לפני מספר ימים נתקלתי בשני מאמרים בירחון "האוצר" הדנים שניהם בשאלה הזאת, "האם יש מעלה/הידור להדליק נרות חנוכה בשמן זית דווקא?"
בתחילה לא היתה ברורה לי בכלל השאלה, כפי שאני בטוח שחלק מהקוראים מרימים כעת גבה.
הרי הרמ"א (תרע"ג, א) כותב:
ומיהו שמן זית מצוה מן המובחר. ואם אין שמן זית מצוי מצוה בשמנים שאורן זך ונקי.
כך אכן כולנו למדנו עוד מקטנות.
אלא שהשאלה מתעוררת ביחס לטעם ששמן זית היא מצוה מן המובחר.
בגמרא (שבת כג ע"א) מובא שרבי יהושע בן לוי אומר ש"כל השמנים כולן יפין לנר, ושמן זית מן המובחר". בהמשך אביי מבאר שטעמו הוא משום ש"צליל נהוריה טפי" [=אורו צלול יותר]. יש ראשונים שהבינו שגמרא זו עוסקת בנר שבת, אך התוספות כתבו שהנושא המדובר הוא נר חנוכה.
כלומר, הטעם המובא בגמרא להעדיף שמן זית הוא משום שאורו צלול יותר. אם כן, אם נמצא שמן או נר שאורו צלול כמו שמן זית או אף יותר משמן זית, הרי שההידור הוא להשתמש בשמן שאורו צלול יותר.
כאמור, ההבנה שראשונים אלו מבכרים את השימוש בשמן זית דווקא כי בו נעשה הנס השתרש מאד בדורנו.
וכך, לדוגמא, מסכם את הנושא הרב יוסף צבי רימון בספרו החדש על הלכות חנוכה:
אלא שכפי שפתחתי, בשני המאמרים הקצרים שהתפרסמו החודש טוען אחד המחברים שדברי הכלבו והמאירי באו לחלק בין שמן בכלל לשעוה, ולא בהכרח להעדיף בדווקא שמן זית (הידור, שיתכן ואף אחד לא מבחין בו מעבר למדליק עצמו). המחבר השני טוען בין היתר שמה שראשונים אחרים לא הזכירו את העקרון ש"בו היה הנס" הוא משום שעקרונית הם מתנגדים לתפיסה שהדלקת נרות החנוכה היא זכר לנס פח השמן, ודבקים בתפיסה שהסיבה לחגיגה היא משום הנצחן במלחמה וחנוכת המזבח.
הנה המאמרים במלואם:
3 תגובות:
הם בכלל לא דנו בסוגיה של טעמי הלכות. כשחז"ל כותבים שצריך להדליק בשמן זית מסיבה מסויימת האם ההלכה תלויה בטעם? זה לא ברור בכלל. ונכתב על זה רבות בסוגיית הריגת כינים בשבת אם הולכים אחר הטעם שכתוב בגמרא או לא. ובמאמרים אלו לא דנו בזה בכלל וחבל.
נדמה לי שיש טעות בידך.
כולי עלמא מסכימים שאין כאן גזרת או תקנת חכמים. לכן לא שייך לדון כאן מדין בטל הטעם בטל התקנה.
צודק. ובכל זאת נראה שמחנה המקובלים יסכימו שכשיצא מפי הגמרא שיש הידור בשמן זית יש בזה עניין דווקא.
הוסף רשומת תגובה