ביקורת ספרים: פרשני המקרא, מאת: הרבנית ד"ר אביגיל ראק

נהניתי מאד מקריאת הספר "פרשני המקרא". הספר מבוסס על שיעורים של הרבנית ד"ר אביגיל ראק ז"ל שמסרה בבית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר-עציון. לאחר שהשיעורים התפרסמו במסגרת בית המדרש, המחברת הכינה את השיעורים להוצאה לאור כספר, אך לא זכתה לברך על המוגמר כשמחלת הסרטן הכריע אותה. לאחר פטירתה, בעלה הרב יהודה ראק ובני משפחתה, גמרו את המלאכה והוציאו את הספר לאור עולם. 

הספר מכיל למעלה מעשרים פרקים, כאשר כל פרק מוקדש לאחד מפרשני המקרא, החל מאונקלוס, עבור ברס"ג והראשונים וכלה ברב מרדכי ברויאר. 

כל פרק פותח בסקירה של תולדות הפרשן, ולאחר מכן על הרקע ההיסטורי לכתיבת הפירוש, כשברבים מהפרקים המחברת מסבירה כיצד אופי הפירוש קשור ברקע ההסטורי של התקופה. כך לדוגמא, היא מראה כיצד הפרשנים הראשונים כתבו את פירושיהם כקונטרה לרוחות לפירושי התורה של הדתות השכנות. לעומת זאת, פרשנים אחרונים כתבו את פירושיהם כקונטרה לפירושי היהודים המשכילים והרפורמים. 

המחברת משתמשת בידע אקדמי רחב כדי לתאר את קורותיהם של הפרשנים ואת הנסיבות ההיסטוריות בהם נכתבו פירושיהם. אך הכתיבה אינה בשפה אקדמית, אלא בשפה השווה לכל נפש. הקורא ממש מרגיש כיצד העולם והידע האקדמי יכול להפרות את לימוד התורה. 

לאחר מכן, בכל פרק המחברת מסבירה את שיטתו של הפרשן, כיצד פירושו שונה מהפירושים שקדמו לו, אילו מגמות בולטות קיימות בפירושו, וכד'. לכל נקודה בה עוסקת המחברת, היא מביאה לפחות דוגמא אחת שתמחיש את העקרון. 

כך לדוגמא היא עוסקת ביחסו של ראב"ע לקראים, באופן בו דבק הרשב"ם בפשט גם על חשבון פרשנות שונה בחז"ל לפסוקי מצוות, וכן בנטייתו של הרלב"ג לצמצם את התערבותו של הקב"ה בטבע. 

בפרשנים הפחות מוכרים, כדוגמת ר' יוסף קרא, היא מקדישה כעשרה עמודים, וככל שהפרשן מוכר יותר, וכתביו מרובים יותר, היא מקדישה יותר עמודים. את מספר העמודים הרב ביותר בספר תופס כמובן רבן של ישראל, רש"י, עם כחמישים עמודים. 

הספר מכיל למעלה מ400 עמודים, מתוכם כ300 עמודים העוסקים בפירושי הראשונים, כשהאחרון שבהם הוא הספורנו, ועוד כמאה עמודים העוסקים בפירושי אחרונים כשהראשון שבהם הוא הכתב והקבלה. חלק מכם בודאי שמים לב שיש כאן קפיצה גדולה בזמן בין שני חלקי הספר. חשבתי לעצמי, האם ישנם מפרשים בין תקופת הספורנו (תחילת המאה ה16) לבין הכתב והקבלה (שכתב את פירושו בתחילת המאה ה19) שהייתי מצפה לראות בספר מסוג זה. שני מפרשים עלו בראשי כחסרים: הכלי-יקר (תחילת המאה ה17) והאור-החיים (תחילת המאה ה18). חבל על דאבדין ולא משתכחין, שלא נזכה לראות מהמחברת ז"ל מהדורות מורחבות בעתיד.