יום שבת, 24 באוגוסט 2013

תגובות לפרופ' ליבוביץ'

לפרופ' ישעיהו ליבוביץ'.
פני זמן מה, בעקבות שאלה שהגיעה אלי, חיפשתי חומר שמתמודד בצורה סדורה עם משנתו של
לא הגעתי להרבה חומר, אבל מה שמצאתי לא היה מוכר לי לפני כן, ולכן אני רואה עניין בשיתופו.

הנה שלושה מאמרים שמצאתי:
- קונטרס הויכוח, הרב משה צבי נריה
- התייחסות אל פרופ' ישעיהו ליבוביץ', הרב צפניה דרורי
- רצון יראיו יעשה (על משנתו של ליבוביץ' על התפילה), הרב יעקב אריאל

בלי קשר דווקא למשנת ליבוביץ', מצאתי עניין בפסקה הבאה מתוך דבריו של הרב צפניה דרורי:
האם אתה חושב שהדור הזה מגיע לאמונה גדולה יותר מאבותיו?
אין לי שום ספק בכך. בדורות הקודמים היו אנשים שלא היה להם עולם אמונה מעבר למצוות, וכל מה שחיפשו בתורה היה רק המצוות, והתוצאה היתה שבניהם בדור הזה כבר בעטו במצוות. אנשים חיפשו ערך גדול יותר, שלם ופנימי יותר, שיוכלו להתמסר אליו. הם מצאו את זה בתחליפים, בכל מיני 'איזמים', באידיאלים שונים בעולם, משום שהאדם מחפש דברים שיתנו לו חיות. והנה, בדור הזה מגלים שהחיות נמצאת בתורה. ההבחנה שלי היא שאם אין אהבת ה', אין גם יראה. 
אני לא יכול לומר שאני מסכים עם דברים אלו, והם לא תואמים את הכרותי עם הציבור המסורתי, וגם לא את היהודים המבוגרים שזכיתי להכיר.


7 תגובות:

חגי אמר/ה...

לאיזה חלק מדבריו אתה לא מסכים ?
המסורתיים שאני מכיר אכן חזקים יותר באמונה מאשר במצוות

אהוד אמר/ה...

הרב נריה נודע בהתנגדותו החריפה להוספת לימודי חול לישיבה שעמד בראשה, ישיבת "כפר הרואה".
בהיותו ראש ישיבת כפר הרואה כשמלאו לישיבה עשור שנים, פעל הרב אברהם צוקרמן שליט"א, ששימש אז כר"מ בישיבה, לשילוב לימודי חול תיכוניים במסגרת הישיבה, ואף עודד את תלמידיו לרכוש תואר אקדמי במוסדות להשכלה גבוהה.
יוזמתו של הרב צוקרמן העלתה חמתו של הרב נריה, והוא התנגד למזיגת לימוד החול בישיבה. עדות ניצחת לכך מתקבלת מראיון שערך ישראל סדן בחודש אלול תשכ"ח לרב נריה בה אמר הרב כי: "יצמחו לי שערות על כף היד לפני שילמדו לימודי חול בישיבה" (בתוך: "במשוך היובל", 50 שנה למדרשת נועם, עמ' 79).
לבסוף, חרף זעמו של הרב נריה, שולבו לימודי החול במסגרת הישיבה, עקב דרישת ההורים והקמת מדרשית נועם.
מסיפור זה ניתן להסיק כי הרב נריה התנגד לרעיון שילוב בין לימודי חול לקודש, וזאת בניגוד לעמדתו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' שהטיף ללימדוי מדעים בצד הלימודיים התורניים.
יש להדגיש, כי ערך מיזוג לימודי החול בלימודי הקודש, הוא אחד מהאושיות העיקריים של הציונות הדתית, וגדולי הרבנים מזרם זה דגלו בו.
באשר למאמרו של הרב צפניה דרורי, יצויין כי הרב דרורי הוא מתלמידיו המובהקים של הרבנים משה נריה, והרב צבי יהודה הכהן קוק, ובצעירותו למד בישיבת כפר הרואה (בשעה שהרב נריה עמד בראשה) ובישיבת מרכ הרב.
כפי הנראה הרב דרורי קיבל מהרב נריה את עמדתו בנוגע לשלילת רעיון השילוב, ומכאן התנגדותו לדעותיו של פרופ' ליבוביץ' ז"ל.
כמו כן, הרב דרורי נמנה על הרבנים הימניים, ודומני שאחת הסיבות המרכזיות לכך שהוא פוסל בחמה שפוכה את עמדתו של הפרופ' ז"ל, היא עמדתו העיקשת של הרב דרורי בנוגע לפינו שטחים תמורת הסכם שלום (וזאת ככל הנראה קיבל מרבו הרב צבי יהודה קוק שידוע בדעותיו הימניות) בניגוד לדעתו של פרופ' ליבוביץ' ז"ל שחייב החזרת שטחים שנכבשו לאחר מלחמת ששת הימים, אף אם לא יושג שלום חלף כך.
יש לציין, כי ישיבת "ירושלים לצעירים" שהרב דרורי היה בין רבניה שילבה בתחילה לימודי חול יחד עם לימודים תורניים, אם כי ברמה מינימאלית בלבד.
רק כעבור זמן מה, ועקב דרישת ההורים נוספו לימודי חול רבים יותר על מנת לעמוד בדרישות משרד החינוך לצורך קבלת תעודת בגרות.
יודגש, כי הרב צבי יהודה קוק התנגד לשילוב לימודי שפה זרה בישיבה זו, וכתוצאה מכך לימודי האנגלית נערכו בכיתה נפרדת מחוץ לתחומי הישיבה (התנגדות שאינני מסוגל להבינה ולדעתי היא מטופשת וחסרת היגיון, ויכולה הייתה לגרום לאי הקניית ידיעות מספיקות בשפה האנגלית לתלמידים בישיבה, ובעקבות כך לאי יכולת ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה ולרכוש מקצוע כדי להתפרנס מיגע כפיהם). נראה, איפוא, כי הרב דרורי הושפע מעמדתו זו של הרב צבי קוק, ולפיכך הוא התנגד לעמדת פרופ' ישעיהו ליבוביץ' שכמובן רצה בלימדוי האנגלית במסגרת הישיבה התיכונית.
לגופם של דברים, דבריו של הרב דרורי על יראת שמיים שלא יכולה להימצא לחוד, ושתנאי הכרחי לקיומה הוא אהבת ה', אינם מתקבלים על דעתי כלל, מאחר שבפירוש ניתן להעלות על הדעת שיימצא יהודי שיש בו יראת שמים (כלומר הוא ירא מגדולתו ורוממותו של הקב"ה ועובדו מיראה - רוצה לומר מיראת העונש או כדי לקבל פרס), והוא עדיין לא הגיע לדרגה של עבד ה' המחליט לעבוד את ה' מאהבה, בעולם הקיים כמות שהוא, ללא צדדים תועלתניים (פירוש הדבר הוא שאדם כזה לא הגיע לדרגה שבה הוא הכיר בכך שעבודת ה' וידעתו היא עצמה השכר/הפרס).
בנוסף, מעודי לא שמעתי על תקופה שבה אנשים לא התעניינו באמונה בקב"ה אלא בקיום המצוות. גם בעבר היו חוקרים שומרי תורה ומצוות שעסקו במחשבת ישראל ואמונתו, ודבריו על היהודים שבדורות הקודמים אבו רק בקיום תורה ומצוות בלא כל התענינות בנושאים אמוניים היא שקר מחוצף!
לדעתי, מדובר בבדותה שכותב המאמר הפריח כדי למשוך את הקורא, ולשכנעו בצדקת דבריו.
על מאמרו הקצר של הרביעקב אריאל, אומר בקצרה כי הם, למעשה כתב פולמוס נגד זרם המתנגדים והשכלתנות, וצידוד בטעמים של המקובלים ובעיקר של החסידים לתפילה.
הרב לא הזכיר אף ברמז את עמדת הרבנים שהתנגדו לחסידות (דוגמת הגר"א והרב חיים מוולוז'ין ע"ה) שמצויים בספריהם (למשל, נפש החיים ורוח חיים לרב חיים מוולז'ין זצ"ל).
החסידות כולה הייתה משוקצת על יהודי ליטא, ווילנה והמתנגדים, וכידוע בשנים הראשונות להקמת החסידות, הגר"א שאף להוציאם מכלל ישראל, ואף ראה בהם כגויים לכל דבריהם. הגר"א אפילו ציווה לשרוף את כתבי החסידים שראה בהם אפיקורסיים.
מאחר שהרב לא הביא את כל המובאות ביחס לנושא הנידון הוא אינו ראוי כלל לתגובה עניינית, ויש לגנותו על משוא הפנים (לצד הזרם החסידי) שנקוט בו.

RavTzair אמר/ה...

חגי,
אם הבנתי את הרב צפניה נכון, אז הוא אמר הפוך ממה שאתה כתבת. המסורתיים, וכן הדורות הקודמים, היו חזקים באמונה ופחות במצוות. והוא אומר שלא היה להם עולם אמונה מעבר למצוות.

חגי אמר/ה...

אני חושב שהוא מתכוון בעיקר לאירופה ולגישה הליטאית שההלכה היא עיקר התורה (מעין מה שכתב הרב סולוביציק על ההלכה), ושליבוביץ לקח אותה לקיצוניות.

אתה רואה שהוא מדבר על דור ההמשך שעברו ל"איזמים", תופעה נפוצה יותר אצל האשכנזים.

RavTzair אמר/ה...

אהוד,
הניתוח שלך לעמדות הרב נריה והרב דרורי הוא לכל היותר שטחי ומעליב.
לגבי מה שכתבת על דברי הרב יעקב אריאל, אני לא רוצה להגיב כי נראה לי שלא הבנת את דבריו (ואגב, הוא כן מזכיר את ר' חיים מוולוז'ין).

יצחק ברט אמר/ה...

אם קונטרס הוויכוח עניין אותך, ודאי תמצא עניין גם במאמר הזה:
http://www.etzion.org.il/dk/1to899/834mamar.htm

RavTzair אמר/ה...

יצחק,
הקישור לא נפתח לי.