בשבוע שעבר היינו עדים ל"סערת האימוץ", ושמעתי הבוקר שזה עדיין בכותרות. להלן כמה הערות/מחשבות שעלו אצלי בעקבותיה:
א. לא ברור לי למה בכלל יש כאן "סערה". המצב החוקי בארץ היה ידוע לכל הצדדים, דהיינו שרק זוגות נשואים יכולים לאמץ ילד. כנגד מצב זה הוגשה עתירה לבג"ץ, מכיוון שהמדינה הכירה בזוגות ידועים בציבור כזוגות נשואים. עמדת המדינה תאמה את המצב החוקי בארץ. אין כאן הפתעה גדולה. כפי שכבר התרגלנו, הצד הליברלי בויכוח לא מרגיש שום צורך להסביר את עמדתו, אלא רק להשחיר את העמדה השמרנית. ובכל זאת, מענין לשמוע מה עמדתם: האם בכלל המדינה צריכה להגביל את הזכאים לאימוץ? אם כן, אילו הגבלות?
ב. העמדה המערבית כלפי חד מיניים עברה מהפכה בעשורים האחרונים, על זה אין חולק. ובכל זאת מדהים לעקוב אחרי התפתחויות אלה. עברנו ממצב שחד-מיניות מחשבה למחלת נפש, למצב של קבלה והכלה. השלב המשמעותי הבא הוא לענ"ד פסיקת בית המשפט העליון בארה"ב הרואה בנישואין חד מיניים זכות - שלכל מבוגר אחראי יש הזכות לקבוע עם מי הוא מתחתן, ללא תלות במינו.
השבוע נחשפנו לשלב הבא בהתפתחות הזאת. עקרונית, אדם יכול להחזיק בדעה שיש משפחות מסוגים שונים, ושזה זכותו של כל אדם בוגר להחליט איזה סוג משפחה הוא מעוניין לייסד, ובכל זאת לסבור שמתוך כלל סוגי המשפחות תהיה עדיפות לסוג משפחה אחת במקרים מיוחדים. אימוץ, לדוגמא. השבוע נוכחנו לדעת שעמדה זאת "אינה לגיטימית". לא רק שיש סוגי משפחות שונים, וכולן נמצאות בטווח הנורמלי, הן גם נמצאות במעמד שווה אחת לשנייה לכל דבר ועניין.
ג. כיום יש רשימת המתנה ארוכה לאימוץ תינוקות בני יומם. דומני שאין חולק על הנתון הזה. פתיחת הרשימה לזוגות חד מיניים תציף את רשימת ההמתנה בחד מיניים הרבה מעבר לשיעורם באוכלוסיה. כיוון שכך, אנחנו אפילו לא מדברים על שוויון בין זוגות ישרים לזוגות חד מיניים, אלא אפילו על העדפה לטובת הזוגות החד מיניים.
ד. פסק הדין של בית המשפט העליון של ארה"ב המכיר בנישואין חד מיניים שינה לחלוטין את השיח בארה"ב. אפילו שמרנים מובהקים אינם מביעים כיום דעה כנגד נישואין חד מיניים. השינוי הזה לא נעצר בחופי ארה"ב והוא משפיע ועוד ישפיע גם על אירופה ועל הנעשה בארץ. לדעתי, אם הצד השמרני לא רוצה למצוא את עצמו מפסיד הפסד מוחץ, כדאי שכבר היום יגדיר מה הקוים האדומים שלו - עם מה הוא מסוגל לחיות ועם מה הוא אינו מעוניין אף פעם לקבל. לאחר הגדרת הקוים האדומים יש מקום לותר לצד השני, תוך אמירה ציבורית: "פנינו לשלום, אנחנו רוצים סך הכל לשמר את הדברים החשובים לנו, ואנחנו מצפים שגם הצד השני יבין זאת".
זה אמנם נשמע כמו הצעת השמאל המדיני, שלא בדיוק עובד במציאות, ובכל זאת לדעתי כדאי לשקול זאת הדרך פעולה במקרה הזה.
3 תגובות:
בבלוג דתי הלכתי --קנה המידה הראשוני והבסיסי לגל בעיה צריך להיות "השולחן ערוך" לא ידוע חי על איסור כזה בשו'ע. אא'כ נניח שהיות והם חוטאים--אסור למסור להם ילד--ואז מדוע אנו משלימים עם מסירת ילדים לאימוץ למשפחות חופשיות? הם חוטאים בעבירות כבדות מאד--רק שאנו בס'ה התרגלנו לזה. כל השיקולים האחרים הם משפטיים וציבוריים ולכן לןכל אחד ביכולה להיות דעה אישית בלבד ולא דעה רבנית או רפואית.
לא הבעתי שום דעה בפוסט הזה.
אין סיבה שקווים אדומים מסוג כלשהו יעזרו.
המאבק של הארגונים הלהט"בים לא מתבצע בעזרת מפלגה שאפשר להגיע אליה לסיכומים אלא בעזרת פוסטים בפייסבוק שמוקיעים כל אחד שמתנגד לצעד כלשהו כהומופוב, בצורה כזו כל קו אדום ייהפך מייד לתחילת המאבק הבא.
הוסף רשומת תגובה