גדר ההפרדה

התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.

לפני שנשכח את פורים לגמרי וניכנס לחלוטין להכנות לפסח, אני מבקש לשתף אתכם בנושא שקשור בקשר רופף לפורים, ומהווה עמדת תצפית לאחד הנושאים הבוערים העומדים כיום בפני רב הקהילה.

בטור הקודם במדור זה הזכרנו בין היתר את דברי השפת-אמת, על כך שאדר הינו חודש של תשובה מאהבה המגיע לפני ניסן שהינו ראש השנה לחודשי השנה. ובכן, באחת הערים שבין הודו לכוש התארגנה קבוצה של אנשים לא דתיים, חלקם דתל"שים וחלקם סתם אנשים שרוח ההתחזקות העוברת בעם נגעה גם בהם, והחליטה שהם מעוניינים לקיים קריאת מגילה בליל פורים עבורם ועבור ילדיהם ובני משפחותיהם. חדורי אמונה הם הצליחו למצוא אולם באחד מבתי הספר שבו יוכלו להתכנס. התכנון שלהם לאירוע בליל פורים כלל קריאת מגילה ולאחריו הפעלה לילדים וקצת כיבוד למבוגרים. הצעד הבא של הקבוצה היה לפנות לאחד מהרבנים המקומיים בבקשה שימצא עבורם מגילה כשרה שיוכלו להשתמש בה, ואדם שיוכל לקרוא עבורם את המגילה כנהוג.

לכאורה, עד כאן הכל נשמע מצויין. אשריהם ישראל שלא ממתינים שהקב"ה יעמיד עליהם מלך קשה כהמן, וחוזרים לאביהם שבשמים.

אלא, שלא הכל מושלם. התכנון של המארגנים היה כמובן לבוא כמשפחה, ולשבת כמשפחה לשמוע קריאת מגילה. בפני הרב שאליו פנו היו כמה אפשרויות להשיב, הוא יכול היה להחליט בין לשתף אתם פעולה ולשלוח להם אדם שיקרא עבורם מגילה, או לנסות להתנות את שליחת האדם בהפרדה בין המינים (עם מחיצה או בלעדיה), או לומר להם שהוא לא מוכן לשתף פעולה עם היוזמה.

קשה לומר שיש כאן תשובה של שחור או לבן. אם הרב יאמר להם שהוא לא מוכן לשתף פעולה, הוא במקרה הטוב דוחף את המארגנים לפנות לתנועה הרפורמית (כאשר ברור שהם יכלו לפנות לתנועה הרפורמית מראש, אך העדיפו את הרב האורתודוכסי), ובמקרה הרע ממית את ההתארגנות הנוכחית וכל התארגנות דומה בעתיד. אם הרב יתנה את קיום האירוע בהפרדה, הוא לוקח סיכון שהמארגנים לא יסכימו לתנאי ואז חזרנו לאפשרות הקודמת. גם אם המארגנים יסכימו אין לו שום דרך לדעת אם בפועל התנאי שלו יתקיים. ואם תנאו כן יתקיים, יש סבירות גבוהה שהרבה אנשים שיגיעו לאירוע ולא יידעו מראש על ההפרדה ופשוט יסתובבו על עקבם (דבר זה אני כותב מנסיון מקריאת מגילה פתוחה לקהל הרחב שאני השתתפתי בה) וגם אם יחליטו להישאר - כנראה שהם לא יחזרו בשנה שאחרי. אם הרב יסכים לחלוטין לבקשתם מבלי להעלות את עניין ההפרדה בין המינים כלל, מלבד הבעיה ההלכתית, הוא בעצם מרים ידיים ומודה שלו, כרב אורתודוכסי, למעשה אין מה להציע לציבור הזה.

איך מחליטים בשאלה כזו? בדרך כלל זה עובר דרך התייעצות של הרב עם רבותיו ועם חבריו הרבנים המכירים מציאות דומה במקומם. הרב המדובר התייעץ עם מורה הוראה ידוע מהציבור הדתי-לאומי, ונתן את ברכתו והסכמתו לאירוע.

המארגנים, ששמחו לקבל את עזרתו של הרב הקהילתי, התחילו לפרסם את האירוע תחת הכותרת "כ-ו-ל-ם באים לקריאת מגילה". הם פרסמו מחוץ למוסדות החינוך באזור ובעזרת המתנ"ס המקומי גם במקומונים ויידעו את חבריהם בעזרת מיילים ובפייסבוק. בערב שבת שלפני פורים האולם כבר היה מוכן עם מאתיים כסאות. לקריאת המגילה במוצאי שבת הגיעו כשלוש מאות וחמישים איש, שרבים מהם נאלצו לשבת על הרצפה או לעמוד למשך קריאת המגילה ולהפעלה של הילדים שאחרי. למארגנים ולרב שסייע להם הגיעו לאחר מכן תגובות רבות של משתתפים ששמחו מאד על ההזדמנות שניתנה להם לבוא ולשמוע קריאת מגילה עם כל המשפחה.

למחרת האירוע שלחו המארגנים ידיעת יח"צנות למקומונים באזור יחד עם תמונות מהאירוע, ולא שכחו כמובן להודות לרב הקהילתי שסייע בידם. כמה ימים אחרי זה התמונות עם הידיעה פורסמו במקומון הנפוץ באזור. למחרת, הרב המדובר מקבל שיחת טלפון מרב העיר המזוהה יותר עם הציבור החרדי. הוא לא היה שמח. "אתה מנסה להקים לי עוד בית כנסת רפורמי בעיר? לא מספיק הבעיות שגורמים לי הרפורמים הקיימים, שאתה הולך ומעודד עוד קהילה רפורמית?", נוזף בו רב העיר.

הרב מצליח איך שהוא לסיים את השיחה עם רב העיר, והוא מקבל שיחה נוספת, הפעם מראש המארגנים של קריאת המגילה. "הרב, רציתי שוב להודות לך על כל העזרה והתמיכה. תשמע, אני כבר התחלתי לחשוב על השנה הבאה. בעקבות ההצלחה של השנה וחוסר המקום באולם שהשתמשנו בו, חשבתי שבשנה הבאה אולי נפתח שתי קריאות במתכונת הזאת. הבעיה זה המקום. אתה חושב שנוכל להשתמש באולם האירועים של בית הכנסת שלכם?"

החיים לא פשוטים...