הרכבת פאזל בשבת

האם מותר להרכיב פאזל בשבת?

אחת ממלאכות שבת היא הכותב שתי אותיות. תולדת מלאכת כותב, היא הרושם (רמב"ם הלכות שבת פרק יא):

רושם תולדת כותב הוא, כיצד הרושם רשמים וצורות בכותל ובששר וכיוצא בהן כדרך שהציירין רושמים הרי זה חייב משום כותב 

במשנה בשבת כתוב (תלמוד בבלי מסכת שבת דף קד עמוד ב):

הכותב... על שני כותלי זויות, ועל שני לווחי פינקס והן נהגין זה עם זה - חייב. הכותב על בשרו - חייב... אחת בארץ ואחת בקורה, כתב על שני כותלי הבית, על שני דפי פנקס ואין נהגין זה עם זה - פטור. 

הרמ"א, בתשובה (סימן קיט) הדנה על פתיחת וסגירת ספר עם אותיות על קצוות הדפים, מוכיח מגמרא זאת שלקרב שתי אותיות מותר. שכן, אם היה חייב כשמקרב שתי אותיות, היה בזה חידוש גדול יותר לומר שקירוב שתי אותיות הרי זה חייב, והמשנה היתה מעדיפה ללמדנו דין זה, במקום את דין הכותב שתי אותיות על שני משטחים שונים. ולא רק זה, אלא שבקירוב שתי אותיות הכתובות על שני משטחים שונים, אף אין איסור דרבנן, מזה שהדין הנוסף במשנה מדבר על שתי אותיות בשני מקומות שונים ולא על קירוב אותיות.

הרמ"א מוסיף לדבריו אלה את הסברא שמדובר בדבר שעשוי לקרב ולרחק, ולכן אין בזה מעשה:

ולא דמי לעוגה שכתובים עליה אותיות דאסור לשוברן דהואיל ואכלן קא עביד מעשה דאי אפשר לחזור לקרבן אח"כ, אבל אם היה מפרידן זה מזה וחזר וקרבן אפשר דשרי דקריבה לאו מעשה הוא. 

על דברי הרמ"א הללו חולק הלבוש וסובר שקירוב שתי אותיות ליצירת מילה אחת קרוב להיות איסור מהתורה (לבוש אורח חיים סימן שמ):

ונ"ל דהוא הדין אותן ספרים שכותבין עליהם בראשי חודי הדפים למעלה או מצדדין אותיות או תיבות כמו שנהגו קצת, שאותן הספרים אסור לפותחן בשבת משום מוחק, שהרי שובר ומוחק האותיות, וכן לחזור ולסוגרן אסור משום כותב, ולפיכך נראה דחמיר טפי פתיחת הספר משבירת העוגות, דבשבירת העוגות אין בו אלא מוחק לבדו, אבל לא שייך בו מוחק על מנת לכתוב, שהוא עיקר האב מלאכה מן התורה, ובפתיחת הספר יש בו מוחק על מנת לכתוב, שהרי דעתו לחזור לסוגרו אחר שילמוד מתוכו, וקרוב אני לומר שחייבים עליו חטאת, נ"ל. 

כך מסכם המשנה ברורה את מחלוקתם:

וספר שכתוב עליו בראשי חודי דפיו אותיות או תיבות יש אוסרין לפתחו ולנעלו בשבת דע"י הפתיחה שובר האותיות והוי כמוחק וכן כשנועלו הוי ככותב אבל דעת הרמ"א בתשובה להקל בזה וכן דעת הרבה אחרונים וטעמם דכיון דעשוי לנעול ולפתוח תמיד ליכא ביה משום מחיקה וכתיבה והוי כדלת הנסגר ונפתח תמיד דאין בו משום בנין וסתירה וכן המנהג. ומ"מ נכון להחמיר כשיש לו ספר אחר:

רק נוסיף שלאוסרים אין מדובר כאן רק על אותיות, אלא גם על ציורים, שהם אסורים מתולדת רושם כפי שפתחנו. כך כותב המחצית השקל על דברי המג"א שמביא את המחלוקת דלעיל (מחצית השקל אורח חיים סימן שמ ס"ק ו):

ולאו דוקא כשכתוב עליהן אותיות, הוא הדין אם רשומים ציורים 

וכך כתב גם בספר בדי השלחן (קישור).

מסיכום הדברים הללו בלבד, ניתן להסיק שכיוון שבהרכבת פאזל מחברים חלקים של תמונה או של מילים, והחלקים נועדו לחיבור ופירוק חוזרים, אזי זה תלוי במחלוקת דלעיל בעניין סגירת ופתיחת ספר שיש אותיות על חודו.

אלא, שיש על דעות אלו סברות להקל ולהחמיר בפאזל, בניגוד לספר.

לדעות האוסרות פתיחת וסגירת הספר, ייתכן ופאזל קל יותר, שכן בעת פתיחת הספר אין כלל אותיות, והאותיות נוצרות בסגירת הספר. לעומת זאת, בפאזל יש גם בחלקים חלקי תמונה, ולכן אולי בצירופם יש מקום להקל. סברא זו לחלק כתב האבני נזר (או"ח סימן רי, מובא גם בבדי השלחן דלעיל עם דברי הצמח הצדק מליובביץ' החולק).

לדעת המתירים לפתוח ספר שכתוב על חודו אותיות, יש מקום להחמיר בפאזל שכן בפאזל בחלקים מחוברים זה לזה (אם אכן הם מחוברים), בניגוד לספר שהחלקים אינם מחוברים זה לזה, ויש כאן קריבה בלבד. כך כתב האגרות משה (או"ח א' סימן קלה). על אף שנראה שהחיבור של חלקי פאזל, אינו חיבור אמיתי (כדברים אלו ניתן להסיק מדברי הרב הרצוג בשו"ת היכל יצחק או"ח מו, וכן מדברי החיי אדם שבהם דן האג"מ).

כך מסכם את הנושא הרב אליעזר מלמד בספרו פניני הלכה (קישור):

כל משחק שכולל כתיבה או הדבקה או גזירה או קליעה אסור בשבת. אבל מותר לקטנים להרכיב פאזל או ליצור מילים על ידי חיבור אותיות זו לזו או על גבי לוח. ואף שמבוגרים צריכים להחמיר בזה, קטנים רשאים לסמוך על המקילים שסוברים שאין בזה איסור 'כותב', הואיל וכל האותיות והצורות כבר היו, ורק קרבום זו לזו כדרך ארעי