איסור תשמיש המטה בט' באב - מהו?

כידוע, אחד האיסורים בתשעה באב הוא תשמיש המטה. מה כולל איסור זה?

כך כותב השלחן ערוך (אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנד סעיף יח):

יש מי שאומר שלא יישן בליל ט"ב עם אשתו במטה, ונכון הדבר משום לך לך אמרינן נזירא.

כלומר, האיסור הוא לישון בליל תשעה באב באותו מטה עם אשתו.

המשנה ברורה הביא את הדברים הבאים:

ועיין לקמן סי' תרט"ו דאסור ליגע באשתו כאלו היא נדה ואפשר דה"ה בט"ב [כ"כ הד"מ] ומ"מ ביום יש להקל [מ"א]:

כלומר, ביום הכיפורים יש איסור לא רק לישון באותה מטה אלא גם אסור ליגע באשתו. המשנה ברורה כותב (בשם הרמ"א) שאולי יש לומר כן גם בתשעה באב, אך מסיק (עפ"י המגן אברהם) שלפחות ביום יש להקל.

בשער הציון שם הוא מסביר מדוע בכל זאת יש מקום לחלק בין תשעה באב ליום הכיפורים:

דדוקא ביום הכפורים שהנשים מקשטות לכבוד היום ויש לחוש לגרוי היצר הרע, מה שאין כן בט' באב שהולכים בבגדים מנוולים, ואם גם בתשעה באב הולכים מקשטות יש להחמיר בו אף ביום, כמו ביום הכפורים [מחצית השקל]. ועיין בסימן תרט"ו בט"ז דהוא מצדד להקל בט' באב בנגיעה אף בלילה, ואולי לא ראה הדרכי משה:

הפסקי-תשובות על דברי המשנה ברורה שיש להחמיר גם בנגיעה, כותב:

וה"ה לכל שאר דיני הרחקות, ויש הכותבים שבזמננו יש להזהר בזה גם ביום.

דברים אלו הוא כותב בשם הכף-החיים בשם הבן-איש-חי (כך שמעתי גם מהג"ר מרדכי אליהו) וה"אז נדברו".

בניגוד לדברים אלו, שימו לב לדברים שכותב ערוך-השלחן:

יש מי שאומר שלא יישן בליל ט"ב עם אשתו במטה אחת ונכון הדבר משום לך לך אמרינן לנזירא ונכון שלא יגע בה בלילה אבל ביום אין לחוש וגם בלילה אין לחוש רק לעולי ימים ומעולם לא נזהרו בזה דישראל לא חשידי ח"ו

כמובן, שכוונתו "בלילה אין לחוש" נסובים אך ורק על נגיעה ולא על שינה באותו מיטה.