לפני כמה שבועות מצאתי במקרה בhebrewbooks ספר של הרב ראובן מרגליות שלא הכרתי, הספר "טל תחיה". הספר נכתב ע"י הרב מרגליות כשהוא היה עדיין בלבוב, פולין, לפני שהוא עלה לארץ ולפני קום המדינה. הספר, או ליתר דיוק ספרון, עוסק בנושאים שהוא חשב יהיו במוקד התחדשות היישוב היהודי בארץ. לדעתי שני מאמרים בספר ראויים במיוחד לתשומת לב, המאמר הראשון בספר העוסק ב"בתי המשפט בארץ ישראל" ומאמר נוסף העוסק במאמר הגויים בימינו ובלשונו "משפטי גר תושב".
הנה פסקת הסיום מהמאמר הראשון (עמ' 15 בספר):
מי יותר קרוב להגשים את החזון הזה: חוקי הכנסת ובתי המשפט הדנים על פיהם, או בתי הדין הרבניים?
אגב, בהערה לפסקה הזו כותב הרב מרגליות כך:
הנה פסקת הסיום מהמאמר הראשון (עמ' 15 בספר):
מחקירה היסתורית זו למדים אנחנו כי התורה הרשתה לנשיא העם העומד לעשות משטרים בארץ להנהיג בתי משפט עממים הדנים ועונשים מטעם השלטון, אבל ראינו גם המגרעות המסובבות מחסרון ספר משפטים מאושר שיהיה להם לקו ולכן היום כאשר עלינו לערוך אלו המוסדות הנחוצים להחיים המדינים על הבית דין הראשי לערוך מלבד משפטי עונשים גם ספר משפטים כללי מחודש, הלכה ברורה בסדר הגיוני, ומובן כי אלו המשפטים לא יהיו חוקי רומי העריצים כי אם דיני ישראל שקלטו לתוכם את רוח הצדק והמוסר של ישראל סבא ותורתו והן הם המשפטים התורנים יהיו בארץ העברים למשפטים מדינים.במילים אחרות, הרב מרגליות איננו מצפה כי מערכת בתי המשפט במדינה החדשה תדון עפ"י חושן משפט, או עפ"י המופיע ברמב"ם אלא שיהיה ספר חוקים חדשים במכילים בתוכם "את רוח הצדק והמוסר של ישראל סבא ותורתו" ועל פי זה ידונו בתי המשפט.
מי יותר קרוב להגשים את החזון הזה: חוקי הכנסת ובתי המשפט הדנים על פיהם, או בתי הדין הרבניים?
אגב, בהערה לפסקה הזו כותב הרב מרגליות כך:
ולפני המשפט המדיני הזה ישתוו כל התושבים כי כאשר האדם הפרטי יוכל לקבל על עצמו עדות הנכרי ואז עדותו עדות כן בכח הנשיא להנהיג חוק כללי שכל תושב שאינו מוחזק לשקרן כשר להעיד והיודע אלו המשפטים כשר לדון והחוק המדיני הזה נתאשר ברשיון שנתנה התורה להנשיא לתקן כל אשר יראה שיהיה לתועלת המדינה, אולם כל פעולת בית דין מדיני זה היא אך בדברים שבין אדם לחבירו אבל לא בחוקים תורניים כהלכות אשות שאין לזר חלק בהם וכולם מקבלה והלכה למשה מסיני.
14 תגובות:
משהו אירוני ועצוב למדי: בדיון על גר תושב הרב מרגליות - מהעיר לבוב (למברג) שבפולין - כותב שם "הן אנו עדים באותן האומות אשר אנחנו חיים בתוכם שמגדרא מילתא ביניהם.... שפיכת דמים, גזל.... ובעריות מקפידין עוד יותר מאשר נצטוו...."
הדברים שלו נדפסו פחות מעשרים שנה לפני השואה.
תגובה דמגוגית
וואו. תודה.
אני מצטער, אבל יש כאן טעות גמורה
הוא מדבר על בית הדין הראשי שיחוקק חוקים, וזה בהחלט בכוחו!
כאשר בית משפט מחוקק חוקים, זה אחרת לגמרי, אפילו אם החוקים זהים לחלוטין!
ההבדל בין בתי דין וערכאות הוא לא באופי החוקים אלא במקור הסמכות! גם אם יש שופט שמחליט לדון לחלוטין לפי המשפט העברי, הרי שיש איסור גמור ללכת אליו בדיני ערכאות
טוביה,
לא הבנתי מה הטעות. אנא הסבר.
האם בית הדין הראשי שעליו הוא מדבר לא תואם את הכנסת?
לא הבנתי את כוונתך בדבר "מקור הסמכות".
מדובר על בתי משפט שלא דנים לפי דין תורה, ולא כמו שכתב טוביה.
מקור הדברים בדרשות הר"ן דרשה יא לעניין משפט המלך, ובאופן דומה הציע הרב חיים עוזר גרודזינסקי שבתי המשפט במדינה ידונו בדין הפלילי שלא לפי דין תורה וכך גם ניתן יהיה לקבל נכרים וכו'. הרב הרצוג התנגד בחריפות גם לרח"ע וגם לרב מרגליות שאותו הכיר, ומאוחר יותר גם לרב גורן שהציע הצעה דומה. וראה בהרחבה בספרו תחוקה לישראל על פי התורה חלק א.
ולמרות התנגדותו דומה שאין דרך טובה יותר לניהול המשפט במדינה מודרנית אלא באמצעות הכרה ברעיון 'דין המלך'.
לעניות דעתי יש כאן שתי טעויות חמורות מאד מאד.
א. הרב מרגליות איננו פוסק, ודאי לא מהשורה הראשונה. הוא תלמיד חכם גדול, בקי מופלא, ובעל מח מבריק, אך פסקיו לא מקובלים בתפוצות ישראל. וכיון שכל גדולי ישראל מכל החוגים והזרמים פסקו בסכינא חריפא שבית משפט של יהודים שאינו דן על פי התורה הוא הרבה יותר גרוע מערכאות, אין מה להתחשב בדברי הרב מרגליות!
ב. האמת היא שאין מדבריו כלל ראיה. הוא לא אמר ח״ו לשנות פסיק מהתורה. זו רפורמיות למהדרין. הוא רק אמר שצריך לחפש בתוך ההלכה כלים שיתאימו למציאות של המדינה. לזה באמת כולם מסכימים, ואין שום מחלוקת בין הרב מרגליות לשאר פוסקי הדור. עיקר דבריו מבוססים על דברי הגמרא בסנהדרין מו שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה, שזהו המקור לדין הפלילי. לכן גם רבנים חרדים מסתגרים מתירים לעורכי דין פליליים לייצג לקוחות כי במשפט בפלילי (ואך ורק בו ולזה בלבד כיון הרב מרגליות) התורה נתנה כח למדינה שלא כדין הרגיל.
מצטער על החריפות, אבל נושא זה הוא כיום בנפשנו. זו חרפה לאומית מדרגה ראשונה. איך ייתכן שאלפיים שנה בגלות שמרנו על חושן משפט חי ודינאמי ובקום המדינה זרקו אותו ככלי אין חפץ בו לטובת חוקים מרושעים של רומים ואנגלים, חוקים המושתתים על מוסר מעוות ורקוב?!
ודווקא הציבור הדתי לאומי אשר מתנגד להסתגרות בארבע אמות של הלכה הוא זה שיכול וצריך להוביל את האתגר הגדול של הדור הבא - החדרת משפט התורה לחיי המדינה! למחות כל זכר לאקטיבזם השיפוטי של ברק ולהמליך את השולחן ערוך על כל אבן במדינה!
לדניאל,
לעניין גדלותו של הרב מרגליות, אינני במקום שבו אני מסוגל לדרג אותו. בעניין זה ובעניינים רבים אחרים אני מאמין בקו של: קבל האמת ממי שאמרה.
הרב מרגליות, בשונה מהפוסקים החרדים אליהם אתה מפנה, מדבר על רמת הלכתחילה ולא מתמודד עם מצב בדיעבדי שקיים לאחר קום המדינה.
גם בהגיון לא ניתן לומר כדבריך. האם לדעתך הרב מרגליות מציע שיהיו שתי מערכות משפט: אזרחית ופלילית?! איך זה יראה בדיוק: אם ראובן גנב משמעון אז גויים ונשים יהיו כשרים לעדות, אבל אם ראובן רק רימה את שמעון אז אותם עדים לא יהיו נאמנים?!
בכמה תחומים אתה חושב שיש הבדל מהותי בין פסקי בית המשפט לבין פסקי בית הדין הרבני? אני אתן לך תחום אחד - צוואה. בכמה עוד יש הבדל? ושוב, אני מדבר על הבדל מעשי, לא תאורטי.
פשוט שאני לא במקום שאני יכול לדרג אותו אבל לא צריך להיות במקום מסוים כדי לדעת שבמציאות אין פסקיו מקובלים בכל ישראל (מכיר אדם אחד שהולך לפי פסקיו, אם בכלל ישנם?)ולא ייתכן שהוא יחלוק על כל גדולי ישראל.
לגבי הטענה של 'קבל האמת ממי שאמרה'. אינני יכול להבין זאת. בעצם אתה אומר שאם מסתבר לי כת''ח מסוים אני אלך לפיו למרות שהוא חולק על כל השאר!
מדוע ברפואה או בצבא אף אחד לא יחלום לומר מסתבר לי כסטודנט לרפואה או כמ''כ בצה''ל כנגד סוללת מנתחי על, או גנרלים וותיקים?!
לגבי החילוק בין אזרחית לפלילית- אכן כן. לא מזמן דיברתי עם דיין גדול והוא אמר לי שההלכה מכירה בסמכות המדינה לעשות ככל העולה על רוחה בדין הפלילי (כשהרב עובדיה אמר שדרעי זכאי כי הוא הופלל ע''פ עד מדינה שפסול ע''פ ההלכה תמה עליו אב''ד אשקלון הרי זהו דין פלילי ויש למדינה סמכות לקבל עד מדינה, ואת דעת הרב עובדיה הסבירו שעקרונית הוא מסכים לעד מדינה רק כאן הוא אחז שהכל שקר מראש עד סוף וניסו להפליל את דרעי וכו') והוא הוסיף ואמר לי שזה התחום היחיד שמותר להיות בו שופט על פי התורה.
לגבי ההבדל בפסיקה - יש אינסוף הבדלים. ב''ד בהרבה מקרים לא מחייב הוצאות משפט, לא מחייב על גרמא (אם כי זה מתחיל להשתנות), לא הולך בממון ע''פ הרוב (שבוע שעבר פרש השופט ריבלין. אחד הפסקים המוכרים שלו היה שהוא חייב חברת ביטוח לפצות בסכום ניכר הורי ילדה ערבייה שנהרגה בהנחה שהיה יכול להיות לה עתיד וורוד יותר מכל סביבתה ואין להניח שכילדה ערבייה היה לה קשה להשיג משרה יוקרתית. האם בית דין כלשהוא, האמון על דברי שמואל שאין הולכין בממון אחר הרוב, היה מוציא כסף מהמוחזק בגלל טענה קלושה ולא מסתברת שכזו שמא היה לה עתיד טוב יותר?!) ועוד המון נושאים. חלקם מפורטים בספרי מנחם אלון על המשפט העברי ובעוד כל מיני פסקים של דיינים שעורכים הבדלים בין ההלכה למשפט המדינה.
יש לציין שהספר טל תחיה (וספרים נוספים של הרב מרגליות) יצאו במהדורות חדשות ע"י הרב איל בן דוד, בהוצאת בית מוריה.
למשל, יש במהדורות החדשות הוספות שהמחבר כתב על הגיליונות ספריו.
הספר עולה בסביבות השלושים ש"ח, כך שכסף הוא לא הבעיה.
קודם כל חידשת לי שאפשר להגיב ישירות על הודעה - לא ידעתי זאת עד עתה.
השוואת הרב מרגליות לסטודנט היא לא במקום. ההשואה היא לרופא שעובד בתחום המחקר שמאמריו הופיעו בכל כתבי העת הכי נחשבים בעולם.
אם החילוק בין פלילי לאזרחי נראה לך גם בטור משהו לכתחילה - לבריאות. לי זה נראה סותר את ההגיון.
הרב מרגליות בכל אופן סייג את דבריו אך ורק לתחום האישות ולא לתחום האזרחי.
שאלתי על ההבדל בין הפסיקה נשאלה מתוך רצון לדעת ולא מתוך ידיעה. באמת מעניין אותי אם נעשה בשנים האחרונות איזה מיני-מחקר בהשוואת מקרים דומים וסיכום ההבדלים בפסיקה.
בכל מקרה כיום חלק מבתי הדינין התחילו לחייב הוצאות משפט, וכפי שציינת יש בתי דינין שמחייבים גם על גרמא.
אם למישהו יש את הספר בהוצאה החדשה (הגירסא ברשת היא באמת קשה מאד לקריאה), אשמח לדעת האם יש שם הערות נוספות בנושא זה, בייחוד הערות שנכתבו לאחר קום המדינה.
אין ספק שסוגיית הערכאות היא מקום חרפתנו.
אין נושא שיש בו פער עמוק בין האידאולגיה המוצהרת לבין הפרקטיקה כמו ההליכה לערכאות והרמת היד בתורת משה.
כבר ציינתי (ולא הגבת) שהדיין החרדי המוערך הרב דב לוין הגיש תביעת לשון הרע בערכאות נגד "מעריב". אי אפשר להבין איך אפשר להגיש תביעת דיבה בערכאות כאשר מדובר על דבר שלא ניתן לתבוע בדיננו (אגב, כשסנהדרין תשוב לפעול ותחדש דינים, העיסוק הראשון שלה לא יהיה תביעות דיבה. ענינים כמו גרמא בנזיקין או מקנה דבר שלא בא לעולם [או בעיות "חלות" בכלל], יעסיקו אותה הרבה יותר, מתביעות דיבה שלא מופיעות במשפט העברי, וטוב שכך). הדוגמא של הרב לוין רק מעירה את עומק השבר.
למרבה הצער, אין כמעט ספרות תורנית העוסקת בנושא, לא אצל החרדים ואף לא אצלנו.
בעולם תורני מתוקן, היה צריך לצאת כתב עת שעוסק רק בענין הזה. במקום זאת, הרב בני נאלץ לחפש מקורות מלבוב שלפני תשעים שנה.
לאלחנן,
כרגע אני מנוע מלכתוב על הנושא אותו העלית. אני עוד אחזור אליו בעתיד.
הוסף רשומת תגובה