כידוע לכם, קוראי הבלוג, אחד הנושאים שהכי מעסיקים אותי זה שינויים במציאות המודרנית המשפיעים (או שלא) על ההלכה. אחד הנושאים הנמצאים תחת הקטגוריה הזאת זה יחס ההלכה להנקה.
שאלה:
כאשר ישנו צורך לכך מצד פיקוח נפש של התינוק (כגון תינוק פג שאיננו מסוגל לינוק, אלא אך ורק לשתות חלב אם מבקבוק, וזהו כל מזונו) או מצד צער האם (שאז הותר לשאוב לאיבוד) מהי הדרך העדיפה לשאוב את החלב לתינוק?
האם במקרה הראשון (של פיקוח נפש) ישנו צורך לכתחילה לדאוג במשך ימות החול לשאוב חלב מעבר לכמות הנדרשת, ולהקפיא אותו לשם שימוש בשבת? אם כן - מהי רמת הטירחא שיש לדרוש מהאישה לשם כך?
בענין שאיבת החלב, כיום ישנם סוגים עיקריים של משאבות חלב: הסוג הראשון הינו משאבה ידנית שבה האישה צריכה ללחוץ על הידית כל פעם מחדש.
הסוג השני הינו משאבה חשמלית, שבה האישה מדליקה את המכשיר ומצמידה את המשאבה על גופה ופעולת השאיבה נעשית באופן אוטומטי.
כאשר לא הכינו משאבה חשמלית מבעוד יום באמצעות שעון שבת שתדילק בזמנים קבועים, מהי הדרך הרצויה לשאוב חלב?
א) במקרה של שאיבה לצורך התינוק האם עדיף להשתמש במשאבה ידנית בה צריך ללחוץ כל פעם מחדש, או במשאבה חשמלית בה מתבצעת פעולה אחת ולהדליקה בשינוי?
ב) כאשר שאובים לאיבוד משום צער האם, האם עדיפה משאבה ידנית או חשמלית?
ג) במקרה ששואבים לצורך התינוק, עד כמה יש להקפיד שלא לשאוב מעבר למה שהוא צריך לאותה שבת?
האם אישה שאיננה סובלת מגודש ורוצה לשאוב חלב על מנת להגביר את ייצור החלב על פי הדרכה של יועצת הנקה (גם אם התינוק אינו נצרך לזה כרגע) יכולה לשאוב חלב בשבת לאיבוד?
תשובה:
הגיעני מכתבו בעניין שאיבת חלב אֵם בשבת בו מציע כ"ת כמה שאלות, וננסה לדון בהם אחת אחת. אלא שצריך תחילה להקדים עיקרון חשוב. מתוך דבריו נראה שהניח כדבר פשוט שיש הבדל יסודי בין צרכי האשה לצרכי התינוק: בשאלתו, צרכו של התינוק לחלב אמו מוגדר כסכנת נפשות, מה שאין כן צרכה של האם להקל את גודש החלב אינו אלא צער בעלמא. ולא היא! הרי שנינו בברייתא (יבמות פ,א): "בן שמונה הרי הוא כאבן ואסור לטלטל, אלא אמו שוחה עליו ומניקתו מפני הסכנה". פירש שם רש"י (בראש עמוד ב): "סכנת שניהם הבן והאם, שלא ירבה חלב הדדין ותיאנס ותמות". אמנם התוספות (שבת קלה,א ד"ה מפני הסכנה) תמהו: "מאי איריא מפני הסכנה, ואפילו לא יהא אלא צערא בעלמא מותר אפילו לחלוב עצמה ולהוציא חלב שבדדיה". ברם אף הם אינם חולקים על דעתו של רש"י שיש וריבוי החלב בדדים יכול לגרום לסכנת נפשות. וגם הרופאים היום מזהירים שיש מקרים שמתפתחת דלקת בשד בגלל לחץ ריבוי החלב ואחריתה מי ישורנה.
גם כאשר התינוק אין בו כח לינוק משדי אמו, שזוהי תופעה שכיחה בפגים, ניתן להרגילו ביניקה מבקבוק עם דד רך העשוי מגומי, באופן שאינו נדרש למאמץ גדול. זוהי התפתחות יחסית חדשה. מעתה כאשר קיימים שני הצרכים, גם לאם וגם לוולד, כל שכן שמותר לחלוב בכל הדרכים האפשריים. פשוט הוא שאם יש משאבה חשמלית שלהפעילה צריך רק מעשה אחד, יש להעדיפה על שאיבה ביד שמצריכה פעולות רבות. ואם ניתן להעמיד את המשאבה החשמלית ולכוונה מבעוד יום שתפעל בשעות מסוימות במשך השבת – זה הכי טוב.
ברם בתוספות שם מבואר שאם אין צורך בחלב לתינוק, ואין לאשה אלא צער בעלמא, גם אז מותר לאשה לחלוב עצמה, ואין צריך לומר אם יש סיכון לדלקת השד, שאין בכך אלא מלאכה שאינה צריכה לגופה, ואין בכך אלא איסור דרבנן הנדחה בגלל צער אפילו בלא סכנה. התוספות הולכים לשיטתם שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה בשבת כרבי שמעון (במשנה שבת צג,ב, בניגוד לדעת הרמב"ם הלכות שבת א,ז הפוסק כרבי יהודה). אף שנתקבלה הלכה כרבי שמעון, אפילו במקרה שיש סיכון לאשה, כל שאין התינוק מסוגל לינוק, לא התירו הפוסקים אלא בתנאי שלא תחלוב לתוך הכלי אלא שילך החלב לאיבוד, שבכך אין כאן מלאכה הצריכה לגופה. ברם גם לדעת הרמב"ם (המחייב גם במלאכה שאינה צריכה לגופה) חייבים לחלוב את האם מפני סכנה בגלל גודש החלב.
הרואה יראה שכל זה אמור היה בימיהם, שהחלב לא היה ניתן לשמרו לאורך זמן ויתקלקל בזמן קצר, ואם לא היה תינוק לפנינו שיכול לינוק, התירו רק באופן שהחלב ילך לאיבוד. אולם בימינו נשתנתה המציאות לגמרי, ואפילו אין התינוק לפנינו, כמו למשל, שהוא מאושפז בבית חולים והאם נמצאת בבית, או שהוא יזדקק מחר לחלב או לאחר הזמן, ואז אפילו תניקהו אמו לא תספיק כמות חלבה לצרכיו, וכל שכן אם הוא אין בו כח לינוק מאמו כי אם בבקבוק בלבד, או שלא תוכל להיות אצלו להניקו ישירות, וכיו"ב – בכל המקרים הללו אין לאבד את החלב הנשאב עתה, כי ניתן להקפיא אותו עד שיוכלו להשתמש בו למנוע סכנת התינוק. מעתה גם במקרה כזה יש וסכנת התינוק למחר תתיר כבר היום לחלוב את האם ולשמור על החלב עד לזמן שיזדקקו לו. וזה לא רק מותר אלא גם חייבים לעשות כך לצורך התינוק, אף על פי שהיא מלאכה הצריכה לגופה.
עתה לשאלותיו המפורטות של כ"ת:
א) ודאי טוב יותר להשתמש במשאבה חשמלית הערוכה מבעוד יום באמצעות שעון שבת שתפעל בשבת בזמנים קבועים מראש. ואם לא הכינוה מערב שבת שתפעל אוטומטית, מותר להפעילה בשבת גם בלא שינוי. אמנם בגלל הסכנה באמת אין צורך בשינוי כלל, אולם בעצם פעולת המשאבה על האדם יש בכך שינוי, שהרי אין דרכם של בני אדם לחלוב את הנשים במכונה. ברם
ב) אם אין משאבה כזאת בנמצא, ישתמשו במשאבה ידנית, על אף שזו מצריכה פעולות חוזרות ונשנות של שאיבה, שהרי הכל נדחה מפני הסכנה לתינוק ואסור להתמהמה בכך.
ג) אמנם כאשר אדם משתמש בחשמל לעשות מלאכה מסוימת מתוך ל"ט מלאכות, כגון חליבה שהיא תולדה של מפרק – מסתבר שיש בכך איסור תורה. בהפעלת משאבה חשמלית לחלוב נעשית רק מלאכה אחת בלבד של חליבה, ואין לחשוש שסגירת מעגל חשמלי בלבד בלי שתחל לחלוב תיחשב כמלאכה נוספת, וכבר פשטה הוראה זו בעולם. ברם, הואיל ומדובר במקרה שיש סכנה או לאם או לוולד או לשניהם כאחד, מותר הדבר לכתחילה, ואפילו היו צריכים לעשות כמה מלאכות, וכל שכן שניתן לעשות הכל במלאכה אחת ובמעשה אחד בלבד.
ד) כאשר אין האשה סובלת כאב מגודש והשאיבה היא לצורך התינוק בלבד מפני שהוא אינו מסוגל עתה לינוק – מותר, ואין צריך לחוש שמא יספיק לו פחות, אלא שואבים כמה שיש בדדים, ואם יותיר יותיר. אולם גם אם יהיה צורך לחלב למחר או לאחר זמן, ולא תהיה אפשרות לשאוב אז מידה מספקת – מותר הדבר גם בשבת ויקפיאו את החלב עד לעת הצורך, וכך חייבים לעשות.
ה) אולם אם התינוק אינו מסוגל לאכול הכל, וצריך לשאוב יותר ממה שהתינוק מסוגל לאכול כעת, כדי להגביר את ייצור החלב לעתיד לבוא (על פי "יועצת הנקה") כדי שהתינוק יוכל להגדיל את צריכת החלב, כי אז ראוי שהחלב המיותר ילך לאיבוד. אולם בהרבה בתי חולים כעת ישנם תינוקות שאמותיהם אינן יכולות לספק חלב עבורם, ומי שיכולה לספק יותר מכדי צורכה יכולה לתרום את העודף להאכיל תינוק אחר; אף זה מותר ומצות פיקוח נפש יש בזה, הואיל ואין כמו חלב אם להצלת תינוקות הנולדים לפני זמנם.
ויהי רצון שכל היולדות ווולדותיהן יהיו בריאים וחזקים.
הכו"ח למען כבוד התורה ולומדיה
נחום אליעזר רבינוביץ
כיום שיש תחליפי חלב באיכות גבוהה פי כמה מבדורות הקודמים, האם עדיין נתייחס להנקה ולחלב-אם כמקור החיות הכמעט-בלעדי של התינוק? לשאלה הכללית הזאת ישנה השלכות בשני תחומים שונים: צום אשה מניקה בתשעה באב ויום הכיפורים, והנקה/שאיבת-חלב בשבת.
לפניכם תשובה של הג"ר נחום אליעזר רבינוביץ' בנושא שאיבת חלב בשבת. התשובה מחודשת מאד, ובעז"ה נחזור לנושא זה בעתיד ונסביר מדוע זה נחשב לעמדה כל כך מחודשת. עד אז רק נאמר שכמדומני שקשה מאד למצוא לרב רבינוביץ' חבר לדעה בתחום זה. התשובה פורסמה גם בתחומין לב, שיצא לאור לאחרונה.
כאשר ישנו צורך לכך מצד פיקוח נפש של התינוק (כגון תינוק פג שאיננו מסוגל לינוק, אלא אך ורק לשתות חלב אם מבקבוק, וזהו כל מזונו) או מצד צער האם (שאז הותר לשאוב לאיבוד) מהי הדרך העדיפה לשאוב את החלב לתינוק?
האם במקרה הראשון (של פיקוח נפש) ישנו צורך לכתחילה לדאוג במשך ימות החול לשאוב חלב מעבר לכמות הנדרשת, ולהקפיא אותו לשם שימוש בשבת? אם כן - מהי רמת הטירחא שיש לדרוש מהאישה לשם כך?
בענין שאיבת החלב, כיום ישנם סוגים עיקריים של משאבות חלב: הסוג הראשון הינו משאבה ידנית שבה האישה צריכה ללחוץ על הידית כל פעם מחדש.
הסוג השני הינו משאבה חשמלית, שבה האישה מדליקה את המכשיר ומצמידה את המשאבה על גופה ופעולת השאיבה נעשית באופן אוטומטי.
כאשר לא הכינו משאבה חשמלית מבעוד יום באמצעות שעון שבת שתדילק בזמנים קבועים, מהי הדרך הרצויה לשאוב חלב?
א) במקרה של שאיבה לצורך התינוק האם עדיף להשתמש במשאבה ידנית בה צריך ללחוץ כל פעם מחדש, או במשאבה חשמלית בה מתבצעת פעולה אחת ולהדליקה בשינוי?
ב) כאשר שאובים לאיבוד משום צער האם, האם עדיפה משאבה ידנית או חשמלית?
ג) במקרה ששואבים לצורך התינוק, עד כמה יש להקפיד שלא לשאוב מעבר למה שהוא צריך לאותה שבת?
האם אישה שאיננה סובלת מגודש ורוצה לשאוב חלב על מנת להגביר את ייצור החלב על פי הדרכה של יועצת הנקה (גם אם התינוק אינו נצרך לזה כרגע) יכולה לשאוב חלב בשבת לאיבוד?
תשובה:
הגיעני מכתבו בעניין שאיבת חלב אֵם בשבת בו מציע כ"ת כמה שאלות, וננסה לדון בהם אחת אחת. אלא שצריך תחילה להקדים עיקרון חשוב. מתוך דבריו נראה שהניח כדבר פשוט שיש הבדל יסודי בין צרכי האשה לצרכי התינוק: בשאלתו, צרכו של התינוק לחלב אמו מוגדר כסכנת נפשות, מה שאין כן צרכה של האם להקל את גודש החלב אינו אלא צער בעלמא. ולא היא! הרי שנינו בברייתא (יבמות פ,א): "בן שמונה הרי הוא כאבן ואסור לטלטל, אלא אמו שוחה עליו ומניקתו מפני הסכנה". פירש שם רש"י (בראש עמוד ב): "סכנת שניהם הבן והאם, שלא ירבה חלב הדדין ותיאנס ותמות". אמנם התוספות (שבת קלה,א ד"ה מפני הסכנה) תמהו: "מאי איריא מפני הסכנה, ואפילו לא יהא אלא צערא בעלמא מותר אפילו לחלוב עצמה ולהוציא חלב שבדדיה". ברם אף הם אינם חולקים על דעתו של רש"י שיש וריבוי החלב בדדים יכול לגרום לסכנת נפשות. וגם הרופאים היום מזהירים שיש מקרים שמתפתחת דלקת בשד בגלל לחץ ריבוי החלב ואחריתה מי ישורנה.
גם כאשר התינוק אין בו כח לינוק משדי אמו, שזוהי תופעה שכיחה בפגים, ניתן להרגילו ביניקה מבקבוק עם דד רך העשוי מגומי, באופן שאינו נדרש למאמץ גדול. זוהי התפתחות יחסית חדשה. מעתה כאשר קיימים שני הצרכים, גם לאם וגם לוולד, כל שכן שמותר לחלוב בכל הדרכים האפשריים. פשוט הוא שאם יש משאבה חשמלית שלהפעילה צריך רק מעשה אחד, יש להעדיפה על שאיבה ביד שמצריכה פעולות רבות. ואם ניתן להעמיד את המשאבה החשמלית ולכוונה מבעוד יום שתפעל בשעות מסוימות במשך השבת – זה הכי טוב.
ברם בתוספות שם מבואר שאם אין צורך בחלב לתינוק, ואין לאשה אלא צער בעלמא, גם אז מותר לאשה לחלוב עצמה, ואין צריך לומר אם יש סיכון לדלקת השד, שאין בכך אלא מלאכה שאינה צריכה לגופה, ואין בכך אלא איסור דרבנן הנדחה בגלל צער אפילו בלא סכנה. התוספות הולכים לשיטתם שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה בשבת כרבי שמעון (במשנה שבת צג,ב, בניגוד לדעת הרמב"ם הלכות שבת א,ז הפוסק כרבי יהודה). אף שנתקבלה הלכה כרבי שמעון, אפילו במקרה שיש סיכון לאשה, כל שאין התינוק מסוגל לינוק, לא התירו הפוסקים אלא בתנאי שלא תחלוב לתוך הכלי אלא שילך החלב לאיבוד, שבכך אין כאן מלאכה הצריכה לגופה. ברם גם לדעת הרמב"ם (המחייב גם במלאכה שאינה צריכה לגופה) חייבים לחלוב את האם מפני סכנה בגלל גודש החלב.
הרואה יראה שכל זה אמור היה בימיהם, שהחלב לא היה ניתן לשמרו לאורך זמן ויתקלקל בזמן קצר, ואם לא היה תינוק לפנינו שיכול לינוק, התירו רק באופן שהחלב ילך לאיבוד. אולם בימינו נשתנתה המציאות לגמרי, ואפילו אין התינוק לפנינו, כמו למשל, שהוא מאושפז בבית חולים והאם נמצאת בבית, או שהוא יזדקק מחר לחלב או לאחר הזמן, ואז אפילו תניקהו אמו לא תספיק כמות חלבה לצרכיו, וכל שכן אם הוא אין בו כח לינוק מאמו כי אם בבקבוק בלבד, או שלא תוכל להיות אצלו להניקו ישירות, וכיו"ב – בכל המקרים הללו אין לאבד את החלב הנשאב עתה, כי ניתן להקפיא אותו עד שיוכלו להשתמש בו למנוע סכנת התינוק. מעתה גם במקרה כזה יש וסכנת התינוק למחר תתיר כבר היום לחלוב את האם ולשמור על החלב עד לזמן שיזדקקו לו. וזה לא רק מותר אלא גם חייבים לעשות כך לצורך התינוק, אף על פי שהיא מלאכה הצריכה לגופה.
עתה לשאלותיו המפורטות של כ"ת:
א) ודאי טוב יותר להשתמש במשאבה חשמלית הערוכה מבעוד יום באמצעות שעון שבת שתפעל בשבת בזמנים קבועים מראש. ואם לא הכינוה מערב שבת שתפעל אוטומטית, מותר להפעילה בשבת גם בלא שינוי. אמנם בגלל הסכנה באמת אין צורך בשינוי כלל, אולם בעצם פעולת המשאבה על האדם יש בכך שינוי, שהרי אין דרכם של בני אדם לחלוב את הנשים במכונה. ברם
ב) אם אין משאבה כזאת בנמצא, ישתמשו במשאבה ידנית, על אף שזו מצריכה פעולות חוזרות ונשנות של שאיבה, שהרי הכל נדחה מפני הסכנה לתינוק ואסור להתמהמה בכך.
ג) אמנם כאשר אדם משתמש בחשמל לעשות מלאכה מסוימת מתוך ל"ט מלאכות, כגון חליבה שהיא תולדה של מפרק – מסתבר שיש בכך איסור תורה. בהפעלת משאבה חשמלית לחלוב נעשית רק מלאכה אחת בלבד של חליבה, ואין לחשוש שסגירת מעגל חשמלי בלבד בלי שתחל לחלוב תיחשב כמלאכה נוספת, וכבר פשטה הוראה זו בעולם. ברם, הואיל ומדובר במקרה שיש סכנה או לאם או לוולד או לשניהם כאחד, מותר הדבר לכתחילה, ואפילו היו צריכים לעשות כמה מלאכות, וכל שכן שניתן לעשות הכל במלאכה אחת ובמעשה אחד בלבד.
ד) כאשר אין האשה סובלת כאב מגודש והשאיבה היא לצורך התינוק בלבד מפני שהוא אינו מסוגל עתה לינוק – מותר, ואין צריך לחוש שמא יספיק לו פחות, אלא שואבים כמה שיש בדדים, ואם יותיר יותיר. אולם גם אם יהיה צורך לחלב למחר או לאחר זמן, ולא תהיה אפשרות לשאוב אז מידה מספקת – מותר הדבר גם בשבת ויקפיאו את החלב עד לעת הצורך, וכך חייבים לעשות.
ה) אולם אם התינוק אינו מסוגל לאכול הכל, וצריך לשאוב יותר ממה שהתינוק מסוגל לאכול כעת, כדי להגביר את ייצור החלב לעתיד לבוא (על פי "יועצת הנקה") כדי שהתינוק יוכל להגדיל את צריכת החלב, כי אז ראוי שהחלב המיותר ילך לאיבוד. אולם בהרבה בתי חולים כעת ישנם תינוקות שאמותיהם אינן יכולות לספק חלב עבורם, ומי שיכולה לספק יותר מכדי צורכה יכולה לתרום את העודף להאכיל תינוק אחר; אף זה מותר ומצות פיקוח נפש יש בזה, הואיל ואין כמו חלב אם להצלת תינוקות הנולדים לפני זמנם.
ויהי רצון שכל היולדות ווולדותיהן יהיו בריאים וחזקים.
הכו"ח למען כבוד התורה ולומדיה
נחום אליעזר רבינוביץ
14 תגובות:
רק אציין תחום נוסף בו (אולי) יש שינוי בעניין היחס להנקה, והוא מינקת חברו שאסורה מדינא דגמ' להינשא כ"ד חודש. הפוסקים דנו בכך ויש על כך תשובה של האג"מ ועוד.
בסוגיה זו יש לבחון לענ"ד, בנוסף לכל הנאמר כבר בפוסקים, אם ההימצאות של הפורמולות המוצלחות בימינו אינה נחשבת כ"בי ריש גלותא" ע"ש.
הערה אחת בינתיים: מה פירוש "בעצם פעולת המשאבה על האדם יש בכך שינוי, שהרי אין דרכם של בני אדם לחלוב את הנשים במכונה"? וכי לשם מה מיוצרות המשאבות החשמליות של אוונט וכדומה, כדי לחלוב פרות?!
למישקה
אולי כוונתו:
בדרך הטבע נשים אינן שואבות את החלב לילדיהם. עצם הוצאה במעשה השאיבה הוא הוא השינוי.
בימינו יש לא מעט נשים (באופן יחסי כמובן - זה לא משנה אם 2% או 8%) ששואבות את החלב שלהן מסיבות שונות, אם בקביעות ואם באופן מזדמן, והן משתמשות במכשירים ייעודיים שיוצרו במיוחד לשם כך, לשימושם של בני אדם דווקא, ולגביהן זו בהחלט דרכן, ותמוה ביותר לומר ששימוש כרגיל במכשיר כזה ייחשב לשינוי!
מישקה,
זה שנשים רבות עושות כך אינו הופך את זה ל"מעשה אומן". הדרך המקובלת להוציא חלב מאשה זה ע"י הנקה ולא ע"י שאיבה.
"וכן נכלל במלאכת מחשבת, דבעינן דווקא מלאכה של מעשה אומן, כמו שהיה במשכן מלאכת חרש וחושב. אבל כל שאינו מעשה אומנות, לא מקרי מלאכה בשבת"
אני לא מצליח להבין מה אתה מדבר, ולצערי גם לא את דברי הרב רבינוביץ. משאבה חשמלית היא מכשיר חשמלי, ומה בדיוק הטיעון שלא להצריך שינוי בהפעלתו?! מה בין המתג הזה למתג אחר, המלאכה שצריכה שינוי היא קודם כל הפעלת המכשיר, עוד לפני שאנחנו מדברים על תכליתו.
וריבונו של עולם, הציטוט שהבאת לא קשור לעניין מכל בחינה שהיא. גמרא מפורשת שבהוצאת חלב מאשה יש איסור, ולדעת רוב הפוסקים איסור דאורייתא. אין כאן שאלה בכלל, ובמחילה כדאי לחשוב לפני שכותבים.
והאיסור הנ"ל הוא עוד כשמוציאים באמצעות היד, שזה בוודאי לא דרך רגילה להוצאת חלב מאשה, ואפילו הכי. אבל אנחנו מדברים כעת על שימוש במכשיר שיוצר ותוכנן במיוחד לשם כך, וממילא השימוש בו כרגיל אינו יכול להיחשב בשינוי. אם לא כן, לפי ההיגיון הזה כל שימוש במכשיר חשמלי המיועד לצורך חולים ייחשב כשינוי, שהרי רוב בני האדם הם בריאים...
אני לא לגמרי בטוח שהבנתי אותך, אך נראה שאתה מערבב בין שני דברים:
א. הפעולה החשמלית.
ב. המלאכה הנעשית ע"י הפעולה החשמלית.
בין השניים, די ברור שהראשונה היא הקלה יותר, והיא כנראה לכל היותר דרבנן. במובן זה (של הפעולה החשמלית) אין חידוש בדבריו של הרב רבינוביץ', החידוש הוא בנקודה השניה - המלאכה הנעשית ע"י השאיבה.
אני לא הקשיתי על עצם ההיתר, אלא רק על עניין הנימוק שבגללו הוא כתב שלא צריך לעשות בשינוי.
אסכם את הקושיה: מדברי הרב רבינוביץ משמע שהפעלת המשאבה (החשמלית) אינה צריכה להיעשות בשינוי - ועל זה יש קושיה ראשונה (מה בין זה לבין כל מכשיר חשמלי אחר). את זה הוא נימק בכך ששאיבת חלב מאשה היא עצמה בגדר שינוי - ועל זה יש קושיה שניה (והודות לך הקושיה הזאת בינתיים התחדדה היטב: אחר שלהלכה מוסכם ששאיבת חלב אשה לקיום היא איסור תורה - מפרק תולדת דש - ממילא מוכח שפעולה זו אינה נחשבת שינוי, שאם לא כן לא היה מציאות להתחייב בה מדאורייתא. ואם כך הוא בשאיבה ביד, שהיום אין דרך שום אישה בכך, קל וחומר ששאיבה באמצעות משאבה ייעודית שלכך מטרתה, אינה בגדר שינוי כלל ועיקר).
מה כל כך קשה להבין הוא הרי כתב:
"אין דרכם של אנשים לחלוב נשים במכונה".
כאשר המלאכה נעשית שלא כדרכה אין זה איסור דאורייתא. ודרך המלאכה מוגר לפי הדרך האולטמיטיבית.
[וחוץ מזה לעצם השאלה אם עשיית מלאכה שלא דרך שבמשכן יש מח' בין המגן אברהם לאבן העוזר, ונראה שלכך התכוון רבצעיר]
א - כמדומני שלא ענית על שאלת מישקה: כיצד ניתן להתחייב מדאו' (כפי שמובא בגמ') על שאיבת חלב אם? האם ניתן להעלות על הדעת שהמציאות בגמרא היא שתינוק יונק / מישהו אחר שיונק, ויורק זאת לכלי ע"מ לקיים את החלב?!
אלא ודאי אין לראות בצורה בה רגילים לשאוב חלב אם "שינוי", גם אם הוא שונה מהדרך ה"רגילה" של יניקה, וממילא שאיבה במשאבה כלשהי (לפחות כזו המחקה את פעולת היניקה) לא תוגדר כשינוי.
תודה על שו"ת מקיף ומעולה, הרבה שאלות עלו אצלי לאחרונה בנוגע לאופן השימוש במשאבה בשבת, האם מותר לשאוב בשבת ? כיצד? האם יש הקלות כלשהן? עכשיו הכל ברור יותר.
מישקה ותתן אמת,
כדברי הרב רבינוביץ' גם ברב פרנק:
שו"ת הר צבי ט"ל הרים - זורה סימן א
והנה ברש"י ותוס' שם מבואר שמשום זה נקרא מפרק כלאח"י מפני שאין דרך בני אדם לינק אלא לחלוב ביד, וא"כ ע"י כלי אפשר שתהי' בכלל מלאכה, וגם אם תהי' חולבת בידיה אפשר שאין זה כלאחר יד, אבל לעומת זאת י"ל דבאדם חליבה בידים הוי כלאח"י, ויותר טוב שבמקרה כזה שתפליט ותאבד כדי שלא יהי' מלאכה
יש לעיין בשער הציון סימן שכח סעיף לה שדחה דברים אלו של תוספת שבתו
ועע בחזון עובדיה ג שכתב כדבריך להלכהאך מטעמים שונים
ולא הבנתי למה הלכת לכיוון אחר בתגובותיך ולא נצמדת למה שכתב הרב
לא הבנתי את ההערה
הוסף רשומת תגובה