ליתר הסדרה:
היוצאים להציל בשבת - חלק א'
היוצאים להציל בשבת - חלק ב'
היוצאים להציל בשבת - חלק ג'
היוצאים להציל בשבת - חלק ד'
יש בצה"ל מחלקה שתפקידה להודיע למשפחות אודות נפגעים ל"ע. כשנודע לצה"ל על פציעה או נפילה של חייל, תפקידה של מחלקת המודיעים להזעיק צוות שכולל אנשים מנוסים, אנשי רפואה ורפואת הנפש, שתפקידם להגיע כמה שיותר מהר לבני משפחתו של החייל שנפל ולהודיע להם בצורה מבוקרת את אשר ארע לבנם.
לאחר שבטור הקודם בנושא "היוצאים להציל בשבת" סיכמתי את הנהוג אצל בעלי תפקידים שונים הצריכים לפעול בשבת, הפעם נעסוק בפעולתם של מודיעי הנפגעים בשבת. הדברים נכתבים כאן כדיון תאורטי בלבד, ובשאלות הנוגעות למעשה יש לפנות למי שמתפקידו מכיר היטב את המציאות הצבאית - לרבנות הצבאית.
השאלה הראשונה שיש לברר היא, האם מודיעי הנפגעים הם בגדר היוצאים להציל? האם ניתן להגדיר את אותם מודיעי נפגעים כעוסקים בפיקוח נפש?
המטרה של מחלקת מודיעי הנפגעים בצה"ל הוא לודא שהידיעה בדבר נפילתו של בן משפחה יגיע לקרוביו באופן מבוקר ומוסמך. מודיעי הנפגעים יכולים להעניק טיפול רפואי ונפשי ראשוני אם הם רואים שהדבר נצרך. יתרה מכך, הורה ששולח את ילדו לשרת בצה"ל יודע שאם ח"ו יקרה משהו לחייל שלו אזי הוא יקבל הודעה מסודרת, והוא אינו צריך לחיות בחרדה שמא ארע משהו לקרובו והוא לא יודע מזה.
בנוסף, ישנה סטטיסטיקה המראה שהסיכוי שבמשפחה שכולה יתרחש מוות נוסף מסיבות של התאבדות, מצב נפשי ורפואי ירוד וכד', הן גבוהות מאשר בשאר האוכלוסיה. ישנה אמונה שע"י עטיפת המשפחה מרגע ההודעה במעטפת תומכת תקטין את הסטטיסטיקה הזאת. אני קורא לזה אמונה, משום שלא ידוע לי על נתונים המוכיחים את התועלת הזאת לכאן או לכאן. (דברים אלו שמעתי מפי אדם שעסק רבות בתחום).
יש להדגיש, שכיום בעידן שמועות הווטסאפ נראה שתפקידם של מודיעי הנפגעים הפך להיות נחוץ יותר ולחוץ יותר, על מנת לודא שההודעה המסודרת מגיעה למשפחה במהירות גבוהה מזו של השמועות. כמו כן, ההיגיון אומר שככל שמקבלי ההודעה נמצאים בגיל מתקדם יותר, ובמצב רפואי רעוע יותר, כך גדלה נחיצות עבודתם של מודיעי הנפגעים.
נשוב עתה לשאלה שלנו, האם פעולתם של מודיעי הנפגעים נחשבת פיקוח נפש?
בטורים הקודמים ראינו את דבריו של הרב שאול ישראלי אודות "פיקוח נפש ציבורי". הרב ישראלי כותב שכשדנים במערכות ציבוריות ישנם דברים המוגדרים ספק פיקוח נפש, הגם שאין לפנינו חולה ולא ניתן להצביע באצבע על מי שעלול להיפגע מאותו פיקוח נפש. אך כיוון שהמבט הוא על מספרים גדולים באוכלוסיה סביר להניח שיהיה מי שייפגע, ולכן הדבר יוגדר כפיקוח נפש.
גם אחרי דבריו של הרב שאול ישראלי נראה שנותרה השאלה: מה הגבול הנכון לדבריו?
בחוברת העוסקת בטיפול בחללים בשבת, מפרטת הרבנות הצבאית את האופן בו יש לפעול במקרה של הודעה למשפחות נפגעים בשבת. הנה העמודים הרלוונטיים (קישור):
הרבנות הצבאית מסיקה שמכיוון שלא לגמרי ברור שיש כאן פיקוח נפש, אזי יש לעשות שימוש בנהג גוי. בפועל, מחלקת מודיעי הנפגעים אינה כפופה לרבנות הצבאית והם לא פועלים על פי הוראותיה. יתרה מכך, המחלקה מפעילה אנשי מילואים השייכים למחלקה וגרים בקרבת מקום למשפחות הנפגעים. בחלק לא מבוטל מהמקומות קשה מאד לחייל המוקפץ בשבת להודיע למשפחות נפגעים למצוא נהג גוי שיסיע אותו למשימה.
כאמור, אינני יודע להכריע בשאלה האם יש כאן פיקוח נפש המתיר חילול שבת מהתורה (כדאי להזכיר כאן מאמר שהתפרסם לאחרונה של הרב אודי שוורץ מהרבנות הצבאית על עוד מקרים שמעמדם כפיקוח נפש מוטל בספק). עם זאת, ברור לי שדבריו של הרב משה פיינשטיין אודות "נמצאת מכשילן לעתיד לבוא" קיימים כאן. כלומר, באם נגדיר את המציאות הזאת כפיקוח נפש, אזי אם לא נתיר למודיע גם לשוב לביתו בגמר ההודעה אזי הוא פשוט יימנע מלהיות אחד ממודיעי הנפגעים.
[כדאי להעיר שבהערת שוליים 10 לעיל מובא פסק האגרות משה שלפי הנאמר בהערה התייחס לחום של 37.9 כספק פיקוח נפש. בפועל מה שכתוב באגרות משה הוא זה (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קכט):
היוצאים להציל בשבת - חלק א'
היוצאים להציל בשבת - חלק ב'
היוצאים להציל בשבת - חלק ג'
היוצאים להציל בשבת - חלק ד'
יש בצה"ל מחלקה שתפקידה להודיע למשפחות אודות נפגעים ל"ע. כשנודע לצה"ל על פציעה או נפילה של חייל, תפקידה של מחלקת המודיעים להזעיק צוות שכולל אנשים מנוסים, אנשי רפואה ורפואת הנפש, שתפקידם להגיע כמה שיותר מהר לבני משפחתו של החייל שנפל ולהודיע להם בצורה מבוקרת את אשר ארע לבנם.
לאחר שבטור הקודם בנושא "היוצאים להציל בשבת" סיכמתי את הנהוג אצל בעלי תפקידים שונים הצריכים לפעול בשבת, הפעם נעסוק בפעולתם של מודיעי הנפגעים בשבת. הדברים נכתבים כאן כדיון תאורטי בלבד, ובשאלות הנוגעות למעשה יש לפנות למי שמתפקידו מכיר היטב את המציאות הצבאית - לרבנות הצבאית.
השאלה הראשונה שיש לברר היא, האם מודיעי הנפגעים הם בגדר היוצאים להציל? האם ניתן להגדיר את אותם מודיעי נפגעים כעוסקים בפיקוח נפש?
המטרה של מחלקת מודיעי הנפגעים בצה"ל הוא לודא שהידיעה בדבר נפילתו של בן משפחה יגיע לקרוביו באופן מבוקר ומוסמך. מודיעי הנפגעים יכולים להעניק טיפול רפואי ונפשי ראשוני אם הם רואים שהדבר נצרך. יתרה מכך, הורה ששולח את ילדו לשרת בצה"ל יודע שאם ח"ו יקרה משהו לחייל שלו אזי הוא יקבל הודעה מסודרת, והוא אינו צריך לחיות בחרדה שמא ארע משהו לקרובו והוא לא יודע מזה.
בנוסף, ישנה סטטיסטיקה המראה שהסיכוי שבמשפחה שכולה יתרחש מוות נוסף מסיבות של התאבדות, מצב נפשי ורפואי ירוד וכד', הן גבוהות מאשר בשאר האוכלוסיה. ישנה אמונה שע"י עטיפת המשפחה מרגע ההודעה במעטפת תומכת תקטין את הסטטיסטיקה הזאת. אני קורא לזה אמונה, משום שלא ידוע לי על נתונים המוכיחים את התועלת הזאת לכאן או לכאן. (דברים אלו שמעתי מפי אדם שעסק רבות בתחום).
יש להדגיש, שכיום בעידן שמועות הווטסאפ נראה שתפקידם של מודיעי הנפגעים הפך להיות נחוץ יותר ולחוץ יותר, על מנת לודא שההודעה המסודרת מגיעה למשפחה במהירות גבוהה מזו של השמועות. כמו כן, ההיגיון אומר שככל שמקבלי ההודעה נמצאים בגיל מתקדם יותר, ובמצב רפואי רעוע יותר, כך גדלה נחיצות עבודתם של מודיעי הנפגעים.
נשוב עתה לשאלה שלנו, האם פעולתם של מודיעי הנפגעים נחשבת פיקוח נפש?
בטורים הקודמים ראינו את דבריו של הרב שאול ישראלי אודות "פיקוח נפש ציבורי". הרב ישראלי כותב שכשדנים במערכות ציבוריות ישנם דברים המוגדרים ספק פיקוח נפש, הגם שאין לפנינו חולה ולא ניתן להצביע באצבע על מי שעלול להיפגע מאותו פיקוח נפש. אך כיוון שהמבט הוא על מספרים גדולים באוכלוסיה סביר להניח שיהיה מי שייפגע, ולכן הדבר יוגדר כפיקוח נפש.
גם אחרי דבריו של הרב שאול ישראלי נראה שנותרה השאלה: מה הגבול הנכון לדבריו?
בחוברת העוסקת בטיפול בחללים בשבת, מפרטת הרבנות הצבאית את האופן בו יש לפעול במקרה של הודעה למשפחות נפגעים בשבת. הנה העמודים הרלוונטיים (קישור):
הרבנות הצבאית מסיקה שמכיוון שלא לגמרי ברור שיש כאן פיקוח נפש, אזי יש לעשות שימוש בנהג גוי. בפועל, מחלקת מודיעי הנפגעים אינה כפופה לרבנות הצבאית והם לא פועלים על פי הוראותיה. יתרה מכך, המחלקה מפעילה אנשי מילואים השייכים למחלקה וגרים בקרבת מקום למשפחות הנפגעים. בחלק לא מבוטל מהמקומות קשה מאד לחייל המוקפץ בשבת להודיע למשפחות נפגעים למצוא נהג גוי שיסיע אותו למשימה.
כאמור, אינני יודע להכריע בשאלה האם יש כאן פיקוח נפש המתיר חילול שבת מהתורה (כדאי להזכיר כאן מאמר שהתפרסם לאחרונה של הרב אודי שוורץ מהרבנות הצבאית על עוד מקרים שמעמדם כפיקוח נפש מוטל בספק). עם זאת, ברור לי שדבריו של הרב משה פיינשטיין אודות "נמצאת מכשילן לעתיד לבוא" קיימים כאן. כלומר, באם נגדיר את המציאות הזאת כפיקוח נפש, אזי אם לא נתיר למודיע גם לשוב לביתו בגמר ההודעה אזי הוא פשוט יימנע מלהיות אחד ממודיעי הנפגעים.
[כדאי להעיר שבהערת שוליים 10 לעיל מובא פסק האגרות משה שלפי הנאמר בהערה התייחס לחום של 37.9 כספק פיקוח נפש. בפועל מה שכתוב באגרות משה הוא זה (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קכט):
וסתם בני אדם חוששין כשהוא קרוב למדת מאה ושנים שהוא חם ביותר ולכן על מדה זו מחללין ואין רשאין להחמיר. ואם אחד חושש גם בקרוב למאה ואחד ורוצה שיחללו עליו נמי מחללין דלא גרע ממכה שאינה של חלל שאם החולה אמר שצריך לחלול שמחללין. ובתינוק שאין שייך זה אם רואין שמצטער ביותר וכדומה לזה מה שניכר שהוא חולה אף שהחום הוא קטן רק יותר ממאה מחללין. סוף דבר אם רק לא ברור להו להחשיב שהוא מעט חום מחללין.הרב משה פיינשטיין דיבר על 101-102 מעלות פרנהייט. בהמרה למעלות צלסיוס מדובר בערך על 38.5 מעלות.]
תגובה 1:
שלום--לענין החוסן הלאומי--כל מי ששמע אפ' הרצאה אחת בנושא עקרונות המלחמה יודע שהמטרה העליונה במלחמה היא לשבור את רצון הלחימה של האויב--וכבר אמרו חז'ל "תחילת נפילה ניסה" האויב המאומן ביותר עם הציוד הטוב ביותר יניח את נשקו --כשרצון הלחימה עזב אותו--מכאן המסקנה הפשוטה שכל פעולה לחיזוק "המורל הלאומי " היא מחוייבת המציאות ולכן צריך לעשותה גם בשבת.
הוסף רשומת תגובה