.jpg)
בשנותי בתיכון נזדמן לי כמה פעמים להתפלל בימות החול בבית הכנסת של הרב גורן במחיצתו. בנוסף, חלק מחבריי הטובים באותן השנים היו מקורבים מאד לרב. כמעט מכל סיפור על הרב גורן ומכל משפט שיצא לו מהפה הייתי מרגיש את התקיפות, את הנחישות, את האמונה בצדקת הדרך, ואת הייחודיות של הרב.
מהרגע שפתחתי את הספר "בעוז ותעצומות" וקראתי את המשפט הראשון של הספר ועד המשפט האחרון, הרגשתי איך שהרב גורן קם לתחייה מתוך דפי הספר ונעמד מול עיני. הרגשתי כאילו אני רץ יחד עם הרב גורן במעלה שער האריות במלחמת ששת הימים ומגיע להר הבית, וכיצד אני עומד לידו בשעה שהוא מתווכח עם משה דיין. אילו רק בשביל החוויה הזאת - דיינו.
אבל יש בספר הרבה יותר. הרב גורן חי, התהלך ופעל במוקד של הארועים ההיסטוריים הכבירים שעם ישראל עבר במאה השנים האחרונות. אין ספק בלב כל מי ששירת בצה"ל, שלא ניתן לשער בכלל כיצד היה נראה צה"ל ללא הרב גורן. גם בכל הקשור לעיצוב יחסי הדת והמדינה, היה לרב גורן יותר מיד ורגל. הרב גורן כילד עלה לארץ, היה קשור דרך אביו לייבוש הביצות, הכיר את כל גדולי דור דעה בא"י בתקופה שלפני קום המדינה, לחם במלחמת השחרור ובשאר מלחמות ישראל כרב הראשי לצה"ל, היה מקורב לבן-גוריון, היה מקושר לרב קוק ומחובר למשנת הרב דרך חמיו הגדול הרב הנזיר, כיהן כרב הראשי לישראל, ועוד ועוד. לצערנו הגדול הספר מסתיים בתקופה בה הרב גורן מתמנה לרב הראשי ובמלחמת יום הכיפורים. נדמה שהיה אפשר ללמוד הרבה מנקודת מבטו של הרב גורן גם בשנים שאחרי כן. לצערנו אנחנו נאלצים להסתפק במה שיש, אך גם זה הוא אוצר בלום.
הספר כולו כתוב בגוף ראשון, והוא למעשה שוכתב ביד אומן ע"י אבי רט, מתוך הקלטות של הרב גורן. הספר מציג את כל הארועים מנקודת מבטו של הרב גורן, נקודת מבט שהיא ללא ספק אינה יכולה להציג את כלל התמונה.
לדוגמא: בעמ' 179 בספר הרב גורן כותב ש"התרתי לחיילים לצאת מחוץ לתחום על מנת לשמוע תקיעת שופר". הוא מביא ש"על הפסק הזה התקיפו אותי רבנים מסוימים" ואח"כ הוא כותב שהחזון איש היה אחד מאלה שלא הסכימו אתו, ושתקפו אותו בעיתונות של אגודת-ישראל. אחד הדברים שלא מוזכרים בדבריו הוא שאחד מאלה שחלקו על ההיתר של הרב גורן היה הרב הראשי דאז, הרב הרצוג, שכותב (שו"ת היכל יצחק אורח חיים סימן מז):
ומלבד כל זאת אם כי עדיין לא נכרתה ברית שלום עם שכינינו, אבל מצב של מלחמה איננו קיים, ואין טעם לזה לכלול את אחינו השרויים במשלטים, בכלל בני מחנה היוצאים למלחמה ולפוטרם אפילו מעירוב בשביל אלפיים האמה, אבל ביטול איסור תחומין, לא תהא כזאת בישראל, יצחק אייזיק הלוי הרצוג ראש הרבנים לישראלאינני רואה בחד-צדדיות של הספר מגרעת. כאמור, נהניתי מכל רגע מהתחושה שהרב גורן משתף אותי-אותנו באופן שבו הדברים נחרטו בזיכרונו. אני מעלה את הדברים כדי לדרבן חוקרים חרוצים להמשיך במלאכה ולהכין ביוגרפיה מקיפה על חייו ופועלו של הרב גורן.
יש בספר, ובחייו של הרב גורן בכלל, נגיעה בהרבה נושאים שהינם רלוונטיים ואקטואליים מאד בימינו. הרב גורן לחם ועמד על כך שלא יהיה צבא של דתיים וצבא של חילונים, אלא צבא אחד לכולם. זאת, בניגוד לדעתם של הפוליטיקאים הדתיים (ואפשר לנחש שגם בניגוד לעמדתם של רבנים אחרים). בהסתכלות לאחור, אינני יודע אם יימצא היום מישהו שמוכן לומר שהרב גורן טעה בדרך בה הוא הוביל. אך כיום אנחנו בתקופה שיש שוב רצון להקים מסגרות נפרדות לחיילים חרדים. האם היום זה כל מוצדק? האם היום נשקלים גם הסכנות שיש בהקמת יחידות נפרדות?
שורות אלו נכתבות שבוע בלבד לפני סיום מערכת הבחירות המכוער ביותר לכס הרב הראשי. קשה לנחש מה היה נאמר היום על הרב גורן, מקרב מחנינו, לו היה מתמודד לכס הרב הראשי. האם היו כותבים עליו הבלים כמו שהוא לא מקבל מרות (לאורך כל הספר, לא ניתן להצביע אפילו על אדם אחד שהרב גורן חש כפוף אליו)? האם היו אומרים שהוא לא מועמד לגיטימי משום שהוא היה קשור בטבורו לשתי פסיקות מוזרות וסותרות בענייני גיור (פרשת הלן זיידמן, בו הרב גורן הכשיר גיור רפורמי, ופרשת האח והאחות, בו הרב גורן פסל גיור שלא ברור אם התבצע ואם התבצע לא ברור אם היה בו קבלת עול מצוות)? האם היו אומרים שהוא מכופף את התורה לעם, או מרומם את העם לתורה?
יש עוד הרבה מה להאריך בכל מיני סיפורים ופרשיות המובאות בספר, ובעז"ה נמצא לזה זמן בעתיד. עד אז אני ממליץ לכל אחד/ת מכם להשיג עותק של הספר ולהתמוגג מקריאתו.
בעוז ותעצומת - אוטוביוגפיה, הרב שלמה גורן. בעריכת: אבי רט. הוצאת ידיעות ספרים 361 עמ' + שלושה קבצי תמונות.
8 תגובות:
אולי אינך יודע שמערכת הבחירות שבה נבחר הרב גורן לוותה בפולמוס חריף עוד יותר מאשר מה שאנחנו רואים עכשיו? (גם אם בסגנון קצת פחות זול מזה שמתנהל כיום)
וכמעט כל מה שכתבת "אולי היו אומרים", באמת אמרו, ובעוצמה ותוקף גדולים עשרת מונים מאשר מה שמושמע היום כלפי הרב סתיו (למה אתה חושב שלא לגיטימי לטעון שמועמד עם פסיקות מוזרות וסותרות בענייני גיור אינו ראוי? כמובן מהצד השני אפשר להשיב על זה ולהצדיק את הפסיקות, אבל עצם הטענה מה הבעיה בה? וזו אגב אחת הטענות הקלות יחסית שנשמעו כנגדו באותו זמן). חפש למשל את החוברת "המערכה להצלת הרבנות בישראל" (או משהו כזה).
נכון שרוב המתנגדים לו היו מהציבור החרדי, אבל עולם הרבנות (חברי הרבנות הראשית, רבנים, דיינים וכולי) של אז, לפני הפרשה של האח והאחות, עוד לא היה מפולג כמו היום לשני מחנות.
וגם ראשי מרכז הרב הרב צביודה והרב שאול ישראלי התנגדו למועמדותו, אם כי לא בגלל אי הערכת דמותו (כמו שהיה אצל שאר המתנגדים) אלא משיקולים אחרים.
בגלל זה הוספתי את שתי המילים "מקרב מחנינו"...
אכן ספר מרשים ומרתק,כמה דברים:
1) מדוע הוא לא התייחס לכל השנים שעברו עליו מאז סוף מלחמת ששת הימים? אם איני טועה אלו הקלטות שנעשו עשרות שנים לאחר מכן,
2) כמדומני שיאיר שלג כותב היום ביוגרפיה מחקרית על הרב גורן,
3)הרב צבי יהודה גיבה אותו בעת הסערה הגדולה, סערה שאפילו היום בכלל לא מתחילים להתקרב למה שהיה אז מבחינת הדרמה והעוצמה, אני מדבר כמובן על פרשת האח והאחות, זאת הייתה ממש דרמה, היום אין סיכוי שלמישהו היה אומץ לעשות את מה שעשה, ודרך אגב מאוד יתכן שבצדק - הרי הסיפור של האח והאחות היה בויכוח ציבורי שנים בארץ, ואיך שהוא נבחר הוא כינס בית דין 'סודי', מיוחד, והיתר אותם והשיא אותם באותו ערב, במעמד ראשי המדינה, גם זרח ורהפטיג מתח ביקורת על צורת ההתנהלות, זאת הייתה חלק מהביקורת - החשד בשחד בחירות, חוסר הפחד שלו מכך שיטענו זאת כלפיו, או אולי חוסר המודעות לכך שיטענו זאת כלפיו - קצת קשים
אייל - לפי מה שהבנתי הוא פשוט לא הספיק להגיע לכך. הוא הקליט את עצמו בחודשים האחרונים לחייו והספיק להגיע עד למקום בו מסתיים הספר.
הרב גורן לא הכשיר גיור רפורמי אצל הלן זיידמן, אלא פשוט גייר אותה.
ואני מצטט "סיפר לימים אברהם כץ־עוז, תושב קיבוץ נחל עוז (מקום מגוריה של זיידמן) אשר באותם ימים שימש כמזכיר איחוד הקיבוצים ומאוחר יותר כח״כ וסגן שר.
דרגות ומדים צבאיים
״יום אחד טלפן אלי גורן ושאל: למה לא נגייר אותה? עניתי לו: באמת, למה לא? היינו איתה בכל בתי הדין הרבניים ובכל מקום סירבו, רק מחוסר ברירה גיירנו אותה גיור רפורמי. ואז אמר לי גורן: תוך שעה תבוא איתה למשרד שלי בקריה (במשרדי הרבנות הצבאית מול מחנה מטכ״ל בקריה בתל־אביב). 'אבל איך אבוא איתה?', שאל כץ עוד, 'הרי היא נמצאת במשק?'. גורן השיב: 'במשק. אין דבר. יש לי פה מכונית עם נהג. הוא יסע למשק ויביא אותה'. כץ עוז מיהר להתקשר לקיבוץ כדי להכין את זיידמן, וכעבור זמן קצר התייצבה מכוניתו של גורן בשערי קיבוץ נחל עוז, ואספה את זיידמן".
ממשיך ומספר כץ־עוז: ״בלשכה של גורן, ישבו עוד שני רבנים צבאיים במדים ובדרגות, כשלפניהם פתוחים ספרי גמרא ענקיים. כמה ימים יש בחנוכה את יודעת? שאל גורן. זיידמן היססה אם שבעה או שמונה… ומתי חג השבועות? שאל גורן, בחורף או בקיץ? ועל יום כפור שמעת? היא אמרה שעל יום כיפור שמעה. גורן העיף מבט בשני הרבנים האחרים ופסק: כן, היא יודעת, זה בסדר, אבל טבילה צריך… כשהתברר שלהלן זיידמן יש גם בת, וגם דינה עומד על שולחן בג״צ, שאל גורן: איפה הבת? בקיבוץ, ענתה זיידמן. בקיבוץ, אין דבר, אמר גורן. יש לי מכונית עם נהג. תוך שעה הוא יביא את הבת״. כך הפכו זיידמן ובתה תוך מספר דקות ל״הודים״ לפי גורן.
אך עוד לפני כן, החתים גורן את זיידמן על שני טפסים ״גורליים״. טופס אחד ובו ביקשה לעבור את הליך הגיור בפני בית הדין המיוחד שהקים גורן לצורך העניין, והטופס השני – הודעה לבג״צ על ביטול העתירה שהגישה, ואשר בה ביקשה להכיר ב״גיור״ הרפורמי. הרי אם גורן העביר את ההליך בצורה ״אורתודוכסית״, אין כבר צורך לעשות שימוש ב״גיור הרפורמי״. כך הציל גורן את ממשלת הליכוד הלאומי מפירוק, ומכל עבר מחאו לו כפיים על שהצליח להוציא את הערמונים מהאש."
מהיכן הציטוט?
יש בספר אי דיוקים מפה ועד הונולולו, החל מפרטים קטנים ושוליים שמעידים על עריכה מרושלת (למשל שיש גמרא רק על מסכת מידות מכל סדר טהרות....) וכלה בדברים מהותיים שבמחילה מכבודו של הרב גורן- נראה שבדאם מלבו (ואולי כדי ללמד זכות עליו נאמר שהטיית זכרון יש כאן). קריאתו של הספר רק הקטינה בעיני את דמותו של הרב גורן, ולא ארחיב כאן מפאת כבוד התורה
הוסף רשומת תגובה