לפני כשבוע קראתי ברשת שיצא לאור ספר חדש בשם "דרך המלך" המפריך אחד לאחד את כל טיעוני הספר "תורת המלך". הספר נכתב ע"י אריאל פינקלשטיין, שהינו סטודנט לתואר ראשון באוניברסיטה העברית ובוגר ישיבת ההסדר בנתיבות. את הספר ניתן להוריד באתר של ישיבת ההסדר בנתיבות. אף על פי כן, כשקראתי על צאתו של הספר לאור, לא חשבתי שאקדיש זמן כדי לקרוא אותו. אחרי הכל, הנושא של יחס יהודים-גויים אינו אחד הנושאים שהכי מעניינים אותי. בנוסף, גם לא קראתי את הספר המקורי - "תורת המלך", כך שלא ראיתי הרבה טעם לקרוא הפרכה לטענות שלא ידעתי בדיוק מה טיבם.
אך לאחר שקיבלתי פנייה מהמחבר שהדגיש בפני שהספר עומד גם בפני עצמו, ושחלקים נרחבים ממנו אינם קשורים ישירות למה שנכתב ב"תורת המלך", החלטתי שבכל זאת אעיין בו.
עד עתה קראתי שני שליש מהספר, המכיל סך הכל כ150 עמודים. הספר כולו משופע במקורות לרוב, ראשונים ואחרונים, מתוך בית המדרש ומכותלי האקדמיה (הרב יעקב אריאל בהסכמתו לספר מעיר שיש להבדיל ע"י שימוש בהערות בין טיב המקורות וקרבתם לקודש. אוסיף על דבריו שבאחד מההערות בספר המחבר מפנה למכונה ה"ברית החדשה" - דבר שלטעמי אין לו מקום בספר המבקש להיות מונח בבית המדרש), הוא כתוב בסגנון נעים מאד לקריאה והוא ערוך ומוגה כדבעי.
הספר מחולק לשלושה חלקים: החלק הראשון בונה תזה על פיה הדרישה הבסיסית של התורה זה להיות בן-אדם, ועל יסוד הבסיס הזה התורה באה ומוסיפה את נדבך הדרישות מהיהודי. בחלק זה, המחבר מאריך להביא מקורות על כך שההלכה אינה יכולה לסתור את ההגיון הפשוט. בין היתר הוא מביא (עמ' 36) את הציטוט הבא משו"ת חבצלת השרון:
שמעתי מפי הגאון ר' בעריש רפפורט האבד"ק ראווה שהיה מקובל מפי רבו הגאון 'נודע בשערים', האבד"ק לובלין, שבבוא לפניו איזה שאלה, מקודם היה שוקל בשכלו על אמיתת העניין לפי שכל האנושי האיך הוא. ואם נראה לו לפי השכל האנושי שהדבר אמת, אז הוא מעיין על פי חוקי תורתנו הקדושה מה משפטו.
ועוד שם בעניין זה גם ציטוט מהרדב"ז:
דכתיב דרכיה דרכי נועם, וצריך שמשפטי התורה יהיו מסכימים אל השכל והסברא.
כדי להמחיש עניין זה מביא המחבר שתי דוגמאות: דברי הרב עזריאל הילדסהיימר בדבר אם הכלל "עשה דוחה לא תעשה" נאמר גם כשה"לא תעשה" פוגע בזולת, כדוגמת גזל. ודברי ה"דור רביעי" בדבר אכילת בשר אדם.
בחלק השני של הספר מפתח המחבר תזה בו ניתן, לדעתו, להסביר חלק גדול מהאפליה הקיימת בהלכה ביחס לגויים. אפליה זו כוללת את הפטור להשיב את אבידתו, הפטור מלשלם לו דמי נזיקין, אי הכללת ההורג גוי ב"לא תרצח" ועוד. ככלל, קובע המחבר, התורה חייבה את היהודי לנהוג כלפי הגוי רק באופן שהגויים מתנהגים בינם לבין עצמם ולא יותר מזה, מה שאין כן בקרב היהודים שהיהודי מחוייב להתנהג ברמה גבוהה יותר מאשר "החוק האזרחי" אולי קובע. נמחיש את הדברים ביחס להשבת אבידה. השבת אבידה היא חידוש של התורה, שכן בחוק האזרחי הפשוט לא ניתן לחייב אזרח לצאת מגדרו על מנת להשיב אבידה של אזרח אחר. לכן פטורים מהשבת אבידת גוי (לשון אחר: כיוון שהגוי לא יטרח באבידת ישראל, אין סיבה שהישראל יטרח באבידתו). אך כלפי יהודים אחרים, היהודי בודאי חייב באמות מוסר גבוהות יותר.
החלק השלישי של הספר, שאותו לא קראתי עדיין (ועוד לא החלטתי אם אקרא אותו), הוא הפרכה שיטתית של טיעוני "תורת המלך", כאשר המחבר מביא תקציר של דברי הספר "תורת המלך" ומתעמת עם תוכנו. העימות הוא ברמת ה"לכתחילה", ללא כניסה לשיקולים של "איבה" או "דרכי שלום" וכדומה.
כאמור, הופתעתי לטובה מהעניין שמצאתי בספר זה ואתם מוזמנים גם כן להנות מספר איכותי ומחכים: הספר "דרך המלך".
תגובה 1:
שם השולח: מישקה תאריך: 20/12/10, 22:48:27
הציטוט הזה משו"ת חבצלת השרון הוא מפורסם יחסית, ואף אהוד על כמה מחברים, שאילולי הוא לא היו יודעים בכלל שיש ספר כזה "שו"ת חבצלת השרון". אבל להשמיט את ההקשר, אוי, ההקשר, זה דבר שמשום מה הם עושים... ובכן, מדובר בתשובה בענייני עגונות, והדיבור על "אמיתת הענין לפי שכל האנושי האיך הוא", הכוונה לשער בשכלנו על פי הערכת המציאות, האם הבעל חי או מת, ואם הדעת מכרעת שכן, אז לעיין וכו' למצוא דרך היתר. ואמירות מסוג זה בענייני היתר עגונות, הן רווחות למדי בדברי הפוסקים. חושבני ברור ממילא כי אין לכך הרבה תועלת לעניין הכללי שעבורו הובא הציטוט בספר זה ובשאר מקומות.
שם השולח: מרדכי תאריך: 22/12/10, 13:54:17
גם לי יש תזה: זה דו שיח של חרשים.
כל כותב בא מבית מדרש שונה, וממילא יצופו ההבדלים אף להלכה.
לענ"ד, מחברי תורת המלך יוצאים מתזה אחרת לגמרי, לפיה התורה היא המגדירה את המוסר והנימוס.
ישנה חפיפה רבה בין המקובל בין בני אדם (מה שנקרא 'להיות בן אדם') והמוסר האנושי לבין דעת התורה. אך עיקר המחויבות היא בגלל האישור שהתורה נתנה למקובל.
אבל כאשר יש סתירה בין התורה לבין המוסר האנושי, ממילא אין לו שום מקום אחיזה ואין לנו שום מחויבות אליו.
ממילא המחבר יחפש להקהות ככל האפשר את הניגוד שבין התורה לבין דעת 'בני אדם' וירחיב ככל הניתן את 'מפני דרכי שלום' וכד', ואילו למחברי תורת המלך - זה פשוט לא רלוונטי.
לכן אין פה הפרכה יסודית של שיטתם, אלא בירור מחלוקת אמונית/הלכתית. ועל כגון זה אמרו חז"ל: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם.
והאמת והשלום אהבו.
שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 22/12/10, 20:05:56
מרדכי - ברוך הבא.
קראת את הספר?
שני הפרקים הראשונים של הספר אכן באים לחדד את המחלוקת שיש למחבר "דרך המלך" עם מחברי "תורת המלך", בין היתר בנקודה אותה הדגשת. אך בפרק השלישי יש הפרכה שיטתית של דברי ה"תורת המלך" בהתבסס על ניתוח מקורות הראשונים והאחרונים. כך שלחלוטין לא הייתי אומר שזה דו שיח של חרשים.
מישקה,
אני לא הכרתי את הציטוט הזה לפני כן. דבריך על ההקשר הם דברי טעם.
הוסף רשומת תגובה