על בתי דין, דו-פרצופיות וחסינות

האתר "כיכר השבת" מפרסם השבוע מכתב מבית הדין לדיני ממונות (של הרב לוין) בירושלים, בדבר תביעה כנגד ח"כ משה גפני מיהדות התורה. על פי התביעה ח"כ משה גפני הטעה את הרב אלישיב לפני ההצבעה על חוק פינוי-פיצוי לפני ההתנתקות.

המעניין בעיני הוא שיש כאן תכתובת של שני בתי דין בדבר העמדתו לדין של ח"כ מכהן, על משהו שהוא עשה במסגרת היותו חבר כנסת. שניהם מסכימים שלחוק המקנה חסינות לחברי כנסת אין בכלל מקום במערכת בתי דין. בית הדין של הרב קרליץ מסכים לכך שלא צריך לדון את חבר הכנסת, וטוען ש"באופן כללי סבור בית הדין בבני ברק כי גדולי ישראל שליט"א הם העומדים על גבם של שלוחים דידהו והם אלו שאמורים לשפוט את מעשיהם לטוב או למוטב". זו אגב טענה מגוחכת להפליא, שהרי אותם גדולי ישראל נוגעים בדבר בצורה ישירה - איך הם אמורים לשפוט את מי שהם מינו? בכל מקרה, על אף שבית הדין של הרב קרליץ מסכים שאין לדון את ח"כ גפני, גם הם בוחרים לא להשתמש בטענת החסינות.
במקרה זה, כמו במקרים נוספים שנראה בעתיד, בתי הדין רוקדים על שתי חתונות במקביל. מצד אחד הם דנים מכוח חוק של המדינה, הם אף קובעים את "מנהג המדינה" לרוב עפ"י מה שנקבע בחוקי המדינה, ואעפ"כ הם מעמידים פנים כאילו הם לא כפופים לחוקי המדינה.
בגלל דו הפרצופיות הזו, מכתבים מעין אלו מעמידים את בתי הדין באור מגוחך, לא מקרבים את עם ישראל לדין התורה ובאופן כללי ממש לא מוסיפים כבוד לתורה.