בית מלא ספרים

תסלחו לי שזה הפעם השניה השבוע שאני מתייחס למאמר של הרב חגי לונדין, אבל הדברים פשוט קוממו אותי. 

הרב חגי לונדין כתב את הדברים הבאים בעיתון 'בשבע' לרגל שבוע הספר (קישור):

ובכלל, הייתי ממליץ לכל אדם לשקול היטב בטרם ישקיע את מיטב כספו בקניית ספרים. מעבר לעובדה שקיים פער אדיר, לעיתים של חמישים אחוזים ויותר, בין עלות הספר במקור לבין המחיר שבו הוא נמכר (פער המפרנס מתווכים מפוקפקים למיניהם), יש מקום להעמדת סדר עדיפויות: ביחס לספרי סיפורת (פרוזה) אותם קורא אדם, על פי רוב, לא יותר מפעם אחת - מדוע לא להשאיל אותם בספרייה ולחסוך עלויות כספיות? גם בנוגע לספרי עיון כדאי להפעיל שיקול דעת: למעט מספר ספרי יסוד שאין בית יהודי ותרבותי שלם בלעדיהם, רוב ספרי העיון רק צוברים אבק על המדפים. אני, למשל, לא קונה יותר מאשר שניים-שלושה ספרים בשנה. רק ספרים שאני עומד ללמוד בתקופה הקרובה באופן שיטתי. זהו אינו רק חיסכון כספי אלא העמדה נכונה של סדר עדיפות נפשי וערכי. דברי החוכמה של שלמה המלך: "ויתר מהמה בני היזהר עשות ספרים הרבה אין קץ" (קהלת יב, יב) רלוונטיים בימינו יותר מתמיד. הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ספרים בעידן הפוסט מודרני הופכת לעיתים לרועץ, ואנו מוצפים בים אינסופי של מלל מיותר ומסיח דעת. מיקוד הקנייה בספרים ראויים מאפשר התעמקות במה שאכן ראוי להתעמק בו.

בעיני, לא לקנות ספר איכותי מהטעם שאפשר לשאול אותו מהספריה, כמוהו כאמירה לסופרים המוכשרים: אתם יכולים להמשיך להשקיע את מיטב מרצכם וכחכם בכתיבת ספרים טובים, אבל אל תצפו להתפרנס מזה. 

אם יש ספר שאתם חושבים שתהנו ממנו - לכו ותקנו אותו! סיימתם לקרוא אותו? תרמו אותו לסניף בני עקיבא הקרוב לביתכם או תנו אותו לשכן שלא היה נחשף לספר בלעדיכם. 

ואם אתם מפחדים מאד מספר שיתפוס מקום - קנו את הספר בפורמט דיגיטאלי. 

במקום דבריו של הרב לונדין, אני מעדיף את דבריו של הרבי מלובביץ' (קישור):

ה"מקדש מעט" שבכל בית יהודי צריך לגלם בתוכו את כל שלושת העמודים האמורים:
תורה: — "בית שמגדלין בו תורה", בית שבו לומדים תורה בקביעות, ובאופן של "מגדלין", גדלות בכמות ובאיכות, כולל גם שהבית יהיה "בית מלא ספרים", שהספרים לא ישארו על המדף או בארון, אלא שכל הבית יהיה "ממולא" ב(תוכנם של) הספרים.תפלה: — "בית שמגדלין בו תפלה", החל מפתיחת היום ב"מודה אני לפניך מלך" ועד ל"השכיבנו אבינו לשלום" בקריאת שמע שעל המטה.
התפלה היא בצבור בבית הכנסת, אבל מיד שיתעורר משנתו על מטתו — יקום ויאמר: מודה אני וכו', והיום מסתיים בקריאת-שמע שעל המטה, וביניהם כמה תפלות וברכות, ברכות לפני המזון ולאחרי המזון וכו'.
גמילות חסדים: — נוסף לקופת הצדקה שבבית, הרי זה בית שמקיימים בו הכנסת אורחים, גמילות חסדים בנפשו בגופו ובממונו ליחידים ולכלל, תמיכת והחזקת מוסדות תורה, בתי כנסיות לתפלה, ומוסדות צדקה וחסד וכו'.

וגם בדברים הבאים, הקשורים גם לפרשת השבוע שלנו (קישור):

כל הנ"ל שייך במיוחד להענין ש­דובר אודותו לאחרונה ע"ד "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" — שהכח על ה­עבודות כל ימי המשכן בא מחנוכת ה­מזבח שע"י קרבנות הנשיאים (כנ"ל סעיף ד) — ו"כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם",
שכל ישראל, אנשים נשים וטף, יעשו ביתם וחדרם כו' — ע"ד "מקדש מעט", בית תורה תפלה וגמ"ח (צדקה), עד שהבית הגשמי וכליו הגשמיים (השולחן, כסא וכיו"ב) ייעשו כלים לקדושה (תו­רה, תפלה וצדקה), שיהי' "בית מלא ספרים" וכו',

אני בטוח שללא קניית ספרים - לא נהיה עם הספר.