאומן לתפילות ראש השנה. הללו היו בטוחים, כי הרב ייצא בחריפות נגד התופעה הזאת ויגנה אותה , כמו כמה מעמיתיו בהנהגה הליטאית.להפתעתם, הרב התבטא בערך כך:"מקום תפילה חשוב. 12 אלף איש המתפללים נותנים חשיבות למקום".ובכל זאת היה מי שניסה לקרר את הרב וסיפר לו, כי לא מעט אלמנטים שליליים מגיעים לאומן.והרב בשלו: "מקום תפילה חשוב, ואשר לאותם אנשים בעייתיים אז החלבנה [מסממני הקטורת שנודף ממנו ריח רע, אבל בכל זאת כלול בין 11 הסממנים]קצת יותר גדול" ולא יסף.
ליל ראש השנה דשנת תקס"ט
בשיחתו בשבת בראשית שנת תשי"ז סיפר הרבי מליובאוויטש:
בראש השנה שנת תרצ"ה, סיפר כ"ק מורי וחמי אדמו"ר מה שסיפר הצמח צדק בראש השנה תר"ג:
בליל א' דראש השנה נהגו רבותינו נשיאינו שלא לדבר כלל בהסעודה.אבל בליל ראש השנה דשנת תקס"ט, קרא אדמו"ר הזקן את אדמו"ר האמצעי [בנו-ש.ש.] ואותו [את הצמח צדק {הנכד-ש.ש.}] ואמר: במשך שנה זו פעלתי כך וכך בעלי תשובה, כך וכך עובדים [כינוי לבעלי מדרגה גבוהה בחסידות ועבודת השם-ש.ש.], וכך וכך צדיקים-אדמו"ר הזקן נקב במספר הבעלי תשובה, הצדיקים והעובדים- ובמילא מגיע לי שכר. ובשכר זה שמגיע לי, תובע אני שלפלוני בן פלוני-בנקבו שמו- תהיה פרנסה בהרחבה, לפלוני בן פלוני-בנקבו בשמו-בריאות הגוף וכו'. וסיים אדמו"ר הזקן: אתם הנכם שני עדים , ו"על פי שנים עדים יקום דבר".כשסיפר זאת כ"ק מו"ח אדמו"ר, שאלוהו , האם סיפור הצמח צדק בשנת תר"ג היה גם בשביל לפעול עניין כזה? כ"ק מו"ח אדמו"ר לא ענה על כך בפירוש, אבל מרושמי פניו היה ניכר שכן הוא." [ובשיחה זו השפיע גם האדמו"ר הריי"ץ עניינים גשמיים לעם ישראל בגין זכויותיו וגם האדמו"ר מליובאוויטש שסיפר על כך, תבע שהקב"ה יתן לכל אחד ואחד מישראל את כל צרכיו, שנכללים בבני, חיי ומזוני רויחי.]
מקבלים מה שנותנים
[סיפור לימים הנוראים עם מוסר השכל, שסיפר לי הרב שמואל מנחם סרלואי הי"ו . לקרוא ולהפנים]
"אתה מוזמן למשפט ביום שלישי הקרוב!" ההודעה הקצרה שנתלתה על דלת ביתו של החלבן, הסעירה את רוחו. הוא היה איש ישר, שהתנהג תמיד בנאמנות ובמוסריות. אף פעם לא רימה, שיקר או גנב. הוא גם לא שתה לשוכרה בשעות הבוקר, דבר האסור על פי החוק בכפר.הוא לא ידע למה מזמינים אותו למשפט. אבל האופה ידע. האופה היה רגיל לקנות חמאה וגבינה מהחלבן המקומי והשתמש בהם לאפיה.יום אחד עלה בו החשד שגושי החמאה שהחלבן מוכר לו שוקלים פחות מקילו, למרות שהחלבן מצהיר שכל גוש שוקל קילו בדיוק, לא פחות ולא יותר.האופה החליט לבדוק את העניין, ובמשך תקופה הוא שקל בעקביות כל גוש של חמאה שקנה מהחלבן, והוא אכן גילה שגושי החמאה שוקלים פחות מקילו, לפעמים 900 גרם, לפעמים 950, ופעם אחת אפילו 800. האופה היה נזעם "מרמים אותי" הוא אמר לאשתו בכעס, "אני לא אשתוק על זה". הוא ניגש אל השופט המקומי והתלונן על מעשיו של החלבן. "חייבים להעלות אותו לדין!" אמר האופה,"אי אפשר לאפשר לו לרמות את כל תושבי הכפר. אנשים סומכים עליו". עוד באותו יום תלה שליח של בית המשפט המקומי הזמנה לדיון על פתח ביתו של החלבן. החלבן הגיע לבית המשפט רועד ונפחד. הוא מעולם לא ראה את בית המשפט, ומעולם לא דיבר עם השופט שהטיל אימה על כל תושבי הכפר. "אני מניח שיש לך משקל מדויק במחלבה?" פתח השופט את הדיון. -לא כבודו!" אמר החלבן "אין לי משקל". -"אז איך בדיוק אתה שוקל את החמאה שאתה מוכר לאופה? האם אתה סתם כך מחליט שזה קילו?!" הרעים השופט בקולו. -"חס וחלילה, אדוני השופט. אני איש ישר, לעולם לא עלה על דעתי לעשות כזה דבר. פשוט מאוד, בניתי לעצמי מין משקלי מאזניים, כאלו שאתה צריך לשים משקולת בצד אחד כדי שתאזן את החמאה שבצד השני." השופט הנהן בראשו בהבנה, והחלבן המשיך: "בכל יום כשאני בא לשקול את החמאה עבור האופה אני מניח בצד השני של המשקולת כיכר לחם של קילו שאותה אני קונה בבוקר מהאופה, וכך אני יודע כמה חמאה עלי לתת לו כדי שיצא קילו בדיוק." השופט חזר על דבריו של החלבן: "אתה בעצם אומר לנו שכמות החמאה שאתה נותן שווה למשקל הכיכר שהאופה נותן לך". "בדיוק כבודו", אמר החלבן, ופני האופה חפו. ככה זה בחיים, אנחנו מקבלים בדיוק את שאנחנו נותנים. ועוד דבר, לפני שאנחנו ניגשים להוכיח אחרים, בטרם שאנו שופטים את כל מי שמסביבנו, הבה ונעשה בדק בית פנימי, האם אין אנו לוקים באותם החסרונות שאנו מייחסים לאחרים. ושני פתגמים אמרו חכמינו ז"ל בדבר: "קשוט עצמך תחילה, ואחר כך קשוט אחרים" (מסכת בבא מציעא דף קז) "מום שבך אל תאמר לחבריך" (מסכת בבא מציעא דף נט)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה