מחשבה על בני עקיבא

על דברי הגמרא בשבת (דף י ע"ב):

אמר רב לעולם יחזור אדם וישב בעיר שישיבתה קרובה, שמתוך שישיבתה קרובה עונותיה מועטין, שנאמר הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער... אלא מתוך שישיבתה קרובה עונותיה מוצערין. 

כותב הרב קוק בעין איה כך:

האלהים עשה את האדם ישר, ופנימיותו של האדם נוטה לטוב תמיד מצד נפשו האלהית. אמנם חיצוניותו, מצד חמרו, נוטה לרע, ויצר מחשבות לבו פונות לרעה יותר מצד החברה שהיא מקלקלת דרכיה כל זמן שמסתכלת רק בחיצוניותו של האדם. ובאשר ע"פ רוב כל אדם מכיר מחבירו רק את חיצוניותו, לא את פנימיותו, ע"כ החברה עלולה להשריש בקרבה חטאים של הרגל ושל מנהג, מה שאם ינוח לאדם להתנהג כפי אורחו הטבעי לא הי' בא כלל לידי אותם החטאים, ע"כ בכל מקום שהקיבוץ הוא עתיק נתקבצו חטאים רבים של מנהג, ובקיבוץ חדש כל [יחיד] פרטי הוא מתנהל עדיין לפי טבעו ונטייתו.

ובמילים אחרות, כותב כאן הרב קוק את החידוד היהודי הנושן: מנהג אותיות גהנם.

אחד מילדי הצטרף לא מזמן לתנועת בני-עקיבא. לאחר כמה שבתות שאלתי אותו באיזה שעה הוא מתכוין ללכת לבני עקיבא. הוא ענה לי מה שענה, ואני החזרתי לו בשאלה ששמעתי שהילד של השכנים מתכוין ללכת כשלושת רבעי שעה מוקדם יותר.
הבן שלי ענה שהוא מתכוין להגיע באיחור, כדי להפסיד את המפקד ותפילת מנחה. אני, כמובן, הרמתי גבה. אז הוא הסביר את דבריו: הוא לא רואה ערך בעמידה במפקד, והוא לא מבין למה צריך לעמוד נוח ולעמוד דום. ומה בעניין התפילה, שאלתי. והוא ענה: "אני לא חושב שאפשר לקרוא לזה תפילה" (כן, כפי שאפשר לראות, הוא הבן שלי).

השיחה הקצרה והמשעשעת הזאת החזירה אותי לימי הראשונים בבני עקיבא. גם אני זוכר שתפילת מנחה של שבת בסניף באותם הימים היתה בדיחה.
ובאשר למפקד, אינני זוכר שאי פעם חשבתי על זה יותר מדי, אך אחרי שבני האיר את עיני, אני באמת לא מבין למה ילדים בבית ספר יסודי וחטיבת ביניים צריכים לעמוד במפקד מדי שבת. אינני רוצה להישמע כפציפיסט, אבל זה באמת נצרך?

אינני יכול לומר שבני עקיבא שאליו הולך הבן שלי הוא אותו בני עקיבא בדיוק שאני הלכתי אליו בצעירותי. ישנם שינויים לא מעטים. למעשה, בכל חבריא א' יש הפרדה בין המינים, לדוגמא. ובכל זאת, תפילת מנחה נשאר כפי שהיה לפני כמה עשורים.

בינתיים ניסיתי לחשוב על רעיונות כיצד ניתן לשפר את המצב:
א. אפשר לקבוע שהילדים בשכבות הנמוכות של הסניף לא נכנסים לתפילת מנחה.
ב. אפשר לעשות מספר סבבים של תפילת מנחה וכך להתחלק לקבוצות קטנות יותר שאולי ניתן יהיה קל יותר לשלוט בנעשה.
ג. אפשר להתפלל בבית כנסת קבוע, במקום בסניף, וכך המבוגרים באותם בתי כנסת באופן טבעי יסייעו בניהול תפילה בצורה תקינה.

מה קרה/קורה בסניף שלכם ושל ילדכם? האם אתם מכירים את הבעיה הזו? האם אתם מכירים פתרונות לבעיה?