רבנים, מלחמות ותנ"ך

למי מכם שנמאס לחלוטין מהנושא הזה - אשתדל בהמשך השבוע לגוון קצת יותר

התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.

בשבועות האחרונים נחשפנו כולנו לפולמוס חדש בנוגע לתוכנית הלימודים בתנ"ך בחינוך הממלכתי-דתי. מכיוון שהטור הזה עוסק ברבנים וברבנות, ומכיוון שהפולמוס החדש מובל על ידי רבנים שונים, אני מבקש להעלות מספר שאלות בנוגע לתכני הפולמוס.
1. התורה לימדה: "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק" – צריך לשמוע את שני הצדדים. כמה מבין הרבנים שהוציאו הודעות גינוי נלהבות, אכן שמעו את הצד שכנגד? ניחא, אם הרבנים היו מגיעים לחומרים ה"מרשיעים" בעצמם וזועקים על כך. אך כשנוצר הרושם שמאן דהוא הנגיש בפניהם את החומרים, וברור שאותו מאן דהוא מובל על ידי אינטרסים, בין אם אלה נגיעות אישיות למיניהן, ובין אם זו נגיעה אידיאולוגית, כיצד אפשר לחרוץ את הדין מבלי לשמוע איזה שהוא גורם מהצד השני?
2. המצב כיום הוא, שיש רבנים גדולים התומכים בתוכנית החדשה ואף היו בין המתווים שלה, ויש רבנים גדולים המתנגדים נחרצות לתוכנית החדשה. מה אמור לעשות היהודי הפשוט, איזה משה זוכמיר, שקורא על הפולמוס בעלוני השבת או באתר 'כיפה'? האם מצפים ממנו להוציא את הדוסומטר שלו ולראות למי מהרבנים יש זקן גדול יותר? לבדוק מי מהם מקפיד ללכת עם גרביים גם במקלחת? איזה כלים יש בידי אותו בעל-בית כדי לחוות דעה על המתרחש בפולמוס הזה?
האם מצפים ממנו להשוות בין הסופרלטיבים המשמשים את הכותבים השונים? לדוגמא, אם צד אחד כותב "הזדעזענו זעזוע עמוק", אז נקבע שהם מנצחים, עד שהצד השני לא יכתוב סופרלטיב גדול יותר, לדוגמא "עלז ושמח לבנו מאד". אני מניח שלכולנו ברור שלא זו הדרך. אז מה בדיוק אמור לעשות אותו משה זוכמיר עם הפולמוס הזה? כיצד עליו להחליט עם מי הצדק?
3. בעוד כשבוע נוכל לשמוע את כל הרבנים שהתבטאו בפולמוס הזה מוסרים שיעורים על אותו "ההוא גברא" שלא הסכים שבר-קמצא ישהה במסיבתו. מן הסתם, באותו שיעור יצטטו גם מדברי הרב זצ"ל על כך שבית המקדש יבנה באהבת חינם.
יהיו שיאמרו, שאין קשר בין הדברים, הרי אפשר גם לאהוב מישהו וגם לחלוק עליו. זה בודאי נכון, אך בפולמוס הנוכחי, כשרבנים מכונים ע"י חבריהם בשמות גנאי וסימן שאלה מוצב על יראת השמים שלהם, אנחנו הרבה יותר קרובים לקמצא ובר-קמצא מאשר למחלוקת בית הלל ובית שמאי.
4. חלק ניכר מהרבנים שפטו את התוכנית החדשה על פי מאמרים שעלו באתר אינטרנט שבו יש מאמרי העשרה למורים. ספר, כידוע לכולנו, לא שופטים על פי הכריכה שלו, האם זה הגיוני לשפוט תוכנית לימודים על פי מאמרים באתר אינטרנט עם חומרי העשרה המיועדים למורים?
הגדילו לעשות חלק מהרבנים כשכתבו: "אמנם הרבה חומרים נמחקו מהאתר, אבל הבאת חומרים פסולים כאלה מעידה על הכוונות האמתיות של מחברי התכנית". ילמדונו רבותינו, זאת – מניין לכם?
5. צריך לשים את הדברים על השולחן. מושא המתקפה איננה רק המפמ"רית החדשה, אלא רבנים מסוימים ששיטתם בלימוד תנ"ך אינה עריבה לחיכם של רבנים אחרים. רק כך ניתן להסביר את המתקפה על מאמרים באתר ברשת דווקא ולא על התוכנית עצמה. רק כך ניתן להסביר את פרסום מכתבו של הרב צפניה דרורי התוקף מאמרים של הרב יעקב מדן, אחד מתומכי וממתווי התוכנית החדשה, ושל הרב אלחנן סמט.
אך מה בעצם רוצים התוקפים לומר? האם לדעתם יש איסור ללמוד בישיבות בהם מלמדים הרב מדן והרב סמט, ביניהם חלק מהישיבות הגדולות במגזר? האם ספריו של הרב סמט, שבעה כרכים של עיונים, פסולים לבוא בקהל ארון הספרים היהודי והישיבתי, לדעתם? אם כבר פתחנו את הנושא של לימוד התנ"ך, מדוע שהמתנגדים לדרך לא יאמרו בדיוק למה הם מתנגדים? האם אפשר, לדוגמא, לשבת בכינוס אחדות של רבני הציונות הדתית ולרקוד באותו מעגל עם ראשי ישיבת הר-עציון, שהרב מדן הוא אחד מהם ושמכללת הרצוג חוסה בצילה?
6. כאמור, אין לי ספק שהיעד המרכזי להתקפה הנוכחית הם רבנים חשובים. עם זאת, עשרות מורים ומורות ישבו וכתבו תוכנית ללימוד תנ"ך. הם עשו זאת מתוך אהבת תורה, ורצון להאהיבה על התלמידים.
הייתכן וכל כך הרבה מורים ומורות לתנ"ך הינם כופרים חסרי דעת וחסרי יראת אלקים ואנחנו אפילו לא ידענו על כך עד עתה? אפילו אם נאמר שנעשו טעויות, האם כך רבנים שהם ממנהיגי הציבור שלנו מתייחסים לציבור שלהם? זו הדרך לתקן טעויות? להאשים כל כך הרבה נשים ואנשים יראי שמיים בכפירה?
7. לסיום אני רק רוצה להבהיר, שאם מישהו מגיע למסקנה מתוך דברי שמי מהרבנים טעה בהצטרפותו למתקפה על התוכנית החדשה, אין זה נכון. כמו שגיבורי התנ"ך מעולם לא טעו, כך גם הרבנים לא טועים.
בבניין ירושלים ננוחם ולא יתקיים בנו עוד "בכל רחובות מספד ובכל חוצות יאמרו הו הו" (עמוס ה').