התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.
הסתיימה תפילת ליל שבת בבית הכנסת, איחלתי לילדי שישבו לידי "שבת שלום", ונגשתי לברך את המתפללים בבית הכנסת ב"שבת שלום". בדרכי נגשתי אל קבוצה של חברים שעמדו ושוחחו ואמרתי "שבת שלום" לכל אחד, ואז אחד מהם התקרב אלי קצת יותר ובעודו לוקח אותי קצת הצידה אומר לי "באמת, אני צריך לשאול אותך משהו".
כל רב מכיר את "שאלות השביל". אלו שאלות שהרב נשאל בשביל המוביל אל בית הכנסת, בין אם בדרך להיכנס לבית הכנסת ובין אם זה בדרך החוצה מבית הכנסת. יש, ושאלות אלו הינן שאלות פשוטות, גם בעיני השואל וגם בעיני הנשאל, שהשואל שאל אותם רק בגלל שבמקרה הוא נתקל ברב, אם הוא לא היה נתקל ברב הוא היה ממתין להזדמנות אחרת. קטגוריה אחרת הן שאלות השביל הנשאלות ע"י מי שהמתין על השביל במיוחד לבואו או לצאתו של הרב. שאלות אלו הן בעלי חשיבות עצומה לשואל, פעמים שהן שאלות סבוכות גם לרב ופעמים שהן שאלות פשוטות שהשואל פשוט לא ידע את התשובות עליהן.
כשפניתי אל חברי לומר "שבת שלום", והוא אמר לי "באמת, אני צריך לשאול אותך משהו", צפיתי ל"שאלת שביל" מהסוג הראשון. הוא הרי לא ניגש אלי, אני נגשתי אליו והוא כלל לא היה נראה מוטרד משאלתו. כמה שטעיתי.
שאלתו היתה על מקרה שכמוהו נידון בשו"תים החשובים ביותר של הדור האחרון. כמובן, שהמקרה שלו היה שונה בדיוק בפרט אחד או שניים מאותן שאלות בשו"תים. וכמובן, הוא צריך את התשובה כמה שעות אחרי צאת שבת. כמעט נפלתי מהרגליים כששמעתי את השאלה. "כזה שאלה אתה שואל בליל שבת, כשאין לי גישה למאגרי הספרים במחשב?", "מה חכית עד הרגע האחרון, זה הרי לא מצב שלא יכולת לצפות אותו מראש?".
"יש לי כמה כיוונים, אבל אני צריך לחשוב על זה", עניתי לו, אחרי שהתגברתי על השוק הראשוני שלי, והלכתי הביתה מהורהר.
סיימנו את סעודת השבת והשכבנו את הילדים לישון, והתחלתי לשלוף מהספרייה בביתי כל ספר שיכול לעזור לי להגיע להבנה של הסוגיא הנידונה. פתחתי אחד אחרי השני, ספרי אלו הפנו אותי לספרים נוספים שאת חלקם אני מחזיק בספרייתי, גם אותם שלפתי החוצה ופרשתי לפני.
השעה היתה כבר מאוחרת, וכמי שיודע שאיננו מצליח לתפקד היטב בשעות מאוחרות, הכנסתי סימניות לספרים שנראו לי עדיין רלוונטים לנידון, ואת שאר הספרים סגרתי והשבתי למקום ושמתי פעמי למיטתי.
בעודי שוכב על מיטתי הרהרתי באפשרויות השונות שעמדו בפני להשיב על השאלה. ממש לא הייתי רגוע ומוכן לשינה אז חזרתי בזכרוני על המקורות העיקריים שהגעתי אליהם ונסיתי לעשות לעצמי סדר בדברים.
בבוקר הגעתי לבית הכנסת וסקרתי את ספריית בית הכנסת לראות אם יש שם איזה ספר שאין לי בבית ושיכול לסייע לי. פה ושם מצאתי עוד זיק של רעיון.
קצת יותר מאוחר מצאתי את אחד מחברי, אחד מרבני הקהילות בשכונה, ופרסתי לפניו את השיקולים השונים העומדים בפני. הוא סתר חלק מהם, עזר לבנות אחרים. יצאתי ממנו וחזרתי להתכנס לתוך עצמי ולסדר את הדברים בראשי.
בהמשך היום תפסתי את חברי השואל. הסברתי לו שיש בפניו שתי אפשרויות. עברתי על כל אחת מהאפשרויות והסברתי את הבעייתיות שיש בה ובסוף הסברתי מדוע לדעתי אחת האפשרויות עדיפה על חברתה. אך סייגתי את דברי ואמרתי שייתכן ויש עוד אפשרות אחת, אך לצורך זה עלי לפתוח מחשב ואוכל לעשות זאת רק במוצאי שבת, ואינני יודע אם אצליח להחזיר לו תשובה בזמן.
מוצאי שבת. סיימתי ערבית וקינות והגעתי הביתה אחרי עשר בלילה. הדבר האחרון שחשבתי שאעשה בליל תשעה באב זה לפתוח מחשב, אך השנה זה בדיוק מה שעשיתי. מצאתי אחרי זמן קצר תשובה עם אותה אפשרות שלישית שחשבתי שקיימת, אך שוב מצאתי שפרט אחד או שניים שונים במקרה שלי. השעה היתה כבר אחרי עשר וחצי ובכל זאת נסיתי להתקשר לרב מחבר התשובה, אך הוא לא היה זמין. התקשרתי לתלמיד חכם, רב חשוב בירושלים, התנצלתי על הטרדה והשעה ופרסתי את השאלה והאפשרויות השונות שנראו לי. הרב המדובר, שאני מעריך כתלמיד חכם מהשורה הראשונה, אמר לי: אני צריך לעיין בסוגיא, אינני יכול לענות ככה, אחזור אליך. אחרי חצי שעה, קצת אחרי אחד עשרה בלילה, הוא חזר אלי עם תשובה מסודרת עם מקורות מסודרים.
נשמתי לרווחה שלא טעיתי בדבר הלכה, והתפניתי להכין את השיעור לתשעה באב בבוקר.
הסתיימה תפילת ליל שבת בבית הכנסת, איחלתי לילדי שישבו לידי "שבת שלום", ונגשתי לברך את המתפללים בבית הכנסת ב"שבת שלום". בדרכי נגשתי אל קבוצה של חברים שעמדו ושוחחו ואמרתי "שבת שלום" לכל אחד, ואז אחד מהם התקרב אלי קצת יותר ובעודו לוקח אותי קצת הצידה אומר לי "באמת, אני צריך לשאול אותך משהו".
כל רב מכיר את "שאלות השביל". אלו שאלות שהרב נשאל בשביל המוביל אל בית הכנסת, בין אם בדרך להיכנס לבית הכנסת ובין אם זה בדרך החוצה מבית הכנסת. יש, ושאלות אלו הינן שאלות פשוטות, גם בעיני השואל וגם בעיני הנשאל, שהשואל שאל אותם רק בגלל שבמקרה הוא נתקל ברב, אם הוא לא היה נתקל ברב הוא היה ממתין להזדמנות אחרת. קטגוריה אחרת הן שאלות השביל הנשאלות ע"י מי שהמתין על השביל במיוחד לבואו או לצאתו של הרב. שאלות אלו הן בעלי חשיבות עצומה לשואל, פעמים שהן שאלות סבוכות גם לרב ופעמים שהן שאלות פשוטות שהשואל פשוט לא ידע את התשובות עליהן.
כשפניתי אל חברי לומר "שבת שלום", והוא אמר לי "באמת, אני צריך לשאול אותך משהו", צפיתי ל"שאלת שביל" מהסוג הראשון. הוא הרי לא ניגש אלי, אני נגשתי אליו והוא כלל לא היה נראה מוטרד משאלתו. כמה שטעיתי.
שאלתו היתה על מקרה שכמוהו נידון בשו"תים החשובים ביותר של הדור האחרון. כמובן, שהמקרה שלו היה שונה בדיוק בפרט אחד או שניים מאותן שאלות בשו"תים. וכמובן, הוא צריך את התשובה כמה שעות אחרי צאת שבת. כמעט נפלתי מהרגליים כששמעתי את השאלה. "כזה שאלה אתה שואל בליל שבת, כשאין לי גישה למאגרי הספרים במחשב?", "מה חכית עד הרגע האחרון, זה הרי לא מצב שלא יכולת לצפות אותו מראש?".
"יש לי כמה כיוונים, אבל אני צריך לחשוב על זה", עניתי לו, אחרי שהתגברתי על השוק הראשוני שלי, והלכתי הביתה מהורהר.
סיימנו את סעודת השבת והשכבנו את הילדים לישון, והתחלתי לשלוף מהספרייה בביתי כל ספר שיכול לעזור לי להגיע להבנה של הסוגיא הנידונה. פתחתי אחד אחרי השני, ספרי אלו הפנו אותי לספרים נוספים שאת חלקם אני מחזיק בספרייתי, גם אותם שלפתי החוצה ופרשתי לפני.
השעה היתה כבר מאוחרת, וכמי שיודע שאיננו מצליח לתפקד היטב בשעות מאוחרות, הכנסתי סימניות לספרים שנראו לי עדיין רלוונטים לנידון, ואת שאר הספרים סגרתי והשבתי למקום ושמתי פעמי למיטתי.
בעודי שוכב על מיטתי הרהרתי באפשרויות השונות שעמדו בפני להשיב על השאלה. ממש לא הייתי רגוע ומוכן לשינה אז חזרתי בזכרוני על המקורות העיקריים שהגעתי אליהם ונסיתי לעשות לעצמי סדר בדברים.
בבוקר הגעתי לבית הכנסת וסקרתי את ספריית בית הכנסת לראות אם יש שם איזה ספר שאין לי בבית ושיכול לסייע לי. פה ושם מצאתי עוד זיק של רעיון.
קצת יותר מאוחר מצאתי את אחד מחברי, אחד מרבני הקהילות בשכונה, ופרסתי לפניו את השיקולים השונים העומדים בפני. הוא סתר חלק מהם, עזר לבנות אחרים. יצאתי ממנו וחזרתי להתכנס לתוך עצמי ולסדר את הדברים בראשי.
בהמשך היום תפסתי את חברי השואל. הסברתי לו שיש בפניו שתי אפשרויות. עברתי על כל אחת מהאפשרויות והסברתי את הבעייתיות שיש בה ובסוף הסברתי מדוע לדעתי אחת האפשרויות עדיפה על חברתה. אך סייגתי את דברי ואמרתי שייתכן ויש עוד אפשרות אחת, אך לצורך זה עלי לפתוח מחשב ואוכל לעשות זאת רק במוצאי שבת, ואינני יודע אם אצליח להחזיר לו תשובה בזמן.
מוצאי שבת. סיימתי ערבית וקינות והגעתי הביתה אחרי עשר בלילה. הדבר האחרון שחשבתי שאעשה בליל תשעה באב זה לפתוח מחשב, אך השנה זה בדיוק מה שעשיתי. מצאתי אחרי זמן קצר תשובה עם אותה אפשרות שלישית שחשבתי שקיימת, אך שוב מצאתי שפרט אחד או שניים שונים במקרה שלי. השעה היתה כבר אחרי עשר וחצי ובכל זאת נסיתי להתקשר לרב מחבר התשובה, אך הוא לא היה זמין. התקשרתי לתלמיד חכם, רב חשוב בירושלים, התנצלתי על הטרדה והשעה ופרסתי את השאלה והאפשרויות השונות שנראו לי. הרב המדובר, שאני מעריך כתלמיד חכם מהשורה הראשונה, אמר לי: אני צריך לעיין בסוגיא, אינני יכול לענות ככה, אחזור אליך. אחרי חצי שעה, קצת אחרי אחד עשרה בלילה, הוא חזר אלי עם תשובה מסודרת עם מקורות מסודרים.
נשמתי לרווחה שלא טעיתי בדבר הלכה, והתפניתי להכין את השיעור לתשעה באב בבוקר.
3 תגובות:
הסיפור אכן מעניין, אך ללא שום רמז על מהות השאלה - הוא די חסר.
אני מבין שרצית להימנע מלחשוף פרטים על השואל, אבל לכתוב בצורה כללית כל כך.. רב הנסתר על הנגלה.
אתה צודק, אבל לא רציתי שזה יפתח דיון על השאלה ההלכתית עצמה (שמן הסתם חלק היו מגיבים ואומרים: "מה הבעיה? זו לא כזו שאלה סבוכה." וכד'.), ועל התשובה שבסופו של דבר נתתי.
בעז"ה מתישהוא בעתיד, במנותק מהפוסט הנוכחי, אעלה פוסט על השאלה עצמה עם האפשרויות השונות והפתרון היצירתי שלי. אז תמשיך לעכוב ותחכה בסבלנות.
לעקוב, תמשיכו לעקוב!
לא לעכוב.
זה צורם.
הוסף רשומת תגובה