הגמרא במגילה (דף כה עמוד ב) מביאה את המעשה הבא:
מעשה באדם אחד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר הודע את ירושלים את תועבותיה, אמר לו: עד שאתה בודק בתועבות ירושלים - צא ובדוק בתועבות אמך.
למקרא המעשה נשאלת השאלה: מדוע כעס כל כך רבי אליעזר, הרי "תועבות ירושלים" נמצאים בתנ"ך, וכי אנחנו "יותר דתיים" מיחזקאל הנביא? (לקוראי אנגלית - ראו גם כאן)
ההבנה הפשוטה של מעשה זה הוא שרבי אליעזר כעס בגלל שאותו אחד שם זרקור על תועבות ירושלים. מכל הפרקים בתנ"ך הוא היה צריך לבחור דווקא את זאת העוסקת בתועבות ירושלים?
מבלי להמעיט כלל מההבנה הפשוטה, אני רוצה להציע הבנה מעט מעמיקה יותר.
רבי אליעזר, הלוא הוא רבי אליעזר בן הורקנוס, ה"בור סוד שאינו מאבד טיפה", שמעיד על עצמו "ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם" ובעל המימרא ש"המתפלל אחורי רבו, והנותן שלום לרבו, והמחזיר שלום לרבו, והחולק על ישיבתו של רבו, והאומר דבר שלא שמע מפי רבו - גורם לשכינה שתסתלק מישראל".
רבי אליעזר רואה את החיבור שלו לתורה, אך ורק כצינור שתפקידו לקחת את גופי התורה שמסרו רבותיו ולהעבירם לתלמידיו.
זאת, בניגוד לחכמים אחרים (הבולט שבהם רבי עקיבא) הרואים את עיקר תפקידם להיות מעיינות מתגברים - דרשנות התורה, לחדש חידושים, ולהיות מחוברים לתורה.
אדם כרבי אליעזר שרואה את תפקידו להיות מעביר המסורה, בהכרח מצייר בדמיונו את הדורות הקודמים כגדולים במידות רבות ממנו. הרי אחרת, למה כל כך חשוב לא לומר דבר שלא שמעת מרבך? ולמה כל כך חשוב לא לשנות במאום את מה שהיה בדורות הקודמים?
לכן, נוזף רבי אליעזר באותו אדם שקורא ב"תועבות ירושלים" - הוא אינו מעוניין לשמוע ביקורת על הדורות הקודמים, ואם יחזקאל הנביא היה יכול - זה לא אומר שאתה יכול.
צריך לפרש יותר?
ההבנה הפשוטה של מעשה זה הוא שרבי אליעזר כעס בגלל שאותו אחד שם זרקור על תועבות ירושלים. מכל הפרקים בתנ"ך הוא היה צריך לבחור דווקא את זאת העוסקת בתועבות ירושלים?
מבלי להמעיט כלל מההבנה הפשוטה, אני רוצה להציע הבנה מעט מעמיקה יותר.
רבי אליעזר, הלוא הוא רבי אליעזר בן הורקנוס, ה"בור סוד שאינו מאבד טיפה", שמעיד על עצמו "ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם" ובעל המימרא ש"המתפלל אחורי רבו, והנותן שלום לרבו, והמחזיר שלום לרבו, והחולק על ישיבתו של רבו, והאומר דבר שלא שמע מפי רבו - גורם לשכינה שתסתלק מישראל".
רבי אליעזר רואה את החיבור שלו לתורה, אך ורק כצינור שתפקידו לקחת את גופי התורה שמסרו רבותיו ולהעבירם לתלמידיו.
זאת, בניגוד לחכמים אחרים (הבולט שבהם רבי עקיבא) הרואים את עיקר תפקידם להיות מעיינות מתגברים - דרשנות התורה, לחדש חידושים, ולהיות מחוברים לתורה.
אדם כרבי אליעזר שרואה את תפקידו להיות מעביר המסורה, בהכרח מצייר בדמיונו את הדורות הקודמים כגדולים במידות רבות ממנו. הרי אחרת, למה כל כך חשוב לא לומר דבר שלא שמעת מרבך? ולמה כל כך חשוב לא לשנות במאום את מה שהיה בדורות הקודמים?
לכן, נוזף רבי אליעזר באותו אדם שקורא ב"תועבות ירושלים" - הוא אינו מעוניין לשמוע ביקורת על הדורות הקודמים, ואם יחזקאל הנביא היה יכול - זה לא אומר שאתה יכול.
צריך לפרש יותר?
7 תגובות:
ומצד שני, שיטתו העקרונית של רבי אליעזר נדחתה ממסורת ההלכה...
אכן כן.
ובכלל ראוי לזכור שנפסקה הלכה כבית הלל "מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד, אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן"
מאידך, ר' אליעזר אמר דברים שלא שמעתם אוזן מעולם.
ידוע פירוש הסתירה הזו, שדוקא דייקנותו בדברי רבותיו והקפדתו שלא להוסיף עליהם, אפשרה לו לשמוע בשמיעה פנימית דברים שמעולם לא הצליחו להישמע קודם לכן.
עוד אוסיף, שלעתיד לבוא יפסקו הלכה כבית שמאי.
עכשיו - מה הקשר בין כל זה לסוגיה שהבאת בראש דבריך? לא הרבה. בערך כמו הקשר של מימרה זו ל"תנ"ך בגובה העיניים".
ניתן תמיד להביא מספר מימרות ולקשר ביניהן באיזשהו חוט מופלא. זה עדיין לא אומר שאלו דברים כהוויתם. בדיוק זה מה שניתן ללמוד מר' אליעזר, אף אם הוא לא נפסק להלכה.
א. השאלה, שעליה הצעת כמה תשובות, איננה מובנת די הצורך. יחזקאל ראה צורך להוכיח את הדור, בכדי שיתקנו את מעשיהם. הקורא את נבואתו מאות שנים אח"כ (בציבור) סתם עסוק בביזוי הדורות הקודמים.
ב. אגב, המעניין שהלכה שלא כרבי אליעזר, ומ"מ המנהג להימנע במידת האפשר מלקרוא בתועבות ירושלים (ראה בספר 'נפש הרב', הרב צבי שכטר, ואכמ"ל).
כנראה שהתפיסה שיש בדבריו יסוד אמיתי, אך אין להימנע בשל כך מלקרוא בכלל בתועבות ירושלים.
ג. כמובן, עיקר ההשוואה איננו ברור. הרי יש לחלק בין הדורות הקודמים שוודאי היו פחות חכמים מאיתנו (כמה היום לא יודעים קרוא וכתוב?) לבין גדולי הדור, שלפחות לפי התפיסה האורתודוקסית הקלסית, גדולי הדורות הקודמים היו גדולים גם בחכמה וגם במוסר מחכמי הדור הנוכחי ("ירידת הדורות").
ד. משום מה, החסימה שלי איננה מאפשר להגיב על חלק מהכתבות בבלוג, באופן לא עִקבי (למשל, אינני יכול להגיב כעת לפוסט הקודם, ולהשיב למה שהשיבו על דבריי).
על חכמת גדולי הדורות אנחנו יכולים להסכים, על אף שהזיקה בין זה לבין גודל וחומרת החטאים אינה ברורה.
ומה לגבי אלו שהתנ"ך מעיד עליהם שהם בודאי לא גדולי הדורות. יפתח, לדוגמא.
לגבי בעיות חסימה. אם זה משהו שאני יכול להשפיע עליו - תודיע לי.
א. תודה על העזרה בהכנסת התגובה.
ב. כל מה שכתבתי, שההשוואה בין גדולי הדורות להמון (העומדת בבסיס הפוסט) - איננה מוכרחת כלל, למשל ביחס לחכמה, כבודו מסתכל על הראשונים כגדולים מאיתנו ועל דורם כשקוע בעלטה רוחנית כבידה.
אותו דבר שייך לומר במוסר. גדולי התנ"ך ענקיים היו ודורותיהם קטנים ושפלים. (אני יודע שזה לא מוסכם, רק הדגשתי שההשוואה בין יחסי הדורות ליחסים בין גדולי הדורות איננה מקבילה בהכרח).
ג. הזיקה בין חכמה לחטא איננה נושא פשוט, אך בוודאי שיש יחס בין גדלות מוסרית לחטא. למשל, אדם גדול במוסרו לא יפגע גם במי שהרגיז אותו, ובטח שלא יהרוג אותו גם כשתהיה לו את האפשרות, לעומת אדם שפל.
ד. לא עניתי לשאלה השנייה, מפני כמה סיבות: 1) לא עסקתי בזה כמעט, 2) למיטב התרשמותי, זו שאלה של גבולות (האם יפתח לא היה גדול כ... או שלא היה גדול בכלל).
ה. שמחתי שנכנסנו לשיח מכובד (ולא מזולזל).
מחילה, אבל זה נשמע לי פירוש מאולץ מדי.
אכן, דרכו של ר"א היתה כבור סוד שאינו מאבד טיפה, אך אין הכרח לקשור את זה בירידת הדורות.
די לטעון שאי אפשר להבין את התורה בשכל האנושי, ולכן לימוד התורה חייב להתחיל בקבלה מאחר by definition, ורק בשלב מתקדם יותר אני יכול לעיין בעצמי.
(כתבתי במילים מוקצנות מעט. אני מתכוון לדברי המהר"ל בפרקים הראשונים בנתיב התורה).
הוסף רשומת תגובה