אני חושב שיש צורך, במיוחד בציבור הדתי-לאומי, להראות לאנשים שלפעמים דעות שהם חושבים שמובילים אותם בהכרח אל מחוץ למחנה, אינם נמצאים כל כך מחוץ למחנה.
הרב שמואל נדל, בנו של הרב גדליה נדל, דבר לאחרונה בכנס של מטמוני-ארץ על חידוש התכלת בימינו. לדבריו, פשוט שתכלת ארגמון קהה קוצים זה התכלת האמיתי. ואעפ"כ אין לדבריו צורך להטיל תכלת בציצית, משום "שאין לנו חיבור לזה". את הראיה לדבריו, הוא מנסה להביא מחידוש עבודת הקרבנות. הנה כמה משפטים מדבריו (החל בערך מדקה 19):
הרב שמואל נדל, בנו של הרב גדליה נדל, דבר לאחרונה בכנס של מטמוני-ארץ על חידוש התכלת בימינו. לדבריו, פשוט שתכלת ארגמון קהה קוצים זה התכלת האמיתי. ואעפ"כ אין לדבריו צורך להטיל תכלת בציצית, משום "שאין לנו חיבור לזה". את הראיה לדבריו, הוא מנסה להביא מחידוש עבודת הקרבנות. הנה כמה משפטים מדבריו (החל בערך מדקה 19):
יש דין שמקריבין אע"פ שאין בית, גם כשבית המקדש חרב אפשר להקריב קרבנות. לכאורה לפי זה מוטל עלינו להקריב קרבנות... עכשיו בואו נשאל: נניח שאנחנו נפתור את כל הבעיות ונלמד את כל השיטות ויצא לנו ... שאפשר להקריב קרבן פסח, האם אנחנו הולכים להקריב קרבנות? ודאי שלא! ודאי שלא!
איך אמר לי מישהו: חסד עשה אתנו הקב"ה שאין קרבנות. אין לנו שום התחברות לזה, ושום יחס לזה ולא מבינים מה זה. יש לנו מושג היום מה זה קרבנות? אנחנו מסוגלים להתחבר לזה בכלל?
החזון איש התבטא פעם. דברו על להקריב קרבן פסח, שהיום אפשר. [הוא אמר:] "בית מטבחיים אתם הולכים לעשות שם?" אין ספק, לנו אין שום קשר לעניין הזה. אני לא אומר קבלו דעתי, רק אומר מה שאני חושב.
הנה ההרצאה במלואה:
לאחרונה נחשפתי גם לדברים נוראי ההוד שכתב הרב הנזיר (שיעורי הרב הנזיר על אמונות ודעות, מאמר ח פ"ו):
רואים כאן כמעט מכל מילה את התחבטות הנפש הקשה שיש לרב הנזיר, שמחד שואף בכל ליבו למקדש ולהשראת שכינה, ומאידך אינו יודע כיצד הוא יצליח להתחבר לענין הקרבנות.
7 תגובות:
כולם מדברים על בית מקדש וקורבנות, אף אחד לא מדבר על טומאה וטהרה, והרי הלכות טומאה וטהרה הם הבסיס לכל עבודת בית המקדש והקרבת קורבנות (להוציא החריג של הקרבת קורבנות בציבור בטומאה, שהוא פיתרון למצב חד-פעמי, ולא פתח למצב קבוע), והמציאות המודרנית כל כך רחוקה מהם...
רק לדוגמא, האם מושב ברכב פרטי ובתחבורה ציבורית יהפך למושב הנידה שמטמא את היושב עליו ונדרש לטבילה במקווה לטהרתו בכל פעם שאשה תשב עליו בעודה בימי נדתה? איך בכלל אפשר לפרק את המושבים ולהטביל אותם? איך אפשר להטביל את השולחנות הגדולים המשמשים אותנו כיום, כדי שאפשר יהיה לאכול עליהם בשר קורבנות קלים בטהרה? הם לא נכנסים לשום מקווה כלים מודרני, ובקושי רב למקוואות שנועדו לטבילת אדם...
אף אחד לא מדבר כמעט על שילוב הלכות טומאה וטהרה בעולם המודרני, שכוללת קשיים רבים מאוד בהתאמת העולם המודרני לסטנדרטים של ימי עבר, אבל בלעדיה אין כל היתכנות לבניין בית המקדש ולהקרבת קורבנות...
יפה
נתנאל, מדהים
איך לא חשבנו על זה?
אלה בהחלט דברי אמת. מצד שני, אחרי המעשים נמשכים הלבבות. עושה רושם שלרוב יהודי גרמניה לא היה חסר יותר מדי ארץ ישראל, אבל היום ב"ה אנחנו יותר מחוברים אליה.
איך אומרים המשגיחים בישיבות? את כל המצוות קיימת בשלימות רק קרבנות חסר לך?
נתנאל,
דווקא בנושא טומאה וטהרה לא ברור לי מה השתנה כל כך - וכי לדעתך בימי הבית אישה הטבילה מדי חודש את מיטתה וכל בגדיה ? וכי כהנים באמת הצליחו להמנע ממצב שבו נכרי (שדינו כזב) מדבר ורוקו מנתז ?
לפי מה שמובן מהמקורות מי שעלה למקדש טבל כדי להטהר מספק, וכן כהנים טבלו מדי יום כדי לאכול תרומה בערב, אבל לא היו הרחקות מעבר לכך.
אף אחד לא מדבר כי אף אחד לא מסוגל להתווכח עם הרב עזריה אריאל (שכן מדבר על זה)...
הוסף רשומת תגובה