רבי תנחומא פתח (משלי כ) "יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת"... "יש זהב" - הכל הביאו נדבתן למשכן זהב הה"ד: (שמות כה) "וזאת התרומה וגו'". "ורב פנינים" - זו נדבתן של נשיאים דכתיב: (שם לה) "והנשיאים הביאו וגו'". "וכלי יקר שפתי דעת" - לפי שהיתה נפשו של משה עגומה עליו ואמר: הכל הביאו נדבתן למשכן ואני לא הבאתי. א"ל הקב"ה: חייך שדיבורך חביב עלי יותר מן הכל שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה: "ויקרא אל משה": (ויקרא רבה א)
במדרש זה מתואר שינוי במצב רוחו של משה: בתחילה הוא היה במצב רוח עגום ולאחר מכן הקב"ה עודד אותו. עגומתו של משה נבע מכך שהוא הרגיש שבניגוד לכולם הוא עצמו לא הביא נדבה למשכן, והקב"ה ניחם אותו באמרו שדיבורו חביב עליו.
כאשר אנו רואים את השינוי הזה, יש לנו לשאול: מעיקרא מאי סבר ולאחר מכן מאי סבר? מה חידש הקב"ה למשה ששינה את מצב רוחו?
אולי היינו צריכים להתחיל דווקא מההתחלה: מדוע משה לא הביא נדבה למשכן? לשאלה זו נדרשו מספר ממפרשי המדרש, אך ככלל אין לנו דרך לקבוע בודאות למה מתכוונת כאן המדרש שמשה לא הביא נדבה למשכן. ייתכן שמשה היה עסוק כל העת בניהול גיוס התרומה והדרכת בצלאל ואהליאב ולכן פשוט לא הספיק להביא את נדבתו עד שכבר תרמו את הכל. [ייתכן ויש כאן המשך ממה שכתבו חז"ל במדרש שבשעה שעם ישראל היו טרודים בביזת מצרים היה משה עסוק בארונו של יוסף, ועפי"ז יהיה סביר להניח שלמשה היה פחות ממה להביא תרומה].
עפ"י דברינו אלה ניתן להסביר את עגמומיות רוחו של משה כאשר ראה שבסופו של "במבחן התוצאה" אין במשכן שום דבר שניתן להצביע עליו ולומר שהוא מנדבתו של משה. הגם שהוא ניהל והדריך את כל העושים במלאכה, מזה לא נשאר בסוף שום דבר קונקרטי, שכן המדרש איננו עשוי מדיבורים אלא עצים, זהב וכסף.
הקב"ה אמר למשה ש"דיבורך חביב עלי יותר מהכל", אמנם כל מה שמשה עשה היו דיבורים, אך פעמים שהדיבורים הם העיקר. בעולם המודרני מקובל לחשוב שהעולם מתחלק לשניים: אלו שמדברים ואלו שעושים, כאשר העושים הם המובחרים והמדברים הם סתם חבורה של קשקשנים. הקב"ה מחדש כאן שלפעמים הדיבור הוא החשוב. המשכן עצמו נבנה בשביל דיבורים - "ונועדתי לך שם ודיברתי איתך". דיבוריו של משה אינם הבלי שפתיים בעלמא אלא מסירת דבר ה' לבני האדם. משה בדיבורו נעשה הצינור המחבר בין הקב"ה לבין עם ישראל, בדיוק כפי שהמשכן מהווה צינור מעין זה.
משה רבינו היה במצב רוח עגום מפני שראה שב"מבחן התוצאה" ישנם במשכן הרבה זהב וכסף שתרמו בני ישראל ומעט מאד דיבורים. אנו יודעים שמהמשכן לא נשאר במבחן התוצאה האמיתי שום דבר מהזהב והכסף אלא רק דיבוריו של משה ודיבוריו של הקב"ה עם משה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה